פרקי דרבי אליעזר טו

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲנִי שָׁמַעְתִּי בְּאָזְנַי ה' צְבָאוֹת מְדַבֵּר. וּמָה דִּבֵּר? אָמַר: ״רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב, אֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע״. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲרֵי שְׁנֵי דְּרָכִים הַלָּלוּ נָתַתִּי לָכֶם לְיִשְׂרָאֵל, אַחַת שֶׁל טוֹבָה וְאַחַת שֶׁל רָעָה. שֶׁל טוֹבָה – שֶׁל חַיִּים, שֶׁל רָעָה – שֶׁל מָוֶת. שֶׁל טוֹבָה יֵשׁ בָּהּ שְׁנֵי דְרָכִים: אַחַת שֶׁל צְדָקָה וְאַחַת שֶׁל חֶסֶד, וְאֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב מְמֻצָּע בֵּין שְׁנֵי דְּרָכִים הַלָּלוּ. כְּשֶׁיָּבֹא אָדָם לְהִכָּנֵס, אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב מַכְרִיז עָלָיו וְאוֹמֵר: ״פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיקִים שֹׁמֵר אֱמוּנִים״. בָּא שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וְעָמַד לוֹ בֵּין שְׁתֵּי הַדְּרָכִים הַלָּלוּ. אָמַר: בְּאֵי זֶה מֵהֶם אֵלֵךְ? אִם הוֹלֵךְ בְּשֶׁל צְדָקָה, שֶׁל חֶסֶד טוֹבָה הֵימֶנָּה. אֶלָּא מֵעִיד אֲנִי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ שֶׁאֵינִי מַנִּיחַ אֶת אֶחָד מֵהֶם.

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שְׁמוּאֵל, אַתָּה נָתַתָּ אֶת עַצְמְךָ עַל שְׁנֵי דְרָכִים הַטּוֹבוֹת הַלָּלוּ, וְחַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְךָ שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת. לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צְדָקָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים יוֹרֵשׁ שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: חַיִּים, וּצְדָקָה, וְכָבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רוֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד״.

וְשֶׁל רָעָה יֵשׁ בָּהּ אַרְבָּעָה פְּתָחִים. עַל כָּל פֶּתַח וּפֶתַח שִׁבְעָה מַלְאָכִים עוֹמְדִים, אַרְבָּעָה מִבַּחוּץ וּשְׁלֹשָׁה מִבִּפְנִים. אֵלּוּ שֶׁבַּחוּץ רַחֲמָנִים וְאֵלּוּ שֶׁבִּפְנִים אַכְזָרִים. כְּשֶׁיָּבֹא אָדָם לְהִכָּנֵס, הָרַחֲמָנִים מְקַדְּמִין אוֹתוֹ: ״מַה לְּךָ וְלָאֵשׁ הַזּוֹ? מַה לְּךָ וְלַגֶּחָלִים הַלָּלוּ? שְׁמַע לָנוּ וְשׁוּב!״ אִם שָׁמַע לָהֶם – מוּטָב, וְאִם לָאו – אוֹמֵר לָהֶם: ״בָּהֶם חַיַּי!״ וְאָמְרוּ לוֹ: ״הֲרֵי נִכְנַסְתָּ לַפֶּתַח רִאשׁוֹן, אַל תִּכָּנֵס לַפֶּתַח שֵׁנִי!״ אִם רוֹצֶה לִכָּנֵס לַפֶּתַח שֵׁנִי, הָרַחֲמָנִים מְקַדְּמִין וְאוֹמְרִין לוֹ: ״מַה לְּךָ לִהְיוֹת מָחוּק מִתּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ? אֵין מוּטָב לְךָ לִהְיוֹת חָקוּק בְּתוֹרַת אֱלֹהֶיךָ וְלֹא מָחוּק? שְׁמַע לָנוּ וְשׁוּב!״ אִם שׁוֹמֵעַ לָהֶם וְשָׁב – הֲרֵי מוּטָב, וְאִם לָאו – הֲרֵי הוּא אוֹמֵר לָהֶם: ״בָּהֶם חַיַּי!״ אָמַר לוֹ: ״הֲרֵי נִכְנַסְתָּ לַפֶּתַח שֵׁנִי, אַל תִּכָּנֵס לַפֶּתַח שְׁלִישִׁי!״ בָּא לְהִכָּנֵס בַּפֶּתַח הַשְּׁלִישִׁי, הָרַחֲמָנִין מְקַדְּמִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִין לוֹ: ״מַה לְּךָ לִהְיוֹת קוֹרְאִין אוֹתְךָ טָמֵא וְלֹא טָהוֹר? שְׁמַע לָנוּ וְשׁוּב!״ אִם שָׁמַע לָהֶן – הֲרֵי מוּטָב, וְאִם לָאו – הוּא אוֹמֵר לָהֶם: ״בָּהֶם חַיַּי!״ אָמְרוּ: ״הֲרֵי נִכְנַסְתָּ לַפֶּתַח שְׁלִישִׁי, אַל תִּכָּנֵס לַפֶּתַח רְבִיעִי!״ בָּא לִיכָּנֵס בַּפֶּתַח הָרְבִיעִי, הָרַחֲמָנִין מְקַדְּמִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִין לוֹ: ״הֲרֵי נִכְנַסְתָּ בְּכָל הַפְּתָחִים הַלָּלוּ וְלֹא שָׁמַעְתָּ וְשַׁבְתָּ! תָּשׁוּב עַד עַכְשָׁיו! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל שָׁבִים, וְעַד עַכְשָׁו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹחֵל לַעֲוֹנוֹת וְסוֹלֵחַ, וְאוֹמֵר בְּכָל יוֹם: 'שׁוּבוּ בְּנֵי אָדָם!' שֶׁנֶּאֱמַר: 'תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא'״.

אָמְרוּ אַכְזָרִיִּים: ״הוֹאִיל וְלֹא שָׁמַע לָרִאשׁוֹנִים, יוֹצִיא רוּחוֹ״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ״. וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: ״עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי״. וְכָתוּב אַחֵר: ״הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר״. וְכֵן הוּא קוֹרֵא לֶאֱלִיעֶזֶר.

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֱלִיעֶזֶר, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת עַצְמְךָ כַּחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק״. אַף אֲנִי קוֹרֵא עָלֶיךָ הַפָּסוּק הַזֶּה (דברים יח, יג): ״תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ״. אַל תְּהִי קוֹרֵא כֵּן, אֶלָּא: ״תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ״.