פתח הבית (רמב"ם) א

חידושי רבינו המחבר זצוק"ל על הרמב"ם הל' עבודת יוה"כ העתקנו מספרו כתי"ק "הר הבית" על הרמב"ם חידושי הרמב"ם הלכות עבודת יוה"כ פרק א

א) פרק א ה"א ושניהם משל כ"ג. עיין מים חיים שכ' אם אירע פסול קודם הקרבת פר בא הפר מזה שמשמש תחתיו וכן מוכח בתוס' וכו' ע"ש. וצ"ע שהרי כ' תוס' להדיא במגילה (ט':) ד"ה אין בין כהן המשמש וכו' שבא מאת כהן הנפסל והוא נקרא משמש וכן איתא בירושלמי וצ"ע לדעתי. גם מה שכ' אם נפסל באמצע מתנות גומר השני ממקום שפסק הראשון ע"ש דעתי לכתוב בזה אי"ה לקמן. אח"ז ראיתי במ"ח לקמן פ"ה הי"ג כ' בעצמו כן ע"ש

ב) ה"ב עבודת ט"ו בהמות אלו וכו'. עיין כ"מ הביא בשם הריטב"א דמדאורייתא הוי רק בעבודת היום ממש. אבל השאר כשרות בכהן הדיוט רק מצוה בכ"ג וכו'. ועיין מ"ח שהקשה מתוס' יומא (לב:

ד"ה הוי עבודה באחר וכו') וכן בחולין (כ"ט:

) שהקשו שם מה פריך הש"ס הוי לי' עבודה באחר וכו' הא שחיטה לאו עבודה היא וכו'. ותי' מריקה צורך קבלה. או כיון דמירוק אין מעכב בחולין הדר הוי עבודה ע"ש. עכ"פ פשיטא להו דשאר עבודות אף שאינן עבודת היום אפ"ה בעי' כ"ג כדתנן פ' בא לו ופ"ב דהוריות דכל העבודות ביוה"כ הם בכ"ג יע"ש. והנה לכאורה קשה באמת מה הביא ראי' כלל. הרי שם שפיר כ' תוס' דשאר עבודות נהי דאינו מעכב מ"מ לכתחלה בעי כ"ג. וא"כ ס"ס פריך הש"ס שפיר הרי הוי עבודה באחר ולכתחלה עכ"פ בעי כ"ג. רק הקשו הא שחיטה לאו עבודה ואף לכתחלה לא בעי כ"ג. והא דתי' שם די"ל פסול דרבנן היינו ג"כ לכתחלה. אך יראה דעדיין קשה מה שכ' שם הא איכא דמכשיר אף שחיטת פרו בזר ואף מאן דפוסל מ"מ היינו דוקא פרו אבל תמיד לא וכו' ע"ש. משמע דלמ"ד אף פרו כשר אף אי לא הוי חילוק בין פרו וכו' הוי ג"כ קשה ות"ל הא אף למ"ד זה נהי דכשר בדיעבד עכ"פ לכתחלה פסול דהא כתיב בי' אהרן. והרי אנן דפסקינן פרו כשר בזר. אפ"ה לכתחלה בעינן כ"ג כמו שפסק הרמב"ם ריש ה' פ"ה. וכמו כן קשה לכאורה על הרשב"א שם בחי' לחולין שכ' דילפינן מפרו של כ"ג כל הקרבנות. ואזיל הש"ס שם למ"ד פרו פסול וכו'. ות"ל אף למ"ד כשירה מ"מ לכתחלה אסור ועיין בר"ן בחי' שם שפי' באמת דקושית הש"ס הי' על לכתחלה. ותוס' ורשב"א צ"ל סוברים דלשון הש"ס דתנן כל עבודות וכו' משמע שרוצה להביא ראי' דאף בדיעבד פסול וכו' ולכך הקשו שפיר. ועכ"פ יראה דסברי תוס' דשאר עבודות ג"כ פסול אף בדיעבד. ואף הר"ן בחי' לחולין הנ"ל יראה מדבריו דסובר דאף בדיעבד פסול שאר עבודות. רק על שחיטה כ' דהוי רק לכתחלה וק"ל. אבל עכ"פ לפ"ז על הריטב"א לא קשה כ"כ דהוא מפרש כפי' הר"ן דקו' הש"ס רק על לכתחלה. וכל שאר עבודות באמת הוי רק לכתחלה. גם י"ל כפי הנראה מלשון הריטב"א יראה דאף בשאר עבודות פסול רק הפסול הוא מדרבנן דכן יראה הלשון מדאורייתא כשירות רק מצוה בכ"ג. משמע דהמצוה הוא דאורייתא ועדיין צ"ע דאפשר כוונתו המצוה גופה היא דרבנן ודוחק. והנה בשחיטה פסק הרמב"ם ריש ה' פ"ה דאף פרו של אהרן כשר בדיעבד אם שחטו זר וכו' ע"ש. ולדעת תוס' הנ"ל לחד תי' פסול מדרבנן עיין מ"ח הביא זה. ועכ"פ לדעת הרמב"ם נהי דכשר בדיעבד עכ"פ מוכח מדבריו דלכתחלה אף שאר שחיטות צריך כ"ג והנה לפי מה שכ' המ"ח דבשאר עבודות ג"כ בדיעבד פסול דהכי גמירי. וא"כ רק בשחיטה דלאו עבודה הוי רק לכתחלה א"כ קשה שאר שחיטות מנ"ל דבעי לכתחלה כ"ג. וי"ל כסברת רשב"א דגמרינן מפרו של אהרן גם אפשר בלא"ה מדרבנן וק"ל. ועיין לח"מ שהקשה לדעת הריטב"א הא דתני ביומא (ע"ג.) ובהוריות (דף י"ב) דברים שבין כ"ג לכ"ה וחשוב עבודת יוהכ"פ אין כשירות אלא בו וכו'. ואמאי לא חשיב ג"כ שאר עבודות שאינן עבודת היום דכ"ג בעי לכתחלה ע"ש. ולכאורה הרי אף להחולקים על הריטב"א אמאי לא חשיב ג"כ שחיטה דלכתחלה בעי כ"ג. וי"ל ואין להאריך

ג) שם הכל עשוי בכ"ג נשוי וכו' עי' מ"ח שכ' דהיינו דוקא נשוי אבל קידושין לחוד לא מהני דלא כדעת ירוש' ע"ש

מה דקשה על הרמב"ם שפסק כאן כרבנן דלא חיישינן שמא ימות. ובפ"י מה' תרומות פסק ה"ז גיטך שעה אחת קודם מיתתי אסורה מיד לאכול משום שמא ימות. עי' תשו' ח"צ סי' ק"ו ושער המלך ה' סוכה, ועי' לח"מ פ"א מה' נזירות ביאר כ"ז. ובחי' לסוכה הארכתי ואין כאן מקומו. מה שצריך להזכיר עוד הא דכהן אחר משמש אם אירע בראשון פסול אף בזמן שהי' שמן המשחה עכ"פ השני לא הי' מושחין אותו כמו שכ' הרמב"ן פ' אחרי מות. וע' באר שבע בהוריות (יג) פילפל בזה ע"ש וכפי הנראה אף אחר יוהכ"פ דאמרינן השני כל מצות כהונה גדולה עליו ואם מת הראשון ממנין אותו א"צ למשוח אותו ועדיין צ"ע בזה. ועיין פ"ח מה' כלי המקדש ע"ש

ד) ה"ג ודבר זה קבלה מפי משה רבינו וכו' עיין מ"ח שהקשה דבש"ס משמע דהוי דאורייתא וכו' יעו"ש. יראה מדבריו שהבין דמה שכ' הרמב"ם דבר זה קבלה היינו מדרבנן. וצ"ע דיראה דהוי דאורייתא רק לא מפורש בקרא וכעין זה מצינו כמה פעמים. ועיין לקמן פ"ב מה' פרה ה"ב שם כ' גבי פרה דהוי ג"כ קבלה. והקשה שם המ"ל דיראה בש"ס דגבי פרה הוי רק דרבנן יע"ש. מבואר להדיא שהבין דקבלה הוי דאורייתא וק"ל, ובחי' ליומא ישבתי קו' המ"ל ואין להאריך פה

ה) שם עבר יוהכ"פ וכו' הנה הרמב"ם פסק כר"י. ועיין מ"ח שהביא לשון רש"י שכ' בהא דאם עבר ועבד עבודתו כשירה וכו' היינו ככ"ג אבל בד' בגדים פסול דהוי מחוסר בגדים. וכ' דלפ"ז קשה אם כן למה לי הטעם משום מעלין בקודש וכו' ת"ל בלא"ה משום מחוסר