פלפולא חריפתא על בבא בתרא ב

דטעמא דחזקה היינו כיון דשתק ולא מיחה הפסיד. פי' הא דמהני ליה חזקת שלש שנים ומצי טעין מחלת לי או מכרת או נתת לי ואע"ג דלית ליה שטר היינו כיון דהלה שתק ולא מיתה כל השלש שנים הפסיד הוא את זכות חזקתו והרי הוא בחזקת הטוען ונשבע על טענתו ואילו היה מוחה בתוך השלש לא היה הטוען נאמן בשבועה אלא בתזקת הלה עדיין היה עומד זהו פירוש דברי רבינו וכן מבואר בדבריו ריש פ' דלקמן והב"י בסימן קנ"ז אגב ריהטיה לא דק והניחן בצ"ע ואין כאן מקום עיון כלל:

אע"פ שהאומר לחבירו כו'. לר"י מקשה מהך אבל לר"ת דס"ל בקוטרא ובית הכסא דיכול לחזור ה"מ למפרך מיניה וביה ומ"מ גם לר"י איכא בינייהו דקוטרא ובית הכסא לדהכא לפי מה שכתב הטור סימן קנ"ה סעיף ס"א דקנין צריך ולא סגי במחילה בלא קנין ואילו הכא כתב רבינו דמחילה בלא קנין מהני וכך כתב גם כן בטור סימן קנ"ז סעיף ט':