פרקי דרבי אליעזר לז

״כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וּפְגָעוֹ הַדֹּב וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ״ (עמוס ה, יט). ״הָאֲרִי״ זֶה לָבָן שֶׁרָדַף אַחֲרָיו כְּאַרְיֵה לַחֲטֹף אֶת נַפְשׁוֹ, וְ״הַדֹּב״ זֶה עֵשָׂו שֶׁעָמַד לוֹ עַל דֶּרֶךְ כְּדֹב לְהָמִית הָאֵם עַל הַבָּנִים, וַאֲרִי יֵשׁ בּוֹ בֹּשֶׁת פָּנִים וְהַדֹּב אֵין בּוֹ בֹּשֶׁת פָּנִים. עָמַד יַעֲקֹב וְהָיָה מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים לֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לִי ״שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וְאֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתְּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ״?

וַהֲלֹא עֵשָׂו הָרָשָׁע בָּא לְהָרְגֵנִי, וְאֵינוֹ מִתְיָרֵא מִמְּךָ וַאֲנִי מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ. מִכָּאן אָמְרוּ: אַל תִּתְיָרֵא מִפְּנֵי אִישׁ שׁוֹטֵר וּמוֹשֵׁל אֶלָּא מִפְּנֵי אִישׁ שֶׁאֵין בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם. וְעָמַד לוֹ עַל הַדֶּרֶךְ כְּדֹב שַׁכּוּל לְהָמִית אֵם עַל הַבָּנִים.

מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? שָׁלַח לוֹ מַלְאָךְ לְהוֹשִׁיעוֹ, לְהַצִּילוֹ מִיַּד עֵשָׂו, וְנִרְאָה לוֹ כְּאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר״. וְכֵיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, אָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ: ״שַׁלְּחֵנִי, שֶׁהִגִּיעַ עֵת עֲמִידָתִי לְשָׁרֵת לוֹמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁירָה״, וְלֹא רָצָה לְשַׁלְּחוֹ. מָה עָשָׂה הַמַּלְאָךְ? הִתְחִיל לְשׁוֹרֵר מִן הָאָרֶץ. וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ הָעֶלְיוֹנִים אֶת קוֹל הַמַּלְאָךְ שֶׁהוּא מְשׁוֹרֵר וּמְזַמֵּר מִן הָאָרֶץ, אָמְרוּ: ״בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַצַּדִּיק אָנוּ שׁוֹמְעִין הַמַּלְאָךְ״. וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעיהו כד, טז): ״מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק״.

וְעוֹד אָמַר לוֹ: ״שַׁלְּחֵנִי״. אָמַר לוֹ: ״אֵינִי מְשַׁלֵּחֲךָ עַד שֶׁתְּבָרְכֵנִי״, הָדָא הוּא דִּכְתִיב ״וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם״. וְעוֹד אָמַר לוֹ: ״אֵינִי מְשַׁלֵּחֲךָ עַד שֶׁתֹּאמַר לִי מַה שְּׁמֶךָ״, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל כִּשְׁמוֹ שֶׁנִּקְרָא שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל. רָצָה לְהִתְגַּבֵּר עִם הַמַּלְאָךְ וְהִפִּילוֹ לָאָרֶץ. מֶה עָשָׂה הַמַּלְאָךְ? אָחַז בְּגִיד הַנָּשֶׁה וְעָשָׂה כְּחֵלֶב הַמֵּת. לְפִיכָךְ אָסוּר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכֹל גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁעַל כַּף הַיָּרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר ״עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה״.

רָצָה לַעֲבוֹר יַעֲקֹב אֶת מַעֲבַר יַבֹּק וּלְהִתְעַכֵּב שָׁם, אָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ: לֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לִי ״וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ״? מֶה עָשָׂה יַעֲקֹב? לָקַח אֶת מִקְנֵה קִנְיָנוֹ שֶׁהֵבִיא מִפַּדַּן אֲרָם מֵחֲמִשָּׁה אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. וְעוֹד אָמַר הַמַּלְאָךְ לְיַעֲקֹב: ״יַעֲקֹב, לֹא נָתַתָּ מַעֲשֵׂר מִכֹּל, וַהֲלֹא יֵשׁ לְךָ בָּנִים וְלֹא עִשַּׂרְתָּ אוֹתָם לִי!״ מֶה עָשָׂה יַעֲקֹב? הִפְרִישׁ אַרְבָּעָה בְּכוֹרוֹת לְאַרְבַּע אִמָּהוֹת, וְנִשְׁתַּיְּרוּ שְׁמוֹנָה בָּנִים. הִתְחִיל מִשִּׁמְעוֹן וְגָמַר בְּבִנְיָמִין שֶׁבִּמְעֵי אִמּוֹ. וְעוֹד הִתְחִיל מִשִּׁמְעוֹן וְעָלָה לֵוִי מַעֲשֵׂר קֹדֶשׁ לַה', שֶׁנֶּאֱמַר ״הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹדֶשׁ לַה'״.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כָּל הַבְּכוֹרוֹת כְּשֶׁהֵן שְׁמִירַת הָעַיִן חַיָּבִין לְהִתְעַשֵּׂר מַעֲשֵׂר, וְלֹא עִשֵּׂר יַעֲקֹב אֶלָּא לְמַפְרֵעַ. הִתְחִיל מִבִּנְיָמִין שֶׁבִּמְעֵי אִמּוֹ, וְעָלָה לֵוִי קֹדֶשׁ לַה'.

יָרַד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ וְנָטַל לֵוִי וְהֶעֱלָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לְפָנָיו: ״רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, זֶה הוּא גּוֹרָלְךָ וְחֶלְקְךָ מִמַּעֲשֵׂר״. וּפָשַׁט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַד יְמִינוֹ וְאָמַר שֶׁיִּהְיוּ לֵוִי וּבָנָיו מְשָׁרְתִים לְפָנָיו בָּאָרֶץ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בַּשָּׁמַיִם. אָמַר מִיכָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, הַמְּשָׁרְתִים לַמֶּלֶךְ אֵינוֹ נוֹתֵן לָהֶם טֶרֶף מְזוֹנָם?״ לְפִיכָךְ נָתַן לָהֶם לִבְנֵי לֵוִי כָּל קֹדֶשׁ שֶׁעָלָה לִשְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִשֵּׁי ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן״.

כְּשֶׁעָבַר לָבֹא בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בָּא עָלָיו עֵשָׂו מֵהַר שֵׂעִיר בְּזַעַף אַף זוֹמֵם לְהָרְגוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק״. אָמַר עֵשָׂו: ״אֵינִי הוֹרֵג אֶת יַעֲקֹב בְּחִצִּים וּבְקֶשֶׁת אֶלָּא בְּפִי אֲנִי הוֹרְגוֹ וּמוֹצֵץ אֶת דָּמוֹ״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ״. אַל תְּהִי קוֹרֵא ״וַיִּשָּׁקֵהוּ״ אֶלָּא ״וַיִּשָּׁכֵהוּ״. וְנַעֲשָׂה צַוָּארוֹ עַמּוּד ״כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן צַוָּארֵךְ״, וְקָהוּ שִׁנָּיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שֶׁלֹּא עָלְתָה בְיָדוֹ תַּאֲוָתוֹ, הִתְחִיל כּוֹעֵס וְחוֹרֵק בְּשִׁנָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס״.

וְלָקַח יַעֲקֹב אֶת כָּל מַעְשַׂר קִנְיָנוֹ שֶׁהֵבִיא מִפַּדַּן אֲרָם וְשָׁלַח בְּיַד עֲבָדָיו וְנָתַן לְעֵשָׂו. אָמַר לָהֶם: ״אִמְרוּ לוֹ: 'כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב'״. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״יַעֲקֹב, עָשִׂיתָ הַקֹּדֶשׁ חוֹל!״ אָמַר לְפָנָיו: ״רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, אֲנִי מַחֲנִיף לָרָשָׁע בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַהַרְגֵנִי!״ מִכָּאן אָמְרוּ: מַחֲנִיפִין אֶת הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״לֹא דַּיֶּךָ שֶׁעָשִׂיתָ אֶת עַצְמְךָ הַקֹּדֶשׁ חוֹל, אֶלָּא שֶׁאָמַרְתִּי 'וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר', וְאַתָּה אָמַרְתָּ 'עַבְדְּךָ יַעֲקֹב'? חַיֶּיךָ, כִּדְבָרֶיךָ יִהְיֶה. הוּא יִמְשֹׁל עָלֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאַתָּה תִּהְיֶה מוֹשֵׁל עָלָיו בָּעוֹלָם הַבָּא״. לְפִיכָךְ אָמַר לוֹ יַעֲקֹב: ״יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ״. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁאֵין בְּנֵי עֵשָׂו נוֹפְלִים עַד שֶׁיָּבֹא שָׂרִיד מִיַּעֲקֹב וִיקַבֵּץ רַגְלֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי עֵשָׂו מֵהַר שֵׂעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב״ (במדבר כד, יט), וְאוֹמֵר: ״וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה' דִּבֵּר״ (עובדיה א, יח).