פלפולא חריפתא על מכות יא

וזכור העדות. לכאורה משמע דדוקא כשיזכור העדות מהני עדותו שמעיד בעל פה ואי לאו הכי לא מהני עדותו שבכתב להשביע דלא סבירא ליה דע"א בכתב משביע אלא כשזוכר העדות ומעיד בע"פ דאלת"ה למאי נ"מ כתב שזוכר העדות אך אפשר לי לומר דהך תשובה דלהרי"ף הוה עובדא דהשטר לא יצא עדיין מתחת ידי עדים ואזיל הרי"ף לשיטתיה דביבמות פרק ארבעה אחין דכל כמה דלא נפיק מידייהו הוי מפי כתבם ואי מדכרו לסהדותייהו מסהדי בה בעל פה:

ומשמע דדוקא כו'. גם הרי"ף עצמו שכתב וחזינן לגאון כו' שכתבו רבינו לקמן משם משמע דדוקא כו' והא דלא נקיט התם תרי סהדי משום להוציא ממון להכי נקט תלתא ומשום כך נראה ודאי דגאון דלקמן היינו הלכות גדולות דהכא:

בפני זה דהוו כמאן ה"ג בדפוס ישן: