פתח עינים על יומא כג.

כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש וכו' אפשר במשז"ל אמרו לנחש אריה דורס ואוכל וכו' אתה מה הנאה יש לך בנשיכתך וכו' וזה אפשר שרמזו רז"ל שהת"ח שנוקם ונוטר לא יהיה לו צד הנאת ממון בזה וזהו כנחש שאין לו הנאה שאם יגיע לו הנאה מזה אינו ת"ח כי יש חילול ה' בדבר ודי בזה: א"נ במשז"ל אם ישוך הנחש בלא לחש שהנחש עושה שליחותו דמן השמים גזרו כך וגם הת"ח כל מה שעושה יהיה ע"פ התורה שהתורה אמרה לנקום על זה ולא יחטיא השערה מדת ודין כנחש שלוחשים לו מן השמים ואם לאו אינו ת"ח ודוק:

וא"ר יוחנן משום רשב"י כל ת"ח וכו'. הקשה הרב תאוה לעינים צ"ע אמאי אצטריך לומר מטעמא דת"ח שאינו נוקם וכו' ותפוק ליה מטעם מלך שמחל על כבודו וכו' ולכך נענש שאול וכו' והאריך בזה. ודבריו קשים לשמוע חדא דאיך ס"ד דרב ישנו בנותן טעם לעונש שאול מכח מימרת ר' יוחנן דהיה קטן ממנו ור' יוחנן היה כותב לרב לקדם רבינו וכו'. ואם הוא ידע מימרת ר"ש בן יהוצדק ומכחה יהיב טעמא לעונש שאול לא הי"ל לש"ס להזכיר לר' יוחנן מאחר דרב אמרה מר' שמעון בן יהוצדק. אלא מוכרח דרב לא אמר אלא מפני מה נענש שאול מפני שמחל על כבודו שנאמר וכו' ותו לא. ומאחר שכן מאי קאמר הרב אמאי אצטריך לומר מטעמא דת"ח וכו' הא מוכרח דרב סתמא אמרה דנענש שמחל ותו לא. ואם כונת הרב להקשות על הש"ס דפירש טעמא דרב בהא דכל ת"ח שאינו נוקם תימא על הרב ז"ל דמה סימני' מצא לזה בש"ס לעולם דטעם רב פשוט דמלך אין כבודו מחול והש"ס סמך הא דכל ת"ח וכו' דשייך לזה ולאשמעינן דגם בת"ח לא טוב עשה למחול ואינו ת"ח: הגם הלום ראיתי אחרי רואי להרב משכנות יעקב בקונט' צניף מלוכה דף רכ"ב ע"ד שהביא דברי הרב הנז' וכתב בקצרה דלדידיה מימרת כל ת"ח מילתא באפי נפשה וטעם דנענש שאול משום דמלך שמחל ע"ש. ואנו בעניותנו הכרחנו הדברים כמדובר. וחזה הוית למרן בבית יוסף י"ד סוף סי' של"ד דעל דברי הרמב"ם סוף ה' ת"ת שהביא הטור שם דאם מחל הת"ח נענש כתב וז"ל ומ"ש ואם מחל נענש וכו' בפ"ב דיומא אר"י אמר רב מפני מה נענש שאול מפני שמחל על כבודו וא"ר יוחנן כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח עכ"ל מרן וכתב הרב לחם משנה שם סוף ה' ת"ת על דברי מרן הללו משמע דס"ל דואמר ר' יוחנן כו' שאמרו שם הוא חוזר למעלה והכונה לו' דמפני מה נענש שאול מפני שמחל וא"ר יוחנן וכו' א"כ שאול היה ת"ח ומחל ומשו"ה נענש אבל מפשט דברי הגמרא לא משמע כן אלא ואר"י משום רשב"י הוא מילתא אחריתי ואינו חוזר למעלה ומשום דההיא דלעיל מימרא אחרת מר"י בשם רשב"י גם כן הביא להא אבל טעם שאול מפני שהיה מלך עכ"ל. ולי ההדיוט יראה דגם מרן לא עלתה על דעתו כמו שחשב אלא מרן הביא דשאול נענש ולומר כי היכי דשאול נענש גם ת"ח במה שאינו מן הדין למחול הו"ל כמלך שמחל שנענש ונענש הת"ח מיהא איזה עונש. וכ"כ הרב בית חדש שם בתוך דבריו ושאם מחל נענש כמו שנענש שאול וכו' ע"ש וכונתו כדאמרן. אבל לשון הרב פרישה דכתב שם וז"ל ואם מחל נענש מפני שזה בזיון התורה כדאיתא ביומא מפני מה נענש שאול מפני שמחל וכו' עכ"ל הוא מורה קצת כמ"ש הלח"מ בעד מרן ומיהו יש לדחוק בדבריו גם כן. וסמ"ג לאוין י"ב כתב דנענש מפני שזה בזיון התורה ע"ש. והרב מופת הדור מהרח"א בעץ החיים פ' קרח דף פ"ז ע"ב כתב וז"ל והרב בית יוסף כתב דס"ל דשאול נענש משום שהיה ת"ח ומשו"ה הסמיכו דנענש שאול שמחל על כבודו להך דת"ח שאינו נוקם עכ"ל ונמשך אחר דברי הרב לח"מ אבל מרן לא כתב כך אלא כלשון שהבאתי לעיל ויכולני לפתו"ר כמו שכתבנו ודו"ק:

והתניא הנעלבים ואינם עולבים וכו' אפשר לפרש לפי פשוטו במ"ש חכמי המוסר דהענוה ניכרת כשחדל לנקום גם כשיש לו יכולת וז"ש הנעלבים ואינם עולבים מכלל דיש בידם יכולת ואפ"ה אינם עולבים. שומעים חרפתם ואינם משיבים אפי' לומר שאינו אמת מה שמחרפין אותם. עושים מאהבה אפשר לפרש במה ששמעתי שת"ח שציערוהו אמר שהוא מוחל מטעם שבזהר הקדוש אמרו דכל החטאות עושים צער לשכינה ח"ו ואם הוא אינו מוחל יש צער לה ח"ו ולכך מוחל כדי שימחה חטא חבירו אשר חטא לו ולא יהיה צער לשכינה ח"ו ודפח"ח וז"ש עושים מאהבה שאוהבים לשכינה שלא יהיה לה צער ח"ו בחטא זה וזהו במילי דידהו. ושמחין ביסורין על שעולבים אותם במילי דשמיא. ומהא פריך למ"ש כל ת"ח שאינו נוקם וכו' ומשני דנקיט בלביה לחלוקת נעלבים במילי דשמיא ודוק:

דמפייסו ליה ומפייס. כתב הריטב"א וקשיא לי הא דאמרינן פרק כל כתבי תיתי לי דלא שדינא רישא אבי סדיא עד דמחילנא לכל מאן דצערן לי היכי דמי וכו' ע"ש ובנסחת הש"ס דקמן שם פרק כל כתבי קאי לאהדורי זכותא לת"ח. ובפ' בני העיר (מגילה דף כ"ח) אמרו מר זוטרא כי סליק אפוריא אמר שרי ליה לכל מאן דצערן. והסמ"ג לאוין י"ב מייתי ליה בלשון ההוא חסידא. והרב דינא דחיי שם כתב ההוא חסידא סתם חסיד הוא ר"י בר אלעאי. וק"ק דמפורש פרק בני העיר דהוא מר זוטרא וכבר הרב עצמו הזכיר פרק בני העיר לקמן. ותו דבש"ס אמרו מעשה בחסיד אחד היינו ר"י בן בבא או ר' יהודה בר אלעאי ואיך הרב קפסיק ותני שהוא ר"י בר אלעאי: ואחר זמן רב כרגע נראה לי לקוטי רב בצלאל ז"ל כ"י למס' ר"ה ושם ראיתי שכתב בשם הריטב"א ז"ל בחידושיו לר"ה וז"ל ק"ל הא דאמרינן במס' מגילה עליה דרב פפא דכל רמשא אמר שרי ליה ומחיל ליה לכל מאן דמצער לי היכי דמי אי במילי דידיה מאי רבותיה והלא לא תקום ולא תטור ואי במילי דשמיא כיון דלא מפייסו ליה אמאי אינו נוקם ונוטר וי"ל לעולם במיליה דידיה ודקאמרת מאי רבותיה הא ודאי רבותא רבא איכא דנהי דאמרה תורה לא תקום ולא תטור לגמול לו כרעתו מ"מ לא אמר למחול לו מחילת שמים וזה מוחל לו לגמרי. הריטב"א ז"ל עכ"ל. עין רואה דהריטב"א ז"ל הוסיף ביאור על מה שכתב בחידושיו פה וגם שם מייתי לההיא דשרי ליה וכו' ממגילה אלא דהוה גריס רב פפא:

דמפייסו ליה ומפייס. כבר כתבנו לעיל דהריטב"א הקשה מדאמרינן דאמר מר שרי ליה למאן דצערן. והיכי דמי אי דלא מפייסו ליה עושה שלא כדין למחול והו"ל להיות נוקם וכו' ואי דמפייסו ליה ומפייס הא לא משמע הכי ועוד דא"כ מאי רבותי' וי"ל דלעולם דלא מפייסי ליה והא דהכא במילי דשמיא וההיא דהתם בצערא דמצערי ליה שלא על מילי דשמיא עכ"ל וראיתי להרב מהר"ש אלגאזי בס' אהבת עולם דף ל"ו ע"ד (דפוס אשכנז) שהקשה על הריטב"א דא"כ מאי פריך מהנעלבים וכו' לשני התם במילי דידיה ולזה י"ל דמשמע ליה דבריתא איירי בכל גוונא וכו' אמנם אכתי קשה מאי פריך מדרבא דאמר המעביר על מדותיו אימור במילי דידיה עכ"ד: ואפשר לישב דסבר הריטב"א דמשמע ליה למקשן דליכא לאוקומיה ההיא דרבא במילי דידיה דא"כ מאי רבותיה דמאן דאמר שרי ליה לכל מאן דצערן הנה שמענוה מדרבא דאמר כל המעביר על מדותיו וכו' ולהכי מוקי לדרבא בדאפייסו והשתא ההיא דשרי ליה וכו' בדלא אפייסו ובמילי דידיה כמ"ש הריטב"א ודוק הטיב וכן צריך לומר בעד הרב המאירי ז"ל שכתב בפסקיו למגילה המודפסים על ההיא דמגילה דמ"ש כל ת"ח שאינו נוקם וכו' היינו שהקלהו מתוך תוכחתו ומתוך דברי שמים וכל שהוא לכבוד תורה עכ"ל והם כדברי הריטב"א: