ביאור הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר נד

(א) ירידה שמינית כו' שנאמר וירד כו'. עיין לעיל ריש פרק י"ד ומה שכתבתי שם בס"ד, ולפי סדר הכתובים, ירידה של מינוי הזקנים כתובה תחלה והיא ירידה השמינית, וזו של מרים תשיעית היא, ומפני שחסר בפר"א שלפנינו דרשא דירידה השמינית מינוי הזקנים כמו שכתבתי לעיל שם בס"ד, לכן טעו המעתיקים לכתוב על ירידה דהכא השמינית:

(ב) אין לו רפואה. עיין מה שכתבתי לעיל ריש פרק שלפני זה בס"ד, ויש לפרש עוד דנקט כאן אין לו רפואה, לומר, שלא היתה מרים ראויה להתרפא מצרעתה לעולם, הואיל ובאה לה על עונש לשון הרע, לולי תפלת משה עליה, וז"ש משה רפא נא לה, ר"ל אע"פ שלאחרים כיוצא בה אין להם רפואה, אבל רפא נא לה בייחוד:

(ג) על אחיו בן אביו ואמו. כמ"ש [תהלים נ] תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי, ועיין דב"ר פרשה ו', וכאן משמע דאחיו חמור יותר, אבל באדר"נ פרק ט' קאמר לה בקל וחומר ומה מרים שלא דברה אלא באחיה, וכן בספרי בהעלותך [ושם הלשון באחיה הקטן ממנה], ואולי י"ל מ"ש שם אלא באחיה, ר"ל כמו עם אחיה, ור"ל עם אהרן ולא עם אחרים (אבל בלשון הספרי אי אפשר לומר כן):

(ד) כעס כו' ונסתלק מעל האוהל. מפרש מ"ש שם ויחר אף ה' בם וילך, היינו הא דכתיב בתריה והענן סר מעל האוהל והנה מרים כו', וכמו בתחלה בגילוי השכינה כתיב וירד ה' בענן, כן סילוק השכינה הוא והענן סר כו', אלא שלא רצה הכתוב לסמוך ענין הצרעת לויחר אף ה' בם וילך, לכן חזר לכתוב שכשסר הענן ראו זה והנה מרים כו':

(ה) אם יהיה גם אהרן מצורע. שהיה ראוי שיצטרע גם הוא כמו שכתוב ויחר אף ה' בם, בשניהם, וכדסבירא לי' לר' עקיבא באמת בשבת [צז.], והפר"א סובר כר' יהודה בן בתירא דהתם שלא נצטרע אהרן רק היה ראוי לכך:

(ו) אין כהן גדול בעל מום יכול להקריב כו'. לכאורה טפי הוה לי' למימר משום מצורע דחמיר טפי, שטעון שילוח חוץ לג' מחנות וחייב כרת על ביאת מקדש, אבל בעל מום אינו אלא באזהרה ובמיתה בידי שמים, ויש לומר דלפי דעת התוספות בזבחים [קב.] דלמאן דאמר אין קרוב רואה את הנגעים ולא היה מי שיראנה למרים הרי היא טהורה כל זמן שלא טימאה הכהן, כדאיתא פרק קמא דמועד קטן [ח.], אם כן הוא הדין נמי באהרן שלא היה טמא משום הצרעת, כיון שלא היה מי שיחליטנו, אבל משום בעל מום מיפסל, שהרי אפילו בעלי נגעים טהורים פסולים משום מום כדתנן בבכורות [מה:], וממילא הוא הדין נמי נגעים טמאים קודם שהראם לכהן וטימאם, מכל מקום מתורת בעל מום לא יצאו (ועוד יש לומר דמשום בעל מום מיפסל אפילו לאחר שנטהר מנגעו כל זמן שניכר הנגע וכמו שכתב הרמב"ם בפרק ח' מהלכות ביאת מקדש הלכה ט"ו שאפילו צרבת השחין פסול משום בעל מום) [א] ולכאורה יש לעורר עוד אי איתא דכל מצורע נפסל משום בעל מום א"כ מאי פשטי' בריש פרק ג' דמועד קטן [יד:] דמצורע נוהג צרעתו ברגל מהא דתניא הצרוע לרבות כהן גדול דכולי שתא לגבי' כרגל ואפ"ה נוהג צרעתו, דמאי קושיא, דכיון שאפילו לא ינהוג צרעתו פסול לעבודה משום בעל מום, א"כ אין בו תורת רגל ככהן גדול, אבל באמת ז"א כיון דמסקינן שלהי הוריות [יב:] דכהן גדול מצורע או בעל מום כל קדושת כהן גדול עליו, א"כ משום בעל מום נמי אכתי הו"ל כרגל גבי', ואע"פ שבלא"ה אין יכול להקריב משום מומו, מ"מ אינו נוהג צרעתו ברגל (ועיין בחידושי הריטב"א שם מ"ש בשם התוס'): , ואולי יש לומר עוד דהאי בעל מום דנקט הכא לאו דווקא אלא מצורע קאמר ומשום כבודו של אהרן לא רצה להזכיר [*אולי צ"ל לכפול ולשנות, שהרי כבר נקט כאן לשון מצורע גבי אהרן, ד"ו,] לשון מצורע:

