פרקי משה על אבות ה:א

בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר והלא במאמר א' וכו'. אחר אשר ביאר השלם שמעון הצדיק ע"ה הדברים אשר בהם תלוי האושר, שהם התורה והעבודה והגמילות חסדים, כאשר ביארנו, שהם כוללים העיון ושני חלקי המעשה אשר בין אדם לחבירו ובין אדם למקום, ונמשכו אחרי זה בכל הפרק ההוא משניות השלמים אשר דברו ברושם השלמות בכל חלקיו, ובאה משנת רבינו הקדוש בפרק השני להישיר אל הדרך המביא לשלשתם כאשר ביארנו, וכן נמשכו כל המשניות בפרק השני על הכוונה הזאת, בהנהגה הראויה להשגת השלמות, והתחיל מהאחרון, שהוא המעשים טובים אשר בין אדם לחבירו, והם המדות האנושיות, ואחר כך המצוות, ואחר כך העיון. ובתחלת תהלת הפרק השלישי באה משנת עקביא בן מהללאל להרחיק האדם מהדרך הרעה בהסתכלות שלשה דברים כנגד השלשה דברים הנז', ועל הדרך ההוא נמשכו כל המשניות הנמשכות בפרק השלישי כלו, בהנהגה הראויה להרחיק האדם מן העבירה ומכל אורח רע. ואחר כך בתחלת הפרק הרביעי באה משנת בן זומא, לבאר תקון הכונה הראויה בכל הטובות האנושיות, וחלקם לארבעה סוגים, וכל המשניות הנמשכות בפרק הד' באו להישיר הכונה אל השלמות, כמו שהוכחנו בביאורנו בהם. עתה בפרק האחרון הזה ממסכת אבות, הניח מסדר המשנה הראשונה הזאת כדמות חתימה למה שנתבאר למעלה, כי להיות המכוון בכל הפרקים הנז' להודיענו השלמות האחרון, ולהדריכנו אל הדרך השם נפשנו בחיים, ולהרחיקנו מהדרך הרעה, ולתקן כוונתינו להישירה אל התכלית הנכסף, נמשכה אליהם המשנה הזאת, אשר בה הורו רז"ל כמה מעלות טובות אל השלמים, וכמה שכר נתן להם, וכמה גדול עונש הרשעים שמאבדים את העולם, אשר היא סבה חזקה לשיברחו מן הרע ויתקרבו אל הטוב בכל אופני מיני ההשתדלות האפשרי, ועל הכוונה הזאת באו כל המשניות הנמשכות אחריה.

ואמנם בביאור המשנה נאמר, כי הנה כלל מה שביארו בה המפרשים יתחלק לשלשה פירושים, עם שהם לא השלימו אותם. הא' הוא פירוש ה"ר מתתיה היצהרי ז"ל, אשר לדעתו היתה כוונת שאלת והלא במאמר אחד יכול היה להבראות, כאלו אמר, שלא היה צריך לברוא השם ית' מדרגות מתחלפות מהנמצאים, אלא שיברא אותם כולם נצחיים, ולא יהיה באדם יצר הרע כלל, רק שיהיה חומרו כחומר הגלגלים, ולא יהיה אפשרי לחטא. ובאה התשובה שרצה השם ית' לברוא נמצא א' שיהיה אמצעי בין התחתונים והעליונים, על דרך שארז"ל בב"ר אמר הקדוש ברוך הוא אם בורא אני אותו מן העליונים נמצא חי ולא מת, ואם אני בורא אותו מן התחתונים מת ולא חי, אלא אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים, שאם יחטא יהיה מת, ואם לא יחטא יחיה וכו'. שהכונה מבוארת בשרצה השם ית' לברוא נמצא בעל בחירה ורצון אפשרי אל הטוב ואל הרע, שאז כשיחטא יהיה ראוי לעונש, וכשלא יחטא יהיה ראוי לשכר, והוא דרוש גדול הארכתי אני בו בספר תורת משה בסוף פרשת נח. ושם ביארתי מזמור ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ וכו' מסכים אל הדרוש הזה מכל צד. והוא מה שאמרו במשנה הזאת שנבראו הנמצאים במדרגות מתחלפות בעשרה מאמרות, כדי שיהיו האנשים בעלי בחירה ורצון ואפשריים אל החטא, להפרע מהרשעים ולתת שכר טוב לצדיקים וכו'.

השני היא, שהשאלה היא שאחר שהפועל הפשוט ית' שמו יכול ליפעל דברים מתחלפים ברצון אחד, פשוט תכלית הפשיטות, אם כן למה הוצרך לברוא העולם בעשרה מאמרות, ובאה התשובה שגם כדברי המקשה כן הוא, שבמאמר אחד יכול להבראות, אף שהיו הנבראים מתחלפים, אבל בראו בעשרה מאמרות, להפרע מן הרשעים שמאבדין העולם אשר נברא בעשרה מאמרות, אשר היותו נברא בעשרה מאמרות יורה על יקר עיקר תפארת גדולתו, ושהמאבד אותו מאבד דבר גדול הערך, והמקיים אותו מקיים דבר גדול שנברא בעשרה מאמרות.

השלישי הוא, שהשאלה היא למה הוצרך השם ית' לברוא הוא בעצמו ובכבודו, בלתי אמצעי כלל, כל הנמצאים, כי היה מספיק שיברא כללות העולם, ובפרט המלאכים, יש מאין, ואחר כך שאר הנמצאים יבראו באמצעות השכלים הנבדלים, בהשתלשלות אלו מאלו, ומה היה צריך ליחד מאמרו ית' על כל דבר ודבר, עד שהוצרך שיברא בעשרה מאמרות וכו'.

ובאה התשובה על זה, שהשם ית' אפשר היה לברוא אותו על ידי אמצעיים כנז', אמנם להודיע חבתו עם הנבראים, ועם העולם כלו בכל פרטיו, עד שמפני זה יודע שהרשע, בהיותו מאבד את העולם, הוא מאבד דבר גדול, ועל כן ראוי להפרע ממנו, והצדיק המקיים אותו, מקיים דבר גדול, אשר על כן ראוי שינתן לו שכר טוב, על כן בראו בעשרה מאמרות. והמשילו בזה משל למה הדבר דומה, למלך או שר שצוה לבנות לו פלטרין, אשר אפשר שיהיה בשתי פנים, אם שיאמר לבונים לבנות לו בית נאה לדירתו סתם, והבונים ההם יעשו בציורם כל פרטי המעון ההוא מהחדרים וחדרי חדרים. ואם שיצוה השר עצמו אל הבונים הנז', על כל פרטי הבנין במאמר מיוחד שיעשו אותו כך וכך, הנה המין השני הזה יורה על חבת אהבת השר ההוא אל הבית הנז', והיותו בעיניו גדול הערך, עד שעל כן רוצה לצוות בפרטות על כל פרטיו. כן ענין הבריאה, רצה הקדוש ברוך הוא ליחד מאמרו על כל דבר ודבר, כדי להודיע את יקר תפארת גדולת תהלת העולם בעיניו ית'. וז"א אלא להפרע כו' וליתן שכר טוב לצדיקים וכו', כי במה שנברא בעשרה מאמרות, היא הוראה על גדולתו כנז'.

ואמנם היות הרשע מאבד את העולם כשיחטא, המשילו גם בזה משל מסכים מכל צד, שדומה אל הבגדים המצויירים שמציירים בו צורות רבות מתחלפות יקרות מאד, כי אם תפסד אחת מהצורות ההן, מרקב או עכברים, הנה הפגם ההוא יגיע לכל הבגד, ולא לצורה ההיא בלבד, וכן יאמר שנפסד הבגד ההוא, כשיפסד חלק ממנו, וכל שכן כאשר יהיה ההפסד בצורה היקרה שבצורות, שאז יגיע ההפסד יותר אל כל הבגד, כן הרשעים במה שמאבדין את עצמן, הם מאבדים את העולם כולו וכו'.

הן אלה קצות דרכי המפרשים, והנה אמת אפשר לומר במשנה הזאת דרכים רבים ואופנים שונים, כפי כל חכמה וחכמה מהחכמות אשר מצאנו ראינו בהם, כולם נוסדו יחד על עשרה דברים, וראש אחד לכל העשרה. כי הנה ההגיונים שמו עשרה מאמרות ההגיון, והיה הראשון מהם העצם והט' מקרים. והלמודיים שמו מספר העשרה, והוכיחו בעלי התשבורת היות כל מספר מורכב מעשרה וחלקיו, והא' הוא אשר כל מספר הוא בכחו, והוא בכל מספר במעשה, והוא יסוד המספר, כי כל מספר הוא קבוץ אחדים, כמו שהרחיב הביאור על זה הראב"ע ז"ל בפרשת ואלה שמות.

והתוכנים יש מהם אשר שמו עשרה גלגלים, וחשבו היות העשירי הוא הגלגל היומי המקיף על כולם. וכן הוכחנו אנחנו בספרי בית אל"ים ושער השמים, אשר העתקנו בכדור העולם ועיון הכוכבים, והרחבנו הביאור בהם, וביארנו שם היות כן דעת הראב"ע ז"ל והרבה מן האחרונים. והטבעיים חלקו הנמצאים לעשרה, האחד מהם הוא החומר הראשון, והב' הצורה, שהם שתי ההתחלות היצירה, וההעדר לא מנו אותו, כי לא ישאר עם המורכב. והד' יסודות פשוטים שהם ששה, והד' אופני מיני מורכבים כוללים שהם הדומם והצומח והחי והמדבר. שהם כולם עשרה, והחומר הראשון שוה לכולם. והאלהיים שמו עשרה שכלים נבדלים מניעים לגלגלים, והשכל העליון שמו אותו לגלגל ראשון עולה על כולם. וחכמי האמת דורשי רשומות חתומות בחותם תעודת חמדת הדת, אשר הוציאו לאור כל תעלומה, שמו אותותם אותות עשר ספירות בלי מה, והספירה העליונה שקולה כנגד כולם. אשר על כן על כל דרכי העשירות האלה היה אפשר לישב דברי המשנה הזאת במעט ההשקפה.

אמנם אנחנו לא נאמר רק על פי דרכי תורתינו הקדושה כפשטה, כי אין לנו עסק בנסתרות במקום הזה, ואומר שהעשרה מאמרות הם רמז לעשרת הדברות, אשר הם שרשי תורתינו הקדושה, ואפשר שהעולם הנזכר במשנה, הוא כנוי גם אל האדם שהוא עולם קטן, זולת העולם כלו בכללו שנברא בתורה, שהתורה היתה כלי אומנותו של הקדוש ברוך הוא, כאומרם רז"ל חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם וכו', וכמו שדרשו רז"ל במלת בראשית, שהיא לדעתם ז"ל בית הכלי. ובכן הניח להנחה מונחת, שהעולם כולו נברא בתורה הכלולה בעשרה מאמרות, שהם העשרה דברות. ואם היה מאמרו על העולם הקטן, יאמר, כי תכלית האדם הוא התורה, ובתורה נברא האדם, כמו שרמזו רז"ל באומרם ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם אם תקבלו את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם, שהכוונה בזה, שאם יקבלו את התורה יהיו חיים לעולם, ואם לאו הרי הם כמתים, שהתורה היא הנותנת חיים לבעליה, נמצא שהאדם נברא בתורה שנאמרה בעשרה מאמרות ודברות יקרות.

ולהיות שהמאמר הראשון, שהוא אנכי ה' אלהיך, לא יהיה לך פסל וכו', שהוא מציאותו ויחודו, ושראוי לעובדו ולא לזולתו, הנה בזה המאמר לבדו היה כולל כל התורה כולה, כי אם יעבוד האדם את השם ית', ויכוין כל פרטי מעשיו אליו, ויהיה הוא יתעלה אות יישיר נגדו, הנה זה יספיק להשגת השלמות והתכלית האחרון, וכאומרם ז"ל בכל דרכיך דעהו זו פרשה קטנה כוללת כל התורה כלה וכו', שכונתם בזה, במה שיכוין האדם אליו ית' בכל פרטי מעשיו, כולל כל דרכי ההשגה אשר תכלול אותה כל התורה כולה, על כן באה השאלה שבמאמר הראשון מהעשרת הדברות היה יכול להבראות, שהוא כולל כל המאמרות והדברות כנז', כי במה שיכוין האדם אליו ית', יעשה כל פעולותיו שלמות תכלית השלמות, ואין צריך להזהירו עוד על הפרטים.

ובאה התשובה שהשם ית' ברא העולם, אם העולם בכללו, ואם האדם, שהוא עולם קטן, בעשרה מאמרות, והם העשרת הדברות כנזכר, כדי ליפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם בקלקולם וחטאם. והכונה, כי הרבה השם ית' הדברות והציורים וההזהרות בפרט על כל דבור ודבור, כדי שהחוטא מלבד מה שעושה נגד מה שיחייבהו השכל, יהיה עובר על מצותיו ית', אשר על כן יהיה ראוי לעונש גדול, שמלבד מה שעושה רע, הוא עובר על מצוותיו ית' ודברותיו, וכן לתת שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם, כי במה שמקיימין את המצוות להיותם מצוות מאתו ית', הם ראויים לשכר גדול, מלבד היותם פועלים הטוב במה שהוא טוב, שהכל יכספוהו. וגזרת שנברא בעשרה מאמרות, דבקה לפי זה עם להפרע מן הרשעים, שנותן טעם, ולא עם שמאבדין את העולם, וכאלו אמ' שנברא העולם בעשרת הדברות, והכונה בו שברא בתורה שנתנה בעשרת הדברות כדי להפרע מן הרשעים, שהרי נברא בעשרת הדברות, ועל כן יתפרע מהן שעונשם רב, וכן לתת שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם, ויהיה שכרם טוב יען נברא בעשרה מאמרות כנז', וז"א שנברא בעשרה מאמרות.

ואפשר שמאמר שנברא בעשרה מאמרות דבק לשמאבדים את העולם, כאלו אמר שבראו בעשרה דברות שבתורה, כדי ליפרע מן הרשעים שמאבדים עולם שנברא בעשרה מאמרות, ובאבדם את העולם הם עוברים העשרה דברות כלם, אשר בהם נברא העולם, והכל הולך אל מקום אחד.

ואפשר שיתישב כפי פשוטו, בעשרה מאמרות שבפרשת בראשית, כמו שביאר הרמב"ם ז"ל שרמז עוד אל דרוש אחר, והוא, שאחר ההנחה בשהעולם נברא בעשרה מאמרות, אשר נתבארו במעשה בראשית, באה השאלה, כי למה היה צריך השם ית' לברוא אותו בעשרה מאמרות, כי היה מספיק שיברא אותו במאמר הראשון, שהוא בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, והיה יכול לכלול במאמר ההוא השמים וכל צבאם, הארץ וכל אשר עליה, הימים וכל אשר בהם, ומה היה צריך לספר סדר הבריאה ואופן השתלשלותם זה מזה. ובאה התשובה, שברא העולם על הסדר הזה, ולא במאמר אחד דרך כללות, להודיע ולהודע שהאדם הוא התכלית האחרון בבריאה, ושכל מה שקדמו בעולם השפל בראו לצורך האדם, ואם היה בורא אותו במאמר אחד, היה נראה שלכל דבר יש לו תכלית מיוחד, ולא אחד בהם יהיה תכלית לאחר, מאחר שאין סדר לבריאתם, ואף אם היה מין האדם נפסד, כי ישחית כל בשר את דרכו על הארץ, הנה שאר המינים לא יפסדו, ולא יגיע הנזק לכל העולם, רק למין ההוא לבדו.

אמנם עתה בסדר הזה מהבריאה, בשהאדם הוא האחרון בבריאה, ובו נשלם הטוב, שראתה החכמה האלהית שעמו היה טוב מאד, שהוא טוביות התכלית, נמצא לפי זה כי בהפסד האדם, שהוא תכלית כל הקודם אליו, יפסד הכל, כי כל הקודם אל התכלית הוא טפל בצרוף אל התכלית, ובהבטל התכלית יבטל הקודם אליו כנז'. על כן אמר שנברא בעשרה מאמרות, להורות שהאדם הוא האחרון והתכלית המכוון, כדי ליפרע מן הרשעים שמאבדין את כל העולם כשמאבדים את עצמם. ונתן הטעם למה מאבדים את העולם, באומרו שנברא בעשרה מאמרות, רוצה לומר, כי מאחר שנברא בעשרה מאמרות, נראה היות האדם הוא התכלית, ואם כן אחר שהוא התכלית, בהפסדו יפסד ויאבד כל העולם, כי חוטא אחד יאבד טובה הרבה, וכמו כן לתת שכר טוב לצדיקים, כי בצדקתם מקיימין את העולם, כי בקיום התכלית יתקיים כל הקודם אליו. והוא דרוש אמיתי ונכון ומתישב על לשון המשנה.

ואפשר עוד לומר פירוש אחר במשנה הזאת, מיוסד על אדני פז, דרוש אמיתי ועמוק מאד, והוא, כי הנה השם ית' ברגע אחד המושג אצלו ית', אף שלא יהיה מושג אצלנו, ברא השני חומרים הראשונים כדעת הרמב"ן ז"ל, או השמים והארץ לדעת שאר המפרשים שסדר הבריאה הוא מונה במלת בראשית וכו'. והנה לכל הדעות בתחלת הבריאה לבד, הוא שברא יש אחר האין המוחלט, ומשם ואילך עשה יש מיש, כי בריאה לא תאמר פה רק על היציאה אל היש אחר האין, והעשיה היא יש מיש, והוא המכוון בפסוק באומ' בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, כלומר בהתחלה לבד, מהשמים והארץ, ברא אלקים יש אחר האין כנז', והוא המאמר הראשון הנמנה בעשרה מאמרות, כפי מה שביאר הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה הזאת. ואמר התנא בדרך שאלה, כי במאמר הראשון, והוא ברגע הראשון אשר ברא יש מאין, היה יכול לברוא כל הדברים בשלמותם, או היה יכול לעשות שהם יהיו משתלמים מעצמם, כי כאשר גזר על מציאות הד' יסודות, הם היו מתרכבים בכח הגרמים השמימיים ונותן הצורות, וכל שכן הצמחים, כי הארץ תוציא צמחה כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, ומה היה צריך לצוות על כל דבר ודבר בפרט, כאשר צוה וחלקם בעשרה מאמרות.

ובאה התשובה הנכונה על זה, בשרצה השם ית' לצוות על כל פרט ופרט מהנמצאים הפשוטים והמורכבים, ולסדר אותם באופן שכאשר ירצה הוא ית' להוציא אותם מטבעם, יהיה לו מקום בצדק ובמשפט שלא ינגד אל הטבע שהוטבעו בו, כי אם היו כל הדברים נבראים במאמר אחד, בלתי צווי וסדר פרטי בכל אחד ואחד, כשהיה רוצה השם ית' לקרוע הים לישראל, אם שהיה יכול בזה, היה מנגד למאמרו הראשון.

אמנם כאשר יסדם בחכמה מתחלת הבריאה, תנאי התנה הקדוש ברוך הוא עמהם וכל אחד מהם, לעשות בהם כרצונו הגמור והמוחלט, כי במה שבראשונה עשה המים שהם מכסים לים, ואחר כך גזר עליהם שיקוו אל מקום אחד, הנה בזה היה לו מקום, לכשיחטא המין האינושי, שישובו המים כבראשונה לכסות את הארץ, ולהביא מי המבול, שכן התנה עמהם כשכנסם אל מקום אחד, וכן באמור להם יקוו, היה לו מקום לשיהיה זה בתנאי שיקרע כל עת שירצה, ולא ינגד זה לטבעם, וכאומרם ז"ל תנאין התנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, כמו שבא בבראשית רבה על כל דבר ודבר שהתנה הקדוש ברוך הוא אל כל האותות והמופתים אשר עשה, ועל כל אשר יעשה בביאת משיחנו, כי הנה הנם כל הנמצאים בשמירת התנאי הנז', אשר לכל אשר יחפוץ יטם, והראיה כי אחר שנקרעו המים ושבו להתחבר כבתחלה, שבו לשמור תנאם הראשון כבתחלה, כי בזה יתבאר מאמר רבותינו ז"ל בפסוק וישב הים לפנות בוקר לאיתנו וכו' דהיינו לתנאו הראשון וכו'. שהוא קשה הישוב, יען מביא ראיה לתנאו עם הים שנקרע, מפסוק שמדבר במה שקרה אחר הקריעה.

אך הנכון הוא, כי מה ששב הים לשמור תנאו הראשון, רוצה לומר, ששב לשמור התנאי להתקרע כאשר יצטרך פעם אחרת, כמו שהיה קודם שנקרע, כי בעודו קרוע, לא יאמר היותו שומר תנאי, שכבר השלים תנאו, אך כששב כמו שהיה קודם, יצדק בו ששב לשמור תנאו, ומזה הוכיח שהיה לו תנאי קודם שנקרע, כיון שאומר שחזר לשמור תנאו כו', והוא ק"ל. ושם נאמר אמר ר' ירמיה בן אלעזר לא עם הים בלבד התנה הקדוש ברוך הוא, אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית וכו', צויתי את הים שיהיה נקרע לפני ישראל, צויתי את השמים שישתתקו לפני משה, צויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע וכו'. ולבאר זה הדרוש יותר, נאמר שם עוד אמר רבי אלעזר מתחלת ברייתו של עולם גזר הקדוש ברוך הוא ואמר יקוו המים, למה הקורא למי הים, הקורא למי הים, שני פעמים, אחד בדור המבול, ואחד בדור אנוש וכו', שהורו היות מאמר יקוו המים מכוון למה שירצה לעשות, להפרע מן הרשעים, ולתת שכר טוב לצדיקים, כי כדי שיעמדו לפני יהושע שהיה צדיק, השמש והירח, נתיחד המאמר במאורות, באומרו יהי מאורות, וכן ביונה שצוה השם ית' את הדג שיקיא אותו, כמו שבא שם, כי במה שגזר ואמר ישרצו המים וכו', היה מקום לתנאי זה, כי לולא המאמרים המיוחדים בכל דבר מאלה, לא היה משנה אותם השם ית' מטבעם.

ונרמז הדרוש הזה בדברי רז"ל בשמות רבה פרשת בא אל פרעה וז"ל ואתה הרם את מטך וכו', אמר רבי אלעזר הקפר אמר לו משה לא כך אמרת שאין הים נעשית יבשה וכו', אמר לו הקב"ה לא קראת מתחלת התורה מה כתיב ויאמר אלקים יקוו המים, אני הוא שהתנתי עמו כך וכו', שמשה רבינו עליו השלום נתקשה אצלו היות השם ית' משנה הטבע הנטבע בדברים בתחלת בריאתן, שנראה עול בחקו ית', ובאה התשובה שמצד שנתייחד במים מאמר יקוו המים היה בצדק להעשות כן, ואיננו עול חלילה. והוא מה שאמר התנא פה, כי כדי ליפרע מן הרשעים, כמו שנתפרע מפרעה ומכל חילו שגזר על הים ויטבעם, ומקרח ועדתו שפצתה הארץ את פיה ותבלע אותם, וכמו כן לתת שכר טוב ושלם לצדיקים, כמו שהיה בענין משה ויהושע ובדניאל חנינה מישאל ועזריה ויונה ודומיהם, על כן נברא בעשרה מאמרות, כדי להתנות תנאי עם כל הנמצאים להפרע באמצעותם מהרשעים ולתת שכר לצדיקים כנז'.

ועם זה יתיישב אומרו והלא במאמר אחד היה יכול להבראות, ולא אמר לברוא אותו, שהכוונה שהיה יכול להבראות ולהשתלם מאליו מכח מאמרו הראשון כמו שפירשנו. וכן יתיישב היטב לפי דרכנו זה מה שאמר להפרע מן הרשעים ולתת שכר טוב לצדיקים, כי לא אמר להרבות עונש הרשעים ושכר הצדיקים, רק מציאות הפרעון באמצעות הנמצאים כמדובר. וכמו כן יתורץ מה שהקשו קצת מהמפרשים באומרם שלא ימנע מהחלוקה, או העולם נתעלה יותר במה שנברא בעשרה מאמרות, או לא. אם תאמר הראשון, אם כן מה צריך סבה גדולה מזאת לשנברא בעשרה מאמרות, שתשובתו בצדו שבראו בעשרה מאמרות, כדי להגדיל יקר תפארת מעלתו ורוממותו. ואם לא נתעלה בזה יותר, אם כן למה יחייב רבוי המאמרים להוסיף עונש לרשעים, או שכר לצדיקים, כי אם איש אחד דרך משל יקנה חפץ שוה זוז אחד בעשרה זוזים, ונגנב מאתו, ונמצא הגנב, ובא לשלם, היתכן שיפרע עשרה זוזים מפני שקנה אותו זה בעשרה, אם הוא אינו שוה יותר מאחד כנז'. כי כפי מה שפירשנו לא תפול קושיא כלל. והוא מסכים לאמת מכל צד.