פרקי משה על אבות ג:ג

רבי שמעון אומר ג' שאכלו על שלחן אחד, ולא אמרו עליו ד"ת כו'. הנה להיות דברי ר' חנניא בן תרדיון סתומים וחתומים, ובאו בלשון כולל, כמו שביארנו, בשנתן סדר כולל שכל שנים שיושבים ויש ביניהם דברי תורה, והוא רמז אל הכונה השלמה בכל פרטי המעשים איך שיהיו כנז', שכינה שרויה ביניהם, וההפך להפך, הוקבע מאמר זה השלם במקום הזה, אשר הודיע הדבר יותר בפרטות, שאפילו באכילה אשר ישתתף האדם עם הב"ח הבלתי מדברים, וכונתם לשמים, שהוא דברי תורה, כמו שזכרנו הרי אלו נחשבים כמתים, כי בהכרח תכליתם רע כמו שזכרנו, ואם יהיה תכליתם רע, הרי החלק השכלי אבד מהם, והם כמתים, כי אין האדם אדם, רק מצד שכלו, וכאשר ימשך אחר החומר בהחלט, הרי זה חשוב כמת, כאומרם רז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים.

ועל זה אמר זה השלם, שהוא כאילו אכלו זבחי מתים, שאכילתם היא כאכילת המתים, והוא ע"ד אם אין תורה אין קמח, שפירש הרמב"ם ז"ל כי כל שלחנות מלאו קיא צואה, בלי הזכרת השם ית', וכן פרש"י, והוא מכוון מאד אל הדרוש אשר אנחנו בו, כי להיות שלא כוונו אליו ית', הרי הוא כאלו מלאו השלחנות קיא צואה וכו'. אמנם כאשר ישבו שלשה, ויאמרו עליו דברי תורה, ותהיה כונתם לעבודתו ית' באכילה ההיא, הנה השכינה כב יכול משתתפת עמהם, והוא כאילו אכלו משלחנו ית', שנאמר ויאמר אלי זה השלחן אשר לפני ה', כי כאשר תהיה הכונה הנכונה והשלמה מצויה בשלחן, הנה השלחן ההוא הוא לפניו ית' תמיד לזכרון, כי הוא נמצא שם כנז'.