פרקי דרבי אליעזר יג

הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ? אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה, אֵין לוֹ אֶלָּא עֲפָרוֹ מִשֶּׁלּוֹ״. אָמַר לָהֶם: ״מַה שֶּׁאַתֶּם כֻּלְּכֶם מְקַלְּסִים אוֹתִי בָּעֶלְיוֹנִים, הוּא מְיַחֵד אוֹתִי בַּתַּחְתּוֹנִים. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא יְכוֹלִים אַתֶּם לַעֲמֹד וְלִקְרֹא שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּרָאתִי?״ וְעָמְדוּ וְלֹא יָכְלוּ. מִיָּד עָמַד אָדָם וְקָרָא שֵׁמוֹת לַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה״. וְכָאן, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שָׁבוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת: ״אִם אֵין אָנוּ בָּאִים בְּעֵצָה עַל אָדָם זֶה שֶׁיֶּחֱטָא לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ, אֵין אָנוּ יְכוֹלִין בּוֹ״.

וְהָיָה סָמָאֵל שַׂר גָּדוֹל בַּשָּׁמַיִם, וְהַחַיּוֹת מֵאַרְבַּע כְּנָפַיִם וּשְׂרָפִים מִשֵּׁשׁ כְּנָפַיִם, וְסָמָאֵל מִשְּׁנֵים עָשָׂר כְּנָפַיִם. מֶה עָשָׂה סָמָאֵל? לָקַח כַּת שֶׁלּוֹ וְיָרַד וְרָאָה כָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, וְלֹא מָצָא בָּהֶם חָכָם לְהָרַע כַּנָּחָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם״. וְהָיָה דְמוּתוֹ כְּמִין גָּמָל, וְעָלָה וְרָכַב עָלָיו. וְהַתּוֹרָה הָיְתָה צוֹעֶקֶת וְאוֹמֶרֶת: מָה סָמָאֵל? עַכְשָׁו נִבְרָא הָעוֹלָם, עֵת לִמְרֹד בַּמָּרוֹם? בְּעֵת בַּמָּרוֹם תְּמִידִיָּא? רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים ״תִּשְׂחַק לְסוּסוֹ וּלְרֹכְבוֹ״.

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ רָעָה. כָּל מַעֲשִׂים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה וְכָל דְּבָרִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר, מִדַּעְתּוֹ הוּא מְדַבֵּר? וַהֲלֹא אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶלָּא מִדַּעַת רוּחַ רָעָה שֶׁיֵּשׁ עָלָיו. כָּךְ הַנָּחָשׁ, כָּל מַעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה וְכָל דְּבָרִים שֶׁדִּבֵּר, לֹא דִבֵּר אֶלָּא מִדַּעְתּוֹ שֶׁל סָמָאֵל. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״בְּרָעָתוֹ יִדָּחֶה רָשָׁע״.

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה וְהִשְׁלִיטָהּ עַל כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ. אָמַר לָהּ: ״הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי בְּיָדֵךְ, חוּץ מִן הַבַּיִת הַזֶּה שֶׁהִיא מְלֵאָה עַקְרַבִּים״. וּבָא זָקֵן אֶחָד אֶצְלָהּ, כְּגוֹן שׁוֹאֵל חֹמֶץ. אָמַר לָהּ: ״נָהוּג עִמָּךְ?״ אָמְרָה לוֹ: ״יָפֶה תַּלְמִיד נָהוּג עִמִּי, שֶׁהִשְׁלִיטַנִי עַל כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ. אָמַר לִי: 'הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי בְּיָדֵךְ, חוּץ מִן הַבַּיִת הַזֶּה שֶׁהִיא מְלֵאָה עַקְרַבִּים'״. אָמַר לָהּ: ״וַהֲרֵי כָּל קוֹזְמִיָּא שֶׁל הַמֶּלֶךְ הֲרֵי הֵן בַּחָבִית הַזֶּה, אֶלָּא שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לִישָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת וְלִיתְּנָם לָהּ״. הַמֶּלֶךְ הַזֶּה הוּא אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְהָאִשָּׁה זוֹ חַוָּה, שׁוֹאֵל חֹמֶץ זֶה הַנָּחָשׁ. וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״שָׁם נָפְלוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן, דֹּחוּ וְלֹא יָכְלוּ קוּם״.

דָּן דִּין נָחָשׁ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וְאָמַר: אִם הוֹלֵךְ אֲנִי וְאוֹמֵר לְאָדָם, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לִי, שֶׁהָאִישׁ לְעוֹלָם קָשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָאִישׁ רַע מַעֲלָלִים״. אֶלָּא הוֹלֵךְ אֲנִי וְאוֹמֵר לְחַוָּה, שֶׁהָאִשָּׁה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהִיא שׁוֹמַעַת לִי, שֶׁהַנָּשִׁים נִשְׁמָעוֹת לְכָל הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה״. וְהָלַךְ הַנָּחָשׁ וְאָמַר לָאִשָּׁה: ״וְכִי אַתֶּם מְצֻוִּים עַל פֵּרוֹת הָאִילָן?״ אָמְרָה לוֹ: ״הֵן״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן״. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע הַנָּחָשׁ דְּבָרֶיהָ שֶׁל חַוָּה, מָצָא לוֹ פֶּתַח לְהִכָּנֵס. אָמַר לָהּ: ״אֵין צִוּוּי זֶה אֶלָּא עַיִן הָרַע, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים מִמֶּנּוּ תִּהְיוּ כְּמוֹהוּ אֱלֹהִים. מָה הוּא בּוֹרֵא יָחִיד שְׁנֵי עוֹלָמוֹת, אַף אַתֶּם יְכוֹלִים לִבְרֹא עוֹלָמוֹת וּלְהַחֲרִיב עוֹלָמוֹת. מָה הוּא מֵמִית וּמְחַיֶּה, אַף אַתֶּם יְכוֹלִים לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם״.

וְהַנָּחָשׁ הָלַךְ וְנָגַע בָּאִילָן, וְהָאִילָן צָוַח וְאָמַר: ״רָשָׁע! אַל תִּגַּע בִּי!״ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לו יב): ״אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה, וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִידֵנִי״.

הָלַךְ הַנָּחָשׁ וְאָמַר לָאִשָּׁה: ״הֲרֵי נָגַעְתִּי בּוֹ וְלֹא מַתִּי, אַף אַתְּ תִּגְּעִי בּוֹ וְלֹא תָמוּתִי״. וְהָלְכָה הָאִשָּׁה וְנָגְעָה בּוֹ בָּאִילָן וְרָאֲתָה מַלְאַךְ הַמָּוֶת בָּא כְּנֶגְדָּהּ. אָמְרָה: ״אוֹי לִי שֶׁנָּגַעְתִּי! עַכְשָׁיו אָנֹכִי מֵתָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה אִשָּׁה אַחֶרֶת וְנוֹתְנָהּ לְאָדָם. אֶלָּא אָנֹכִי גּוֹרֶמֶת לוֹ שֶׁיֹּאכַל עִמִּי. אִם אָמוּת – נָמוּת שְׁנֵינוּ, וְאִם אֶחְיֶה – נִחְיֶה שְׁנֵינוּ״. וְלָקְחָה מִפֵּרוֹת הָאִילָן וְאָכְלָה וְנָתְנָה לְאִישָׁהּ. כֵּיוָן שֶׁאָכַל אָדָם מִפֵּרוֹת הָאִילָן, רָאָה אֶת עַצְמוֹ עֵרוֹם וְנִפְקְחוּ עֵינָיו וְקָהוּ שִׁנָּיו. אָמַר לָהּ: ״מַהוּ שֶׁהֶאֱכַלְתִּנִי שֶׁעֵינַי נִפְקְחוּ וְקָהוּ שִׁנַּי עָלַי? כְּשֵׁם שֶׁקָּהוּ שִׁנַּי, כֵּן יִקְהוּ שִׁנֵּי כָּל הַדּוֹרוֹת״.