(ז) יראה באמונתו ויצטער שנאמר ויפן אהרן אל מרים. בספרי שם אמרו שכל זמן שהיה רואה בה היתה פורחת בה (דדרש והנה מצורעת קאי על ויפן, לומר כל שהיה פונה בה היה רואה שמצטרעת והולכת יותר), ואפשר כאן נמי בלשון יראה באחותו ויצטער לזה נתכוונו, שבזה שהיתה מצטרעת והולכת בראייתו, היה מבין בדעתו שהוא ג"כ ראוי לעונש ונטלה היא חלקו גם כן, על כן כשרואה בה מוספת והולכת, ובאדר"נ שם הלשון שאף אהרן נצטרע ונסתלקה לו ממנו ופרחה במרים:

(ח) ונתרצה משה כו' ונעתר לו. פי' נעתר לו ה' לרפאותה הואיל ונתרצה משה ומחל לה:

(ט) אם אין אביו של מצורע כו' ואביה ירוק כו'. מפרש פשטי' דקרא על שהיה צועק משה לפני ה' שתתרפא מרים מיד וכמ"ש באבות דר' נתן שם עג משה עוגה קטנה ואמר איני זז מכאן עד שתרפא למרים אחותי, לכן אמר לו ה' אפילו אם כבר הי' בא אביה ורקק בפניה שהיא רפואה ודאית למצורע והיתה מרפאת ממנה, מ"מ היתה נכלמת ז' ימים, אף עתה שאני ארפאנה כדבריך, מ"מ תסגר ז' ימים (ויש לכוין ענין הרפואה למצורע על ידי רקיקת אביו, לפי שהנגעים הן סגירו דנהירו מוחין דאבא, אביו של האיש המצורע, עיין בעץ חיים שער לאה ורחל פרק ז', ורוק אביו הוא רמז חזרת גילוים כענין זווג חיך וגרון שהוא על ידי הרוק, ואולי כאן שלא היה כהן לטהרה לפתוח סגירת המוחין אלא הקב"ה טיהרה כדאיתא בזבחים [שם]. לכן כאן דווקא הוא שראוי לומר אם אין אביו כו'):

