פלפולא חריפתא על בבא בתרא ג

דכיון שקנו ושיעבדו נכסיהם הב"י חולק על הטור סימן קנ"ז שכתב הטור שרבינו סובר דלבנות לא הוי קנין דברים וכתב ב"י דמאריכות לשונו נראה דבעינן שיקנו מידו שישעבד נכסיו כו' ע"כ ולי ראיה מריש פרק אע"פ בדברי רבינו דלא ס"ל שצריך שיקנה בהדיא שישעבד נכסיו אלא דמכי נתחייב לבנות ממילא חל שיעבוד נכסיה:

כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפים. משא"כ בקנין רוחות דחליפי דרוח הוה הסודר שקנה בו:

אלא או זה או זה קאמר. והגה"מ פ"ב מהל' שכנים הקשו דה"ל לרב אשי למימר כגון שהלך אחד מהם והחזיק בחלקו ופירשו דהאי והחזיק לאו חזקה ממש קאמר כגון נעל ופרץ וגדר אלא הילוך לאורך ורוחב חלקו כדמשמע לישנא והלך והחזיק כלומר על ידי הלוך החזיק וקמ"ל דאע"ג דבעלמא לא קני בהלך כי אם דוקא בשביל של כרמים וכו':

תימה מאי קמ"ל רב אשי. כיון דמתניתין שפיר מתרצא בשינויא דרבי יוחנן ולשון התוס' מה בא רב אשי להוסיף:

אלא שנתרצה לחלוק. ואמר אתה תקח רוח צפונית ואני רוח דרומית. תוספות:

ואע"ג דבעלמא אמרינן כו'. לקמן בפרק חזקת בפיסקא בד"א במחזיק כו':

אפילו לא אמר לך חזק וקני. והב"י סימן קנ"ז כתב דהרמב"ן כתב שאינו נכון כי רב אשי סתם אמר והחזיק ואי לאשמעינן האי דינא פרושי הוה מפרש ליה אלא רב אשי לא שמעיה לדרבי יוחנן אלא פריק לה לקושיא בחזקה דרוחות ורבי יוחנן פירקה בקנין דרוחות וגמרא סברינהו לתרוייהו דחד אורחא הוא ע"כ: