פרקי דרבי אליעזר כד

בֵּרַךְ נֹחַ וּבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים״, בְּמַתְּנוֹתֵיהֶם וְהִנְחִילָם אֶת כָּל הָאָרֶץ. בֵּרַךְ לְשֵׁם וּלְבָנָיו שְׁחוֹרִים וְנָאִים, וְהִנְחִילָם אֶת כָּל אֶרֶץ נוֹשֶׁבֶת. בֵּרַךְ לְחָם וּבָנָיו שְׁחוֹרִים כָּעוֹרֵב, וְהִנְחִילָם חוֹף הַיָּם. בֵּרַךְ לְיֶפֶת וּבָנָיו כֻּלָּם לְבָנִים וְיָפִים, וְהִנְחִילָם מִדְבָּר וְשָׂדוֹת. אֵלֶּה הַנַּחֲלוֹת שֶׁהִנְחִילָם.

רַבִּי אֶלְעָאי אוֹמֵר: הָיוּ מוֹלִידִין אֶת בְּנֵיהֶם וּפָרִין וְרָבִין כְּמִין שֶׁרֶץ גָּדוֹל, שִׁשָּׁה בְּכָל לֵידָה, וְהָיוּ כֻלָּם עַם אֶחָד וְלֵב אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת וּדְבָרִים אֲחָדִים. וּמָאֲסוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם״. הָלְכוּ לְאֶרֶץ שִׁנְעָר וּמָצְאוּ אֶרֶץ גְּדוֹלָה וְרַחֲבַת יָדַיִם וְכֻלָּהּ מִישׁוֹר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם״.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הִשְׁלִיכוּ מַלְכוּת שָׁמַיִם מֵעֲלֵיהֶם וְהִמְלִיכוּ עֲלֵיהֶם עֶבֶד בֶּן עֶבֶד, לְפִי שֶׁכָּל בְּנֵי חָם עֲבָדִים הֵם. וְאוֹי לָאָרֶץ שֶׁיִּמְלֹךְ עָלֶיהָ עֶבֶד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ״.

רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר: נִמְרוֹד גִּבּוֹר כֹּחַ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַכֻּתֹּנֶת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ, וְהָיְתָה עִמָּם בַּתֵּיבָה. וּכְשֶׁיָּצְאוּ מִן הַתֵּיבָה, לְקָחָהּ חָם בֶּן נֹחַ וְהוֹצִיאָהּ עִמּוֹ וְהִנְחִילָהּ לְנִמְרוֹד. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה לוֹבֵשׁ אוֹתָהּ, הָיוּ כָּל בְּהֵמָה, חַיָּה וָעוֹף בָּאִין וְנוֹפְלִין לְפָנָיו, כִּסְבוּרִין שֶׁהוּא מִכֹּחַ גְּבוּרָתוֹ. לְפִיכָךְ הִמְלִיכוּהוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה'״.

אָמַר נִמְרוֹד לְעַמּוֹ: ״בֹּאוּ נִבְנֶה לָנוּ עִיר גְּדוֹלָה וְנֵשֵׁב שָׁם בְּתוֹכָהּ, פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ כָּרִאשׁוֹנִים. וְנִבְנֶה מִגְדָּל גָּדוֹל בְּתוֹכָהּ וְנַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם, שֶׁאֵין כֹּחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא בַּמַּיִם, וְנִקְנֶה לָנוּ שֵׁם גָּדוֹל בָּאָרֶץ״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם״.

רַבִּי פִּנְחָס אוֹמֵר: לֹא הָיוּ שָׁם אֲבָנִים לִבְנוֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל. מָה הָיוּ עוֹשִׂין? הָיוּ מְלַבְּנִים לְבֵנִים וְשׂוֹרְפִין אוֹתָן כְּיוֹצֵר חֶרֶשׂ, עַד שֶׁבָּנוּ אוֹתוֹ גָּבוֹהַּ שִׁבְעִים מִיל. וּמַעֲלוֹת הָיוּ לוֹ מִמִּזְרָחוֹ וּמִמַּעֲרָבוֹ. אֵלּוּ שֶׁהָיוּ מַעֲלִין אֶת הַלְּבֵנִים הָיוּ עוֹלִים מִמִּזְרָחוֹ, וְאֵלּוּ שֶׁהָיוּ יוֹרְדִין הָיוּ יוֹרְדִין מִמַּעֲרָבוֹ. וְאִם נָפַל אָדָם וָמֵת, לֹא שָׂמוּ אֶת לִבָּם עָלָיו. וְאִם נָפְלָה לְבֵנָה אַחַת, הָיוּ יוֹשְׁבִין וּבוֹכִין וְאוֹמְרִין: ״אוֹי לָנוּ! אֵימָתַי תַּעֲלֶה אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ?״

וְעָבַר אַבְרָם בֶּן תֶּרַח וְרָאָה אוֹתָם בּוֹנִים אֶת הָעִיר, וְקִלְּלָם בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וְאָמַר: ״בַּלַּע ה' פַּלַּג לְשׁוֹנָם״. וּמָאֲסוּ אֶת דְּבָרוֹ כְּאֶבֶן מֻשְׁלָךְ עַל גַּבֵּי קַרְקַע. וַהֲלֹא כָּל אֶבֶן בָּחוּר וְטוֹב אֵין נוֹתְנִים אוֹתוֹ אֶלָּא עַל פִּנּוֹת הַבַּיִת? וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים״ וְכוּ'.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשִׁבְעִים מַלְאָכִים הַמְּסוֹבְבִים כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ וְאָמַר לָהֶם: ״בֹּאוּ וּנְבַלְבֵּל אֶת לְשׁוֹנָם״.

וּמִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָרַד אֲלֵיהֶם? שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָבָה נֵרְדָה״. ״אֵרְדָה״ אֵין כְּתִיב, אֶלָּא ״נֵרְדָה״. וּמִנַּיִן שֶׁהִפִּיל גּוֹרָלוֹת בֵּינֵיהֶם? שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב, ח) ״בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם״. וְנָפַל גּוֹרָלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַבְרָהָם וְעַל זַרְעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב, ט) ״כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ״.

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״חֶבֶל וְגוֹרָל זֶה שֶׁנָּפַל עָלַי, רָצְתָה נַפְשִׁי״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִימִים״. וְיָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשִׁבְעִים הַמַּלְאָכִים הַסּוֹבְבִים כִּסֵּא כְבוֹדוֹ, וּבִלְבֵּל אֶת לְשׁוֹנָם לְשִׁבְעִים גּוֹיִם וּלְשִׁבְעִים לָשׁוֹן, כָּל אֶחָד וְאֶחָד גּוֹי וּכְתָבוֹ וּלְשׁוֹנוֹ, וּמִנָּה מַלְאָךְ עַל כָּל אֻמָּה וְאֻמָּה. וְיִשְׂרָאֵל נָפַל בְּחֶלְקוֹ וְחֶבְלוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ״. וּמִנַּיִן שֶׁיָּרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יא, ה): ״וַיֵּרֶד ה' לִרְאוֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל״, וְזוֹ יְרִידָה שְׁנִיָּה.

וְהָיוּ רוֹצִין לְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וְלֹא מַכִּירִין אִישׁ לְשׁוֹן רֵעֵהוּ. מֶה עָשׂוּ? לָקַח אִישׁ חַרְבּוֹ וְנִלְחֲמוּ אֵלּוּ עִם אֵלּוּ לְהַשְׁחִית, וַחֲצִי הָעוֹלָם שָׁם נָפְלוּ בֶּחָרֶב. וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ״.

רַבִּי אוֹמֵר: עֵשָׂו אָחִיו שֶׁל יַעֲקֹב רָאָה אֶת הַכֻּתֹּנֶת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם וְחַוָּה עַל נִמְרוֹד, וְחָמַד אוֹתָם בְּלִבּוֹ וַהֲרָגוֹ וְלָקַח אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ. וּמִנַּיִן שֶׁהָיוּ חֲמוּדוֹת בְּעֵינָיו? שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, טו): ״וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת״. וּכְשֶׁלָּבַשׁ אוֹתָם נַעֲשָׂה גַּם הוּא גִּבּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד״. וּכְשֶׁבָּא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו, אָמַר: ״אֵין עֵשָׂו הָרָשָׁע רָאוּי לִלְבֹּשׁ אֶת הַכֻּתֹּנֶת הַלָּזֶה״, וְחָפַר וּטְמָנָם שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יח, י): ״טָמוּן בָּאָרֶץ חַבְלוֹ״.