פלפולא חריפתא על בבא בתרא ז

ה"ג הב לי אגר נטירא א"ל לא יומא חד הוה קא גדר דקלי א"ל לאריסא זיל שקול מיניה קיבורא דאהינא אזל לאתויי רמא ביה קלא א"ל גלית אדעתיך דניחא לך לא יהא אלא עיזי בעלמא אתי לקמיה דרבא וכן העתיק הרי"ף ונפקא מיניה דלא מחייבינן ליה אלא היכא דניחא ליה דהא רבינא לא אתי לקמיה דרבא לתבעו אלא בתר דגלי אדעתיה דניחא ליה ומיהו הרמב"ם פ"ג מהל' שכנים כתב הדין על חורבה שבין חורבת חבירו משמע דלא בעינן דניחא ליה ולפי זה כדין השמיט וטעמא דאע"ג דלא אתי רבינא לקמיה דרבא אלא בתר דניחא ליה לאו משום דינא עביד הכי דהא רבי יוסי סתמא קאמר דמגלגלין אלא איהו לפנים משורת הדין הוא דעבד הכי דאי לא הוה ניחא ליה לא היה תובעו אף על גב דמדינא היה מתחייב: