פתח עינים על יומא סו.

א"ר ירמיה דלא כרבי יהודה וכו' יש להם כפרה בשעיר המשתלח וכו' וכתבו התוס' ד"ה אמר ר' ירמיה מכאן אני מתרץ מאי דפליגי ר' יהודה ור"ש פ"ק דשבועות וכו' עד סוף הדבור ע"ש. ובימי חרפי דקדקתי דלפי דבריהם המקשן דפריך מ"ט דר"ש והתרצן דתריץ ממשמע שנאמר שני שעירים תרוייהו הוו ידעי דליכא למימר דטעמא דר"ש משום ב' וידויים ודם פר דגם לר"ש אינו הכרח דלדידיה נמי אצטריכנא לומר כדתנא דבי ר' ישמעאל. א"כ מאי פריך בתר הכי בשלמא לר"ש היינו דכתיב ב' וידויים ודם פר הא מודעת זאת טעמא דתנא דבי ר' ישמעאל אפי' לר"ש. ובו בפרק אמרתי דרך חידוד דמאי דפריך בתר הכי בשלמא לר"ש היינו דכתיב ב' וידויים לא על עיקר הוידוי פריך דודאי גם לר"ש ה"ט כדי שיבא זכאי ואמטול הכין לא אתיא זכירה בוידוי ראשון לאחיו הכהנים וכמ"ש התוס' התם נמי אך קשיא ליה דבשלמא לר"ש דהשני וידויים שתי כפרות הם משום הכי כולל עצמו בוידוי שני עם אחיו אף דכבר התודה דכפרה אחרת היא ודין הוא דיזכיר אחיו הכהנים גם ברישא אלא דלא מדכר להו עד שיראה כזכאי אלא לר' יהודה דהשני וידויים כפרה אחת היא נהי דמתודה ברישא הוא עצמו כדי שיבא זכאי אמנם ק' לר"י דבודוי שני אמאי כולל עצמו עם אחיו כיון דכפרה אחת היא וכבר התודה ברישא והא תו למה לי. ומשני אחד לו ואחד לביתו כלומר דלר"י יציבא מלתא דהכל כפרה אחת ואין כאן שני וידויים אלא ודוי אחד אך בחלקות דברישא מזכיר עצמו ושוב לאחיו כדתנא דבי רבי ישמעאל ולהכי כולל עצמו אח"ך להורות דמה שהתודה ברישא אינו אלא כדי שיבא זכאי דוקא והכל כפרה אחת ומשו"ה מתודה אח"ך הוא ואחיו לומר דאין כאן אלא כפרה אחת להם והוידוי דרישא אינו אלא כדי שיבא זכאי ואדרבא בזה הורה דאינו אלא כפרה אחת וכיון דכבר ידע המקשן דאין כאן הכרח מעיקר שני וידויים די"ל כדתנא דבי ר"י דה"ט דר"ש גופיה דברישא אינו מזכיר לאחיו להכי פריך מ"ט דר"ש ואף דקשיתיה לר"י אמאי כולל עצמו אח"ך לא הונח לו לומר דזהו עיקר טעמו דר"ש. ויותר נראה לומר דלמקשן שהקשה מ"ט דר"ש ל"ק דמאי פריך דלימא דטעמיה משום דכתיב ב' וידויין ודם פר וכדפריך בתר הכי די"ל כמ"ש הראשונים ז"ל בכמה דוכתי דהמקשן פריך לדעת אם יש לתרץ בענין אחר וכמ"ש הרב באר שבע דפוס ויניציא דף ט' ע"ג ד"ה ת"ש יש שבת וכו' והתוס' בשמעתין כל קושית' הוא לתרצן אמאי לא תירץ מה"ט דב' וידויין וע"ז תירצו שפיר דגם ר"ש אית ליה יבא זכאי וק"ל: וראיתי להרדב"ז בתשו' ח"א סי' ל"ד שכתב דבשעיר המשתלח לא היתה כפרתו של כ"ג תלויה בו ולא כפרת אחיו הכהנים אלא כפרת ישראל לבד והיה כולל עצמו עם אחיו משום דעיקר ודוי בשעת סמיכה וא"ת א"כ מה צורך שיתודה על עצמו תחילה ימתין עד שחיטה ויתודה עליו ואחיו וי"ל מפני שהיה צריך להזכיר את השם בכל וידוי ג"פ וכו' ע"ש באורך וכבר צווחי על דברי הרב ז"ל תרין אריוותא דאוריתא שני גדולי הדור הרב מהרח"א בעץ החיים דף פ' ע"ג והרב בתי כהונה חלק בית ועד סימן כ"ב דקי"ל כר' יהודה דכהנים מתכפרים בשעיר המשתלח וכו' עש"ב והנני יוסיף לדקדק על הרדב"ז דאף למאי דנקיט כר"ש ואמר מר דבשעיר המשתלח לא היתה תלויה בו כפרתו ולא כפרת אחיו מאי ק"ל דא"כ מה צורך שיתודה על עצמו תחילה וניחא ליה דה"ט דצריך להזכיר השם בכל ודוי ג"פ ואם לא היה מתודה אלא הודוי שני דהיינו שכולל עצמו ואחיו לא מצי להזכיר את השם אלא ג"פ והדר ק"ל דאכתי לא יכלול עצמו וכו' ע"ש הרי לר"ש צריכי ב' וידוים לשתי כפרות וכמ"ש ספ"ק דשבועות. ומעיקרא ק"ל להתוס' שם דלר"ש בודוי ראשון הו"ל להזכיר אחיו הכהנים כיון דכפרה אחרת היא ע"ש וא"כ מאי ק"ל להרב דמה צורך שיתודה על עצמו תחילה: וכזאת וכזא' נהלך ברג"ש על הרב פרי חדש בהגהות הרמב"ם פ"ב דעבודת יה"כ דין ו' שכתב וז"ל ואעפ"י שכלל עצמו בודוי ראשון היה חוזר וכולל עצמו בודוי שני כדי שלא להראות כאלו הוא כבר זכאי ובשעיר המשתלח לחוד שאינו מכפר אלא על ישראל למה לו להתודות עליו ולמ"ד שהכהנים יש להם כפרה בשעיר וכו' ע"ש ומריהטא דלישניה מוכח דהלכה כר"ש ולרווחא דמילתא כתב ולמ"ד שהכהנים מתכפרים בשעיר המשתלח ואיפכא הו"ל למימר למנקט סברת ר"י בפשיטות דקי"ל כוותיה. ותו דלמאי דברישא קאי בדעת ר"ש דשעיר המשתלח ישראל לבד מתכפרים בו מהו זה שכתב ואעפ"י שכלל עצמו בודוי ראשון וכו' ומאי קושיא והלא לר"ש שני וידוים שתי כפרות הם כאמור ועוד מאי קאמר כדי שלא להראות כאלו הוא כבר זכאי אדרבא הרי לר"ש טעמא דאינו מזכיר לאחיו בודוי ראשון הוא שאינו מזכירם בהדיא עד שיראה כזכאי וכמ"ש התוס' ספ"ק דשבועות. וגם לר"י קאמר הש"ס התם דמתודה ברישא דמוטב שיבא זכאי. ואין להקשות דלר"י אמאי כולל עצמו אח"ך כיון דכפרה אחת היא הא כבר התודה בודוי ראשון די"ל כדכתיבנא בעניותין להורות דהכל כפרה אחת. ואם נפשך לומר הרי כבר הרדב"ז טעמא טעים דבעינן ודוי בשעת סמיכה סמוך לשחיטה וכו': ולמאי דקי"ל כר"י יש לדקדק קצת במאי דקאמר הש"ס לעיל פ' טרף בקלפי (יומא דף מ"ג ע"ב) דפריך מ"ש בודוי ראשון דלא אמר ובני אהרן עם קדושיך ומ"ש בודוי שני דאמר ובני אהרן וכו' דסגנון קושי' זו היא לר"ש דלדידיה דבעינן ב' ודויים דשני כפרות נינהו אמאי לא מדכר בני אהרן ברישא וכמו שהקשו התוס'. אמנם לר"י הקושיא שיש להקשות הוא דאמאי אצטריך ב' ודוים וכדפריך ספ"ק דשבועו' וה"נ הש"ס לעיל הו"ל להקשות כי האי גונא אמאי אצטריכו שני ודוים לדעת ר"י דקי"ל כותיה ויש לישב: ובצפיתנו צפינו בס' עבודה תמה פירוש סדר עבודה להרב מהר"ר יהושע בנבנשת דף מ' שהביא דברי הרדב"ז הנז' דבשעיר המשתלח היתה כפרת ישראל לבד ובזה פירש מ"ש להתודות עליו אשמת קהלה. ולא העיר דאין זה מוסכם להלכה. ותו דאגב שיטפיה העתיק דברי הרדב"ז כצורתם כמו שהם בדפוס שכתוב אבל שעיר החטאת אשר לעם לא היתה תלויה בו כפרתו וכו' והוא ט"ס וצ"ל שעיר המשתלח ועמ"ש הרבנים הנז' בס' עץ החיים ובס' בתי כהונה ע"ש: