פלפולא חריפתא על בבא בתרא רסז

דהוי כאילו מחל לו. ואע"ג דכשאמר אינו אחי אכתי לא נפלו לו נכסים ולא אמר איני אחי אלא כשבא לירש כנכסי אביהן מ"מ ממילא משמע ובכלל זה הוא שכשיפלו לו נכסים שאין לו ליטול ג"כ חלק מהן ואפילו להר"מ הלוי שכתב רבינו בסוף המניח דס"ל בטענו חטין והודה לו בשעורין דמצי הדר תבע ליה דיתן לו מיהת השעורין משום דהתם אע"ג דתבע חטין ולא שעורין לא הויא כמחילה על השעורין משא"כ הכא דכשאומר אינו אחי אע"ג דכדי שלא יירש עמו אמר כן מ"מ בכלל זה הוא שכשיפלו לו נכסים שאף הוא לא יירש עמנו כלום שאינו אחיו קאמר:

ותירץ רשב"ם כו'. ובפ"ק דמסכת ע"ז בדיני שמיטה כתב דאע"ג דאמר לאפוקי לאו למימרא דלית הלכתא כוותיה וכ"כ בפ"ק דכתובות וכן הם דבריו בפרק המגרש וכ"כ התוספות דמסכת ע"ז אבל הכל עולה בקנה אחד דה"נ משום חומרא הוא דאמר:

דכל העומד ליתלש כתלוש דמי. ובפרק שבועת הדיינים גבי יש דברים שהן כקרקע לא משמע כן יע"ש וכבר כתבתי בזה בכאן בחבור תיו"ט: