פתח עינים על זבחים קג.

ת"ר עולת איש וכו' גרים נשים ועבדים מנין וכו'. ראיתי להרב ברכת הזבח שכתב וז"ל הרמב"ם גריס כותי במקום גר וכתב הכ"מ דכן עיקר דלגירסא דידן קשה מאי קמ"ל דמהיכא תיסק אדעתין לפלוגי בין גר לישראל ושרי ליה מאריה דאשתמטיתיה הא דקאמר כאן אטו גר לאו איש הוא א"ל פרט לגר שמת ואין לו יורשין וא"כ טובא אשמועינן דלא כר' יוסי וכו' עכ"ל ושמעתי מאחד מהגדולים שחתר לישב בעד מרן דמוכרח דכפי גירסתנו דמרבה גרים לא קאי אגר שמת ואין לו יורש אלא על גרים דעלמא ואייתי מתניתא בידיה בריתא דת"כ וכך היא שנויה עולת איש פרט לעולת הקדש ר"י בר יהודה אומר אף עולת הגר עולת איש אין לי אלא עולת איש עולת גרים נשים ועבדים מנין ת"ל עור העולה ריבה א"כ למה נאמר עולת איש עולה שעלתה לאיש פרט לנשחטה חוץ למקומה. ומשמע דהך סיפא דבריתא הלזו דמרבה לעולת גרים נשים ועבדים אתיא כר"ע דר"י בר יהודה לא מעיט אלא גר שמת כדאוקמה בתלמודין והדר מרבה ת"כ אליבא דכ"ע גרים נשים ועבדים ונמצאו דברי מרן קיימין דמיירי בריבויא דמרבינן לגרים ועל זה הקשה לגירסתינו דמהיכא ס"ד משום דהני גרים הם גרים דעלמא דמרבינן להו ומאי דקאמר הש"ס קאי אמיעוטא דגרים ואדרבא מהש"ס מסתייעא מילתיה דרב מרן דפריך ברישא על מיעוט גרים דמעיט ר"י בר יהודה ולא פריך אהא בריתא דמרבה גרים וליכא לשנויי כדשניין דהך בריתא אתיא ככ"ע ומוכרח דהני גרים דעלמא. וזה הכרח הרמב"ם לדחות גירסתנו ולקיים אותה גרסא דגריס כותים במקום גרים וכן נראה מהרב קרבן אהרן דף ך' פרשת צו שכתב וז"ל ת"ל העולה וכו' לרבות עולת נשים ועבדים דלא נטעה במה שאמר איש למעוטי נשים ועבדים וזה כי אחר שאמר איש אמר העולה וכו' א"כ למה נאמר איש דמשמע עולת איש ולא עולת אשה. ואי ק"ל הא מאיש מיעטנו עולת המקדיש נכסיו ולר' יוסי בר יהודה עולת הגר ולמה נבקש עוד למה נאמר עולת האיש י"ל למה מיעט אלו בשם איש דהוצרך לומר עור העולה כדי שלא נטעה לומר איש ולא אשה ולזה אמר אם כן למה נאמר איש למעט הקדש וגר דהול"ל תיבה אחרת למעטם כדי שלא נטעה בזה אלא הוצרך לומר איש לומר שצריך שתהיה עולה של האיש המקריב אותה שיצא בה י"ח פרט וכו' עכ"ל הרי מבואר מדברי הרב קרבן אהרן דבריתא זו אתיא גם לר"י בר יהודה וא"כ לגירסתנו דגרסיגן גרים מוכרח שהם גרים דעלמא ושפיר קאמר מרן. ע"כ דבריו של גדול הנזכר: ואני בעניי אומר דהאי בריתא דמרבינן גרים נשים ועבדים לא אתיא כר' יוסי בר יהודה כדמוכח מהרב קרבן אהרן ואזיל בשיטתו הרב זית רענן דף ל"ו סוף ע"ג וכאשר חשב הגדול הנזכר. דהרי בתוספתא דקרבנות פי"א שנינו ר' יוסי בר' יהודה מוסיף אף של גרים עבדים ונשים שנאמר עולת איש פרט לאלו אמרו לו והלא כבר כתיב עור העולה אשר הקריב לכהן לו תהיה א"כ למה נאמר עולת איש עולה שעלתה לאיש וכו' ע"כ הרי מבואר בתוספתא דר' יוסי בר יהודה מעיט הני תלתא כחדא גרים נשים ועבדים ורבנן פליגי עליה ומעתה בריתא דת"כ הנזכר דמרבה להו אתיא כרבנן ומרבה מאי דמעיט ר"י בר יהודה. וכיון דתלמודין השמיענו כזאת דר"י בר יהודה מאי דמעיט אינו אלא גר שמת א"כ מאי דמרבו רבנן הוא לאפוקי ר"י בר יהודה וגרים היינו שמתו ויורש אין להם ושפיר קאמר הרב בה"ז ודו"ק:

תוס' ד"ה אין לי אלא עולת איש וכו'. והקשה הרב חיים וכו' עמ"ש התוס' ריש פרק שבועת העדות ופרק החובל ועמ"ש בעניותי לעיל פרק החובל בס"ד: