פתח עינים על זבחים קטז.

כתנאי וישמע יתרו מה שמועה שמע ובא וכו'. רש"י בפירוש החומש פרשת יתרו כתב מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק וכתב עליו הרא"ם וא"ת כיון דס"ל לרש"י דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ומשו"ה נקט דברי שניהם וכו' מ"ט לא נקט נמי מילתיה דר"א המודעי דקאמר מתן תורה שמע ובא וי"ל וכו' ע"ש והקשה עליו הרב מהרש"א בחידושי אגדות הכא בסוגיין דמאי קאמר דמר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי הרי הש"ס הכא קרי בחיל כתנאי. וזה לי יותר מארבעים שנה ששמעתי מהחכם השלם עצום ורב כמה"ר חיים פיפאני זלה"ה מידי עלותו בהר הקדש בירושלם ת"ו דהרא"ם מפריש מאי דאמרי בתלמודא כתנאי דר"ל דמ"ד יתרו קודם מתן תורה בא סבר דפליגי הני תנאי דר"י ור"א פליגי אר"א המודעי דאמר מתן תורה שמע ובא ואינהו ס"ל קודם מ"ת היה ולכך מר קאמר קי"ס שמע ובא ומר קאמר מלחמת עמלק שמע ובא. אכן מ"ד יתרו אחר מתן תורה היה מוקי מילתיה ככלהו תנאי וסבר דשלשת הרועים הני תנאי כלהו ס"ל אחר מתן תורה היה ומר אמר חדא ומ"א חדא ולא פליגי ורש"י בפירוש החומש תפס כמ"ד יתרו אחר מתן תורה היה כאשר יראה הרואה אמטו להכי שפיר קמותיב הרא"ם. והביא מהר"ח הנזכר ראיה לזה מסוגית ע"ז דף כ"ד ע"א דמותיב לר' אליעזר דפסל כל קרבנות נכרים מדכתיב ויקח יתרו עולה וזבחים ופריק יתרו קודם מ"ת היה הניחא למ"ד יתרו קודם מתן תורה היה וכו' והשתא אי ס"ד דלכ"ע הני תנאי פליגי דר"א המודעי ס"ל יתרו אחר מתן תורה ור"י ור"א סברי קודם מתן תורה הוה התם בע"ז דקאי התם אדר"א ומשני יתרו קודם מתן תורה מאי פריך בתר הכי הניחא למ"ד יתרו קודם מתן תורה והלא ר' אליעזר דקיימינן עליה ס"ל יתרו קודם מ"ת הוה אלא ודאי כדאמרן דלמ"ד יתרו אחר מתן תורה סבר דכלהו תנאי הכי סברי אלו דברי מהר"ה פיפאני הנזכר זלה"ה: ולפי דבריו ז"ל נוחים דברי רש"י התם בע"ז שכתב וז"ל הניחא למ"ד פלוגתא דבני ר' חייא וריב"ל פרק בתרא דשחיטת קדשים עכ"ל ויש להרגיש דהול"ל פלוגתא דתנאי ומה ליה למנקט אמוראי דאף אי הני אמוראי כי אפליגו לא הוו ידעי פלוגתא דתנאי אנן ידעינן דפלוגתא דתנאי היא כאשר לימדונו בעלי התלמוד. ואי דייקינן פורתא אימא דרש"י לא הול"ל אלא פלוגתא פרק בתרא וכו'. ואולם לפי שיטה הנזכר ניחא דאגב ארחיה אגמורן רש"י דלקושטא אין זה פלוגתא דתנאי דא"כ לא הוה קאמר הש"ס הניחא וכו' כיון דר' אליעזר עצמו הוא הסובר קודם מתן תורה כאמור אלא אינו רק פלוגתא דאמוראי דמ"ד אחר מתן תורה סבר דכלהו תנאי כוותיה: איברא דאין זה שיטת התלמוד על הרוב דכי אמרינן כתנאי היינו דלכ"ע הוא פלוגתא דתנאי ולא מן השם הוא לומר דכתנאי הוי אליבא דחד. ועמ"ש לקמן בשילהי בכורות במ"ש שם כתנאי ע"ש ומה שדקדק בסוגית ע"ז יש לישב עפ"י גירסת עין יעקב הכא בשמעתין דגריס ר' אליעזר בן יעקב אומר קריעת ים סוף שמע ובא ולא גריס ר' אליעזר סתם. ועפ"ז ניחא דראב"י הוא דשמעינן ליה דיתרו קודם מתן תורה אך ר' אליעזר סתם דהוא ר' אליעזר הגדול לא אשכחן כמאן ס"ל. ויש קצת סעד לגירסא זו דבכל דוכתא מקדים דברי ר' אליעזר לדברי ר' יהושע והכא באחרונה יסעו מיהו אין זה כלל מובהק כידוע. ולפום פשטא דסוגיין דפלוגתא דתנאי אליבא דכ"ע קצת קשה על הרב מהר"ש אלגאזי בספר לחם סתרים בסוגית ע"ז הנזכר דמדבריו נראה דלא זכר הא דאמרינן הכא דהוי כתנאי ע"ש: ועלה במחשבה לישב דברי הרא"ם לפי פשטא דסוגיין דהרא"ם מודה דפליגי אי קודם מתן תורה אי אחר אך ס"ל דרש"י סבר דלא פליגי הני תנאי נמי מצד השמועות דמר אית ליה דשמועה זו נאה לומר דין גרמ"א דאתא ומר סבר לא כי אלא אידך גרמא ליה למיתי וזו פלוגתא אחריתי מלבד מאי דמפורש בש"ס רק ס"ל לרש"י דמצד השמועות לא פליגי דלכלהו כל חדא שקולה ומכרעת לומר שבשבילה בא וז"ש רש"י בסוגיין כתנאי אי קודם מתן תורה בא אי לאחר דכיוין לשלול דלא נימא דפליגי נמי מצד השמועות דמ"ס דאין זו שמועה ראויה שבעבורה יבא ומר סבר איפכא רק כלם מודיעות גדולתו יתברך וכל אחת בפני עצמה תעורר לבא רק דכל פלוגתייהו אי קודם מתן תורה אי אחר וז"ש הרא"ם דסבר רש"י דמא"ח וכו' כלומר לא פליגי בסברת השמועות דמר דריש סמוכים וכו' רק כלם מודים דשמועות ראויות הנה. וכל אחת מספקת שיבא וכיון שכן הוקשה לרא"ם אמאי לא אייתי רש"י דברי ר"א המודעי כלומר מאחר שהוא פירש לקמן דאחר מתן תורה בא וכמ"ש הרא"ם לקמן ובפרט אם נאמר דהרא"ם סבר כהרשב"ץ בתשובותיו ח"ב סימן רכ"ג שכתב דמ"ד מלחמת עמלק שמע ס"ל דיתרו אחר מתן תורה בא עש"ב דא"כ נמצא דה"נ שכתב רש"י קריעת ים סוף ומלחמת עמלק שמע סבר דאחר מתן תורה בא ואמאי לא כתב לדר"א המודעי. הן אמת דהו"ל לרא"ם לפרש דבריו יותר. ועיין בנח"י ובח"א: ומיהו דברי הרשב"ץ הנזכרים אינם מוכרחים ויש מקום לומר דמ"ד דמלחמת עמלק שמע ס"ל קודם מ"ת ודריש סמוכים ואין להאריך: