פתח עינים על יומא כא:

רבוצה כארי וכו' פירש מהרש"א בח"א דבית א' שנבנה על ידי שלמה המלך ע"ה דאתי משבט יהודה הנמשל לאריה לכך על שם זה רבוצה כארי אבל בית שני נבנה ע"י מלכי פרס לא היה האש רובץ בו רק ככלב ומצינו בו שנדמה לכלב כמ"ש פ"ק דר"ה והשגל יושבת אצלו מלכתא עכ"ד ודרכו יתישב יותר לפי מ"ש מהר"י אבראבאניל דכורש בלשון פרסי הוא כלב לפי שינק מכלבא ונתגדל מכלבא ע"ש. ועד"ה עמ"ש בהקדמת הזהר הקדוש דף ו' ע"ב ע"ש:

ה' דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן ארון וכו' כתב הריטב"א בחידושיו והביאו בעין יעקב וז"ל פי' והא דלא חשיב שמן המשחה שלא היה בבית שני מפני שאף בבית ראשון לא היה תמיד שכבר נגנז בימי יאשיהו עכ"ל ושמעתי מעטרת ראשי אבא מארי זלה"ה ששמע מפי הרב הגדול מהר"ח אלפאנדארי זלה"ה שהקשה על הריטב"א דהרי אמרו פרק הוציאו לו דשמן המשחה נגנז עם הארון וכי היכי דחשיב בה' דברים ארון הו"ל לחשוב שמן המשחה. וכן ראיתי שתמה מהר"י פלורינטין בהגהות הר"מ שבסוף ספר מעיל שמואל ברפ"ד דבית הבחירה ע"ש. ובאמת שהיא תמיה קיימת: ובדוחק יש לומר דחסרון ארון וכרובים וכפורת הוא חסרון גדול כי הן דברים נוראים וקדשי קדשים ולכך מנאם. אבל שמן המשחה שאינו בסוג זה אלו היה בכל בית א' וחסר בשני היה מונה אותו אמנם להיות שנחסר גם בבית א' לא מנאו. וזה הטעם מספיק לשמן המשחה לא לארון וכפורת וכרובים שהם דברים נכבדים מאד ולכך מנאם בה' דברים שרמז הכתוב בחסרון ה' של ואכבדה א"נ אפשר דגניזת הארון לא ניכר לכל המון ישראל כי היה אור הגנוז בצנעא. משא"כ שמן המשחה שניכר חסרונו לכל כשמשחו יהואחז באפרסמא דכיא שלא היה שמן המשחה כמבואר פ"ג דהוריות ופ"ו דשקלים בירושלמי וידעו הכל שחסר שמן המשחה ונתפרסם יותר מהארון. אבל כשבנו בית שני נתפרסם גניזת הארון לכל ומשו"ה מנאוהו. ובירושלמי פ"ב דתעניות ופ"ב דמכות מנו החמשה דברים שחסרו באופן אחר ומנו בכללן שמן המשחה ע"ש ועמ"ש תוספות ישנים ומהרש"א ויפ"מ:

ואורים ותומים. ראיתי בליקוטי רב בצלאל כ"י מצאתי בשם הרמב"ם דבר נאות כי שמות השבטים לא נכתבו על האבנים ע"י אדם אלא ע"י מעשה שמים ולכן חסרו בבית שני דאי הוו ע"י אדם א"כ אמאי לא חזרו וכתבו ע"י אדם אלא ודאי דהוו ע"י מעשה שמים עכ"ל וק"ק דמפורש בשילהי סוטה וגיטין פרק מי שאחזו דהיו שמות השבטים כתובים ע"י שמיר וכן מוכח מהר"מ עצמו שם בפי' המשנה ועיין בתו' שם גיטין דף ס"ח וע"ז דף כ"ג ודוק ועמ"ש הר"מ פ"ד דבית הבהירה ע"ש וישרש יעקב:

ואורים ותומים כתבו התוס' אורים ותומים הוו שאם לא כן היה כ"ג מחוסר בגדים אלא לא היו משיבין לנשאל בהם עכ"ל ומדקדוק דבריהם מוכח דלא היה חסר כלום מהחשן בבית שני והחסרון היה שלא היו משיבין מפני שחסר רוח הקדש. וכן מוכח מדברי הרמב"ם פ"י דכלי המקדש דין יו"ד שכתב עשו בבית שני אורים ותומים כדי להשלים ח' בגדים אעפ"י שלא היו נשאלין בהם ומפני מה לא היו נשאלין בהם מפני שלא היתה שם רוח הקדש וכו' ע"ש ומשמע שהם ז"ל סוברים דע"י אדם שיש לו רוח הקדש מאירים האותיות ומכוין התשובה. ואינם סוברים כדברי רש"י והרמב"ן פ' תצוה דהיה כתב שמות הקדש שנותנו בין כפלי החשן וזה חסר בבית שני. ולדעת התוס' והרמב"ם מ"ש ונתת אל החשן את האורים ואת התומים קורא לאבני החשן המאירים ותומים וכ"כ הרב מרכבת המשנה פ"ד דבית הבחירה. וכזה ראיתי להר"ש אלגאזי בס' רצוף אהבה שכתב על דברי התוס' כ"כ הרמב"ם וכו'. ושם דקדק הרב ז"ל דכיון דבחלוקת אורים ותומים צ"ל דהוו ולא מסייעי ה"נ נימא באש ומאי פריך והאריך בזה ותירץ ע"ש: ועיני ראו להרב מופת הדור מהרח"א ז"ל בס' ישרש יעקב שהביא דברי הרב רצוף אהבה וכתב עליו וז"ל וליתא דבתיבת אורים ותומים יש שני פירושים או החשן ואפוד גופייהו או הכתבים המונחין בין כפלי החשן ועל החשן ואפוד גופייהו אמרו מהוה הוו משא"כ הכתבים חסרו כמ"ש הריטב"א סוף פרק בא לו ואינו מחוסר בגדים רק בשביל האפוד והחשן לא בשביל הכתבים ולפ"ז תיבת חסרו אורים ותומים היינו הכתבים לגמרי ומשו"ה קשיא ליה מאש דחסר לגמרי חדית ליה מהוה הוו משא"כ באורים ותומים דחסרו לגמרי עכ"ל ולי ההדיוט נראה דהרב מהר"ש אלגאזי הבין דדעת התוס' והרמב"ם דהחשן והאפוד לא היו חסרים כלום ולא היו שמות הקדש בכפלי החשן רק על ידי רוח הקדש מאירים האבנים והכי מוכחי דבריהם כמו שכתבנו בעניותנו וכן הרב מהרש"א הביא על דברי התוספות מ"ש הרמב"ם ולפי הנראה שלא נמצא בתלמוד ובמדרשים דבר זה שהיה שם המפורש נתון בין כפלי החשן רק רש"י והרמב"ן מסורת בידם או מצאו כן באיזה מדרש הנעלם ממנו מסתרי תורה וכן הרמב"ן פ' תצוה בויכוחו עם ראב"ע בענין זה לא הזכיר שום מקום מרז"ל לראיה על דברי רש"י שהשיג עליו הראב"ע. ואינו רחוק שהרמב"ם סובר שרוח הקדש הגורם וכן התוס' נטו אחר דעת זה. הן אמת שעל התוס' ק"ק דהם ודאי לא נעלם מהם שרש"י כתב בפירושו לחומש שהוא כתב שם המפורש. ועוד שבתרגום המיוחס ליונתן פרשת תצוה כתב שהיה שם המפורש. והתוס' זמנין דמביאין ממנו. ולכל הדברות נראה דיושר דברי הרמב"ם והתוס' כמאי דנקיטינהו הרב מהר"ש אלגאזי ז"ל ול"ק עליה קושית הרב מהרח"א הנז'. וראיתי להר"ם הלוי שהפליא לתמוה על הרמב"ן דהרי בבית שני ידעו שם המפורש ואמאי לא כתבוהו וכו' ולק"מ חדא שהרמב"ן כתב שהיה כח שמות קדושים והיה רואה בשמות שבאורים ואח"ך בשמות שבתומים וכן רבינו בחיי כתב שמות הקדש ע"ש וידוע שיש נקודים שונים וצירופים משמות הקדש לשם המפורש ולא ידעו בבית שני סדר ניקוד וצירוף השמות הללו של אורים ותומים. ועוד שהרמב"ן כתב שהקב"ה נתן זה כתב מן השמים למשה וא"כ אינו מעשה אדם וכ"כ הריטב"א פ' בא לו ושם כתב חלק מהשם שבאורים ע"ש. ומכלל האמור נראה שמה שהבאתי לעיל משם לקוטי ר"ב שמצא דבר נאות משם הרמב"ם דשמות השבטים לא נכתבו ע"י אדם אלא ע"י מעשה שמים והוינן בה דמפורש בש"ס שהיה ע"י שמיר וכו'. הן עתה עלה על לבי דשמא הוא ט"ס וצ"ל משם הרמב"ן דשמות הקדש לא נכתבו ע"י אדם וכו' ודוק היטב כי קצרתי. ובמדבר רבה פ' ט"ו חשיב ה' דברים שחסרו באופן אחר ולא חשיב בכלל אורים ותומים ע"ש: