פרקי משה על אבות ד:יא

רבי אליעזר בן יעקב אומר העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד, והעובר עבירה אחת וכו'. הנה אחר מאמר ר' יונתן אשר ביאר ההנהגה הראויה בחלק השלמות, והיא התורה, בזכירת הדרך המפסיד את הכונה וההנהגה הראויה לשלמותה, ומאמר ר' מאיר וכו' הונח מאמר ר' אליעזר בן יעקב, אשר גם הוא ביאר שני הדברים גם יחד בענין קנין העבודה והמצות, שהוא החלק השני מהשלשה חלקים שזכר שמעון הצדיק כאמור. ומאמרו זה אפשר שיובן בשני פנים, אם בדרך השגחיי, ואם בדרך טבע כאמור. ואמנם כפי דרך ההשגחה יאמר, שהעושה מצוה אחת קנה לו לפני השם ית' פרקליט אחד, והוא המליץ טוב בעדו לפני מלך מלכי המלכים הב"ה, והוא הנקרא גם כן סניגור בלשון רז"ל. והעושה עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד, שמלמד חובה לפני השם ית', והכוונה כי במה שעשה המצוה, נתן מקום לפרקליט ללמד עליו זכות לפני השם ית', כי במה שיזכיר המצוה ההיא לפניו ית', קנה לו הפרקליט. וכן מי שעשה עבירה, נתן מקום לקטיגור ללמד עליו חובה. וז"א קנה לו קטיגור אחד, כלומר שנותן מקום לקטיגור ללמד עליו חובה בעבירה ההיא. ואחר שביאר דרך כלל מה שיקרה לאדם בעשיית הטוב והרע, הניח הדרך וההנהגה הראויה להחליש ולהתיש כח הקטיגור ההוא, כמו שהונח מאמר ר' מאיר אחר מאמר ר' יונתן כמו שביארנו, ואמר זה השלם כי התשובה אחר העבירות והמעשים טובים מתחלת הענין, כמו שפירש הרמב"ם ז"ל, הנה כל אחד מאלה הם כתריס שהוא שם המגן, והוא נאמר דרך משל, שהמעשים טובים הם מגן וצנה נגד הפורעניות המתרגשות לבוא בעולם, והם המקרים הרעים המתחייבים מפאת המערכה או ההזדמן, והבעל תשובה או הבעל מעשים טובים יהיה נצול מהם מפאת ההשגחה האלהית, ולא יהיה יכולת ביד הקטיגור להביא עליו הפורעניות, כי מעשיו הטובים אם רבו, וכן התשובה אחר המעשים הרעים, הם מגן נגד המאורעות הרעות כנז'.

אך אם דברו היה על הסבות הטבעיות, שהוא הנכון אצלי, כי לא דברו השלמים האלה בענין ההשגחה, רק בדברים הנמשכים בטבע מרוע ההנהגה בפעולות כמו שביארנו, יאמר לפי זה, שהעושה מצוה אחת, והוא קיום המצוה בפועל, כי על כן אמר העושה מצוה, שהוא רמז אל מצות עשה, כלומר, שיהיה בה מעשה חצוני, קנה לו וכו', ולא אמר המקיים מצות אחת, להיות שהוא צודק גם על מצוות לא תעשה שאין בה פועל חצוני, וכוונתו בזה לומר, שהרגל הפעולות הם סבת הכנעת החומר והכחות הגשמיות, ומה שאמר שקנה לו פרקליט אחד, הוא הכח הגופניי אשר הורגל בפעולה הטובה ההיא, שהיא המלמדת זכות באמת, כי הזכות והחובה נמשך מהם. ועל כן אמר קנה לו, שהיה מספיק שיאמר קנה פרקליט אחד, שאם הוא קנאו נמצא שנקנה לו, אך להיותו מכוין בזה שהפרקליט הוא הקנין הנקנה לו לעצמו, על כן אמר קנה לו, כלומר, קנה לעצמו בנפשו פרקליט אחד, בהכנעת הכחות הגשמיות כמדובר. וההפך כאשר יעבור עבירה אחת, כי העובר עבירה והוא העושה מה שנאסר לו מן התורה, הנה בזה קנה לנפשו קטיגור אחד, בתת מקום לכחות הגשמיות שיטו אל התאוות, שהוא הקטיגור באמת הנמצא אתו ובנפשו תמיד, והוא קנאו לעצמו, בתת מקום לחומר לעבור העבירה, והיותו בלתי כובש את יצרו וכו'.

וביאר הענין על נכון, שהוא תוספת ביאור הנאמר באומרו תשובה ומעשים טובים כתריס לפני הפורענות, ירצה, כאשר יחטא האדם, הנה התשובה, בהרגל המעשים טובים יחד עם התשובה, הוא כתריס ומגן לפני הפורענות, הבא מצד הכחות הגשמיות. והבנת ענין זה הוא, כי הנה מי שמתחלתו הורגל אל המעשים הטובים, עד שנעשה קנין בנפש, קיים, לא יחרידוהו המון הכחות הגשמיות, שהם המביאות הפורענות באדם, כי הפורענות הוא שם נאמר פה על הרעות הנמשכות מפאת החומר, על כן מי שלא חטא, אין צריך לו כתריס לפני הפורענות הזה, אך מי שחטא ועבר עבירה, יצטרך אליו שיגן לו נגד הכחות הגשמיות הלוחמים בו תמיד, על כן אמר, שהתשובה על העבירות ההם, והיא התשובה בלב, ושיסכימו בו המעשים הטובים, שהם המעשים החצוניים בהסכמת השכל הישר והרצון לשוב בלבב שלם מדרכו הרעה, הנה זהו כתריס ומגן לפני פורענות החומר, לבל יהיה האדם מנוצח ממנו כמדובר.

רבי יוחנן הסנדלר אומר כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים כו'. הנה מאמר זה השלם בביאור החלק הג' מהג' חלקי השלמות כאמור, אפשר שיפורש גם הוא אם בדרך השגחיי ואם בטבע, וכונתו מבוארת בין כך ובין כך. אם כפי ההשגחה הוא מבואר, מסכים למה שאמרו רז"ל, שהקבוץ והכנוס לרשעים רע להם ורע לעולם, ולצדיקים טוב להם וטוב לעולם, והפזור לרשעים טוב להם וטוב לעולם, ובצדיקים להפך, ובכן אמר זה השלם שכאשר תהיה הכנסיה והקבוץ לשם שמים, והוא כנסיה של צדיקים, אשר התקבצותם הוא לטוב לעבודתו ית', הנה אותה הכנסיה והקבוץ סופו להתקיים, מפאת השגחתו ית' שמשגיח בהם, שהשגחתו נמצאת תמיד בעדת צדיקים, אמנם כשהיא שלא לשם שמים, יסתיר השם ית' פניו מהם, ומצאום צרות רבות ורעות, ואין סופה להתקיים, תזרם ורוח המאורעות הרעות תשאם, וסערת מקרי המערכה תפיץ אותם.

ואמנם כפי הטבע הוא אמיתי ונכון באמת, כי כאשר תהיה הכנסיה שלא לשם שמים, לא תהיה כונתם אחת, רק איש לדרכו פנו, כי הרעות הם רבות והכונות והמחשבות בהם יתחלפו, כפי חלוף האנשים החטאים בנפשותם, כי הטוב הוא אחד, כמו נקודת המרכז שהוא אחד, וכל קוי מחשבות הטובים פונים אליו, אמנם הרעות הם רבות ומתחלפות, כנקודות היוצאות מנקודת המרכז שכלם מתחלפות. על כן גזר זה השלם שהכנסיה והקבוץ כאשר יהיה חבורם לשם שמים, תהיה כונתם שלמה וטובה, ותהיה כונת כולם אחת, אל הטוב במה שהוא טוב, שכל השלמים יכספוה ויתאחדו כולם אל הפעולות הטובות, ובכן לא תפסד לעולם הכנסיה ההיא בטבע בלי ספק, שאין בו סבות ההפסד, בהיות כוונת כולם אחת, ולא יפול הפרש ביניהם, אשר הוא סבת הפסד הקבוץ כנודע. ומזה הטעם הוא מבואר הפכו, כי כאשר תהיה הכנסיה שלא לשם שמים, איש לדרכו יפנו, ומצד חלוף דעותם וכונתם ומחשבתם, יפלו הפרשים ביניהם בכל עת, ועל כן אין סופה להתקיים בטבע, כי יתפרדו איש מעל אחיו ואיש מעל רעהו, כדרך האנשים אשר להם הריב.