(י) מכאן אמרו זב כו' זב שבעה מנין כו'. אין כאן חדש. שמקראות פשוטים הם, ואולי היה עוד איזה דרשא באבל ז' (ועיין לעיל פרק י"ז דיליף לה מיוסף) ומצורע ז', וחסר כאן עוד במאמר (ובתוס' זבחים [סט.] ד"ה ק"ו כו' הביאו משם פר"א דגרסינן קל וחומר לשכינה ב' הסגרות, ומסתמא היה זה כתוב כאן לפניהם, וחסר לפנינו, אלא שבתוספת בבבא קמא ובבבא בתרא הביאו זה לא מהפר"א אלא בשם תוספתא דאבות. ועיי"ש בהגהות הגרי"פ בבבא בתרא), ואם אין כאן חסרון אולי יש לומר שבכדי לסיים בטהרה (וכמו שיצתה נשמתו של ר"א בטהרה כדאיתא סוף פרק ח' דסנהדרין [סח.] ואבות דר' נתן פרק כ"ה וזוהר וירא במדרש הנעלם [צט.], כן יצא ספרו בטהרה,) פירשו זב וזבה שכתוב בהן טהרה לאחר ז' בקצרה, ובמבוא הפר"א אות ז' כ' בס"ד שחסרין כמה פרקים עוד מהפר"א ושנראה שקצת מהן הן הכתובים בסוף תנא דבי אליהו זוטא לפנים ע"ש, ובמפתחות להפר"א הנדפסין בסוף הספר, נרשם בפרק נ"ג אם ישכור אדם פועל זריז, ובפרק נ"ד בא"י רופא חולי, נראה לעין שלפני מסדר המפתחות עדן היה כתוב עוד מאמרים שחסרים לפנינו, וברכה דרופא חולים לפי הנראה היה כתוב על רפואת מרים, (וכן פרק נ"א המסיים ברפואה דעלהו לתרופה לע"ל, ופרק נ"ב המסיים ברפואת חזקיה מפני ענין הרפואה הוא שחוברו לכאן לרפואת מרים בירידה התשיעית וכמש"ל במבוא אות הנ"ל בס"ד), אבל הא דאם ישכור אדם פועל זריז, נעלם מאתנו מה היה נושא המאמר. וה' יאיר עינינו ויחזיר לנו האבדה הגדולה הזאת הפרקים החסרים ונזכה ליהנות לאורם:

תם נשלם שבח לאל בורא עולם התנצלות המגיה המלה"ד

ויאמר שמואל אחרי התהלה וההודאה לשמו ית' אשר עזרני להשלים גם הכרך הב' [הכולל מפכ"ג עד סה"ס] מהס' הקדוש והביאור היקר כאשר הנהו עתה למראה עיניכם, ראיתי להודיע ולבקש לדוני לכ"ז על העדר שלימותו ברוב הפרקים עד כי לא יחול עליהם שם ביאור הרד"ל וגם באפס קצהו לא יכונה [וע"כ אל ימהר לב המעיין לתפוס בו באיזה מקומן אם על קושי שטחיות הלשון ואם על העלם דבר או חצי דבר ממקראות או מהתלמודים ואגדות וספר הזוהר והמקובלים המחזקים או סותרים דבריו], כי אל אלקים ה' יודע ועד בשחק נאמן כי לפי נועם החיבור ויקר ערכו, כל עמל ההדפסה לא הוגיעני וכל עצבון המלאכה לא הלאני גם על מוצא הכסף לא חסה עיני - ולאשר תקותי חזק לאל מבטחי כי יגמור בעדי להוציא לאור גם התקונים ע"פי הרשיון [אשר אקוה לצרפם יחד עם חיבור יקר אשר המחבר ייעד להדפיסו במוקדם ברשיון], ע"כ לא חדלתי להגיש לפניכם קיצור הביאור הזה, אשר יאורו עיניכם מנופת צוף דבש אמריו אמרות טהורות מזוקקות בלב בר ונפש טהורה יראו עיניכם וישמח לבבכם. ואי"ה בהדפסת ההוספות ותיקונים אצרף להם גם לוח המפתח מחידושי ענינים הנמצאים בהביאור במקראות ובתלמודים באגדות ובספר הזהר והמקובלים, בחכמות הטבעיות והתכונה ובכל דבר חכמה, גם יחובר לו לוח הטעות מכבוד הגאון המחבר נ"י. ואני תפלה, נפשי בשאלתי לאלקי תהלתי ישים חלקי עם יראיו חושבי שמו וחרדים לדברו הוגי תורתו ועמלים בעבודתו, וזכות התנאים הקדושים יעמוד לנו להאיר עינינו בתורת ה',

כנפש אכב"י ונפש א' אחוז באהבתם שמואל לוריא

ברך ה' חיל הר' הגביר היקר אוהב צדקות שוע ונדיב יא"מ מוה' אברהם דוד הכהן חתן הגאון המחבר נ"י, אשר הזיל זהב ונתן לכסף מוצא על כל עסק ההדפסה, והיה שכרו אתו ויגמלהו ה' כצדקו ופועל ידיו ירצה יבלה ימיו בטוב ושנותיו בנעימים הוא ונות ביתו וזרעו, עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו: