פרקי דרבי אליעזר נד

וִירִידָה שְׁמִינִית שֶׁיָּרַד בָּאֹהֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּרֶד ה' בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם״. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּל הַמַּלְשִׁין אֶת רֵעֵהוּ בַּסֵּתֶר אֵין לוֹ רְפוּאָה, עַל אָחִיו בֵּין אָבִיו וּבֵין אִמּוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְכָעַס עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִסְתַּלְּקָה מֵעַל הָאֹהֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּחַר אַף ה' בָּם וַיֵּלַךְ״. ״וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל״, וּמִיָּד נִצְטָרְעָה מִרְיָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם יִהְיֶה אַהֲרֹן מְצֹרָע, אֵין כֹּהֵן בַּעַל מוּם יָכוֹל לְהַקְרִיב עַל מִזְבְּחִי, אֶלָּא יִרְאֶה אֲחוֹתוֹ וְיִתְמַהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם״. הָלַךְ אֵצֶל מֹשֶׁה וְאָמַר לוֹ: אֲדוֹנֵנוּ מֹשֶׁה, אֵין הָאַחִין מִתְפָּרְשִׁין זֶה מִזֶּה אֶלָּא מִתּוֹךְ מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הוּא בֵּין אַחִים יַפְרִיא״, וַאֲחוֹתֵנוּ עַד שֶׁהִיא בַּחַיִּים נִפְרְשָׁה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַל נָא תְהִי כַּמֵּת״. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא עַד עַכְשָׁו יִשְׁמְעוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וְיֹאמְרוּ: אֲחוֹתָם שֶׁל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מְצֹרַעַת הִיא, וַחֲצִי שֵׁם רַע שֶׁלְּךָ הוּא. וְנִתְרַצָּה מֹשֶׁה בַּדְּבָרִים וְעָמַד וְנִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ, וְנֶעְתַּר לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר: אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ״.

רַבִּי לְוִיטָס אִישׁ יַבְנֶה אוֹמֵר: אִם אֵין מְצֹרַעַת מְרַקֶּקֶת בְּפָנָיו, אֵינוֹ מִתְרַפֵּא. וְאִם אֵין אָבִיו מְרַקֵּק בְּפָנָיו, אֵינוֹ מִתְרַפֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ״. מִכָּאן אָמְרוּ: זָב שִׁבְעָה, זָבָה שִׁבְעָה, נִדָּה שִׁבְעָה, טְמֵא מֵת שִׁבְעָה, אָבֵל שִׁבְעָה, מִשְׁתֶּה שִׁבְעָה, מְצֹרָע שִׁבְעָה, מְצֹרַעַת שִׁבְעָה. זָב שִׁבְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכִי יִטְהַר הַזָּב מִזּוֹבוֹ״. זָבָה שִׁבְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״[וְאִם] טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ״. נִדָּה שִׁבְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ״. ״כְּנִדָּתָהּ״ אֵין כְּתִיב כָּאן, וְאֵין אַתָּה קוֹרֵא אֶלָּא ״בְּנִדָּתָהּ״. דָּבָר אַחֵר, רַבִּי זֵירָא אוֹמֵר: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶחְמִירוּ עַל עַצְמָן שֶׁאֲפִלּוּ רוֹאוֹת טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל יוֹשְׁבוֹת עָלֶיהָ שִׁבְעָה נְקִיִּים. טְמֵא מֵת שִׁבְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה״ וְכוּ'. אָבֵל שִׁבְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים״.

רַבִּי אוֹמֵר: עוֹד הִלְשִׁינוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמְרוּ: ״הָיִינוּ יוֹשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שַׁאֲנָן וְשָׁלֵו, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמֹשֶׁה הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה״. מֶה עָשָׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? שָׁלַח לָהֶם הַנְּחָשִׁים וְהָיוּ נוֹשְׁכִים וּמְמִיתִים אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם״. וְרָאָה מֹשֶׁה בְּצָרָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְעָמַד וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף נְחַשׁ נְחֹשֶׁת כְּמִין אוֹתוֹ נָחָשׁ שֶׁהִלְשִׁין בֵּינִי לְבֵין אָדָם וְעֶזְרוֹ, וְשִׂים אוֹתוֹ בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ, וְכָל אָדָם שֶׁהוּא נָשׁוּךְ וְהָיָה מְתַכְּוֵן לִבּוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּמִסְתַּכֵּל בְּאוֹתוֹ נָחָשׁ – מִיָּד נִתְרַפֵּא״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ״. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ״.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אִם יִכָּנֵס הָרוֹפֵא אֵצֶל מִי שֶׁנְּשָׁכוֹ וִירַפְּאֵהוּ, וַדַּאי לָזֶה מַחֲזִיקִין טוֹבָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם יִשְׂכֹּר אָדָם פּוֹעֵל זָרִיז וְיִתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם, מַה טּוֹבָה מַחֲזִיקִין לָזֶה? אֲבָל אִם יִשְׂכֹּר אָדָם פּוֹעֵל עָצֵל וְיַקִּיפֵהוּ וְנוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם, מַה טּוֹבָה מַחֲזִיקִין לָזֶה? אֲבָל אִם יִשְׂכֹּר אָדָם פּוֹעֵל עָצֵל וְנוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם, לָזֶה מַחֲזִיקִין לוֹ טוֹבָה. אָמַר שְׁלֹמֹה כֵּן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים! אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב פּוֹעֲלִים עֲצֵלִים. כְּשֶׁתִּתֵּן לָנוּ שְׂכָרֵינוּ מִשָּׁלֵם וְתִרְפָּאֵנוּ, בְּוַדַּאי יִהְיוּ הַכֹּל מְקַלְּסִין וּמְבָרְכִין אוֹתְךָ״.

תַּם וְנִשְׁלַם, תְּהִלָּה לָעוֹזֵר. אָמֵן.