פלפולא חריפתא על בבא בתרא שלז

ולא מצאו לקיים כתב ידו של שני. כתב הרמב"ן בחדושיו והביאו ג"כ בעל התרומות בשער ט' סימן ב' וז"ל תמיהני כיון שלא מצאו לקיים כ"י הרי ע"א הוא ולמה מועיל כלום ואע"פ שקיום שטרות דרבנן מ"מ כל זמן שלא נתקיימו כמי שלא נחתמו ולא מצאתי לגאונים ז"ל שכתבו דבר זה שבירושלמי ושמא כך פירושו מהו שיצטרפו אם מעיד אני ראיתי אותה הלואה ביום פלוני כמו שכתוב בשטר מי אמרינן כיון שזה עושה מעשה שטר ומשעת חתימה ה"ל שעבוד קרקעות ועד ע"פ לא עביד שעבוד אינן מצטרפין ולפיכך הקשו וכי כלום הוא לגבות בו ממשעבדי ולמה לא יצנורף ומפריק לכן צריכא לישאל כשהיו שנים חתומים שהוא שעבוד קרקעות משעת חתימה עכ"ל ואני איני כדאי לפרש מ"מ לדרוש ולקבל שכר יש לי לומר דהא דמקשה וע"א בכתב כלום הוא משום מפיהם ולא מפי כתבם הוא דפריך ואהא משני כשהיו שנים כו' והואיל ומדאורייתא שטר מעליא הוא דגלי ביה קרא דכשר כמ"ש הר"ר יונה לקמן אלא שהחכמים הזקיקו לקיימו וצריכא השתא דנימא שעד א' שנתקיים מועיל קיומו להצטרף עם עד שבע"פ או דלמא כיון שלא נתקיים אלא ע"א אכתי קרינן ביה מפיהם ולא מפי כתבם ולא יצטרף עם כעד א' ור' מנא בעי נמי בכה"ג אי מהני קיומו שיזקיק לשבועה או דלמא קרינן ביה מפיהם ולא מפי כתבם ולא יזקיק לשבועה ולפי' הרמב"ן נפרש בעיא דר' מנא דכיון שהיו שנים שהוא שעבוד קרקעות אין נשבעין על שעבוד קרקעות: