פלפולא חריפתא על בבא בתרא פג

אבל כתבי עיטרא קלא אית ליה. וכתבו התוספות והא דאמר בהמפקיד גבי אין מורידין לנכסי קטן ל"ש עביד עיטרא כו' אין מורידין ביתמי החמירו עד כאן כלומר ולא סמכו על קלא דעיטרא: עיטרא כמו נטרא ותרגום הבמות לא סרו לא עטרו ומכאן נראה שבשטר זה מזכיר החלוקה לזה שנה ומסיר אותם ממנו ומניחו לחבירו שנה ומיהו נוכל לומר כי מפני המכר שסר מרשות המוכר נקרא עיטרא. נימוקי יוסף.

דרבא בהני עניני תלמיד הוה כו'. כ"כ הרי"ף וכתב נימוקי יוסף מדלא אמרינן רבא אמר אלא אמר ליה ע"כ כלומר אע"ג דקי"ל כבתראי מאביי ורבא ואילך ה"מ היכא דפליג ואתי לאורויי דלא כקמאי אבל הכא לאו לאפלוגי ולאורויי עובדא דלא כרב נחמן אלא כתלמיד היושב לפני רבו ושואל הוא דהוה ובכי הכי לעולם אין הלכה כתלמיד במקום הרב אפילו מאביי ורבא ואילך וכן צריכים למימר בפרק אע"פ בדינא דמורדת ע"ש וכיוצא בזה נמצא בדברי רבינו עצמו בפרק מי שאחזו גבי נתינה על כרחיה והרי"ף מסיים וכל שכן דקי"ל דמעשה רב בהנך תרי עובדי: