פתח עינים על יומא כא.

עשרה נסים נעשו לאבותנו בבית המקדש וכו' הרב תאוה לעינים כתב דליכא למימר דהני נסים בבית א' דוקא וכו' ועמ"ש בעניותי בס' הקטן שער יוסף ריש דף ק"ז על דברי הרב הנז' ועמ"ש הרב מקראי קדש דף נ"ו ע"ב:

לא הפילה אשה וכו' עמ"ש מהר"ם ן' חביב בתוספת יה"ך דף טו"ב ומ"ש אני בעניי בס' הקטן שער יוסף דף ק"ו ע"ד בס"ד:

ולא הסריח בשר הקדש מעולם עיין מ"ש הריטב"א בחידושיו ומ"ש אני הדל בס' הקטן מחזיק ברכה א"ח סי' רס"ז אות ב' ע"ש:

ולא הזיק נחש ועקרב בירושלם מעולם. דקדק הרב ישרש יעקב דהו"ל לפתוח בניסי ירושלם דקדים ותירץ להודיענו דניסי ירושלם לא קיימי רק אחר בנין הבית ולא לפני הבית ולא אחר החרבן וכמ"ש בירושלמי גילוי נוהג בארץ ישראל ובח"ל ונתן טעם הרב פרי חדש בי"ד סי' קי"ו דלא תימא לא הזיק נחש בירושלם קמ"ל עכ"ל וכ"כ בספרו הבהיר עץ החיים פ' בשלח דף ע"ב ע"ג ע"ש ומוכח דהבין דכונת הרב פר"ח בביאור הירושלמי דקמ"ל דכיון דנחרב הבית נוהג הגילוי אפי' בירושלם. והילך דברי הרב פר"ח וז"ל כלומר דלא תימא כיון דקתני וכו' א"כ אינו נוהג דין גילוי בירושלם קמ"ל דהיכא דקביע הזקא שאני דלא סמכינן אניסא א"נ הנס היה במה שאינם יכולים ליזהר וכו' ע"ש ודברים הללו מוכיחין כי הן עוד היום גדול כבוד ירושלם והנס במקומו אלא דמטעמא דקביע הזקא או הנס במה שלא יוכלו ליזהר נגע בה ואין כונת הרב פר"ח כמ"ש הרב הנז'. והרב תי"ט כתב משם מדרש שמואל דלהכי תני תיבת מעולם לאשמועינן דהנס היה אחר החרבן גם כן: ולפירוש הר"ב פר"ח בירושלמי הנז' ק"ק דהול"ל בירושלמי הגילוי נוהג בין בירושלם בין בשאר ארצות כיון דהרבותא הוי לירושלם. ולמאי דדייק הרב ישרש יעקב נראה דלהכי פתח בניסי מקדש דתני תנא כל בי עשרה ואסמיכנהו בההוא פרקא דפתח בעשרה מאמרות והיינו דתני עשרה נסים נעשו לאבותנו בבית המקדש והנך תרתי דקאמרי בש"ס דהוו במקדש לא תני להו משום דהוו ידיעי טובא כמ"ש הריטב"א בחידושיו וא"כ כל עצמו של התנא למתני עשרה נסי בית המקדש ואגב תנא הני דירושלם ואמטו להכי מפתח שפתיו בניסי בית המקדש:

פתח במקדש וכו' ראיתי להגאון הרמ"ע ז"ל בספר אלפסי זוטא שכתב וז"ל פתח במקדש וסיים בירושלם האיכא תרי אחרנייתא במקדש דתניא לא כבו וכו' ולא נצחה וכו'. ותו איכא שברי כלי חרס נבלעין במקומן מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי והמנורה נבלעין במקומן ולחם הפנים סלוקו כסדורו ומקום הארון אינו מן המדה וכרובים בנס היו עומד[י]ן ויונתן בן עוזיאל פ' פקודי אמר שלא פסקו מי כיור ולא הסריחו לעולם ותנא דאבראי חשיב דאגואי לא חשיב ולחם הפנים חשיב דאבראי שהיו מגביהים וכו' ומשמע דכלהו בלועי חשיב נס דאגואי אעפ"י שמקומן בעזרה הואיל ולא קביעי אלא בשעתן. וכ"ש ההוא דמי כיור דלית ביה מעשה. ועוד לא הזיק נחש ולא אמר אדם צר וכו' גלי תנא דבזכות המקדש נתקיימו שני נסים הללו בירושלם. ואף תרומת הדשן מן המזבח חיצון נבלעת במקומה. הרי אלו ששה נסים בבלועים מוראה ונוצה תרי חשבינן להו דהאי בשרא והאי פרשא וטעם הבליעה לשברי כלי חרס ידוע הואיל ופסולן בקדש שנעשית בליעתן נותר לא נוסיף עליהם פסול אחר שהוא יוצא. לחם הפנים ומקום הארון ושנים כרובים הרי עשרה נסים אחרים. לא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ולחם הפנים חד חשיבי ואבע"א תלת נינהו והנך דירושלם מילי באנפי נפשיהו הן עכ"ל: ונוראות נפלאתי על הרב ז"ל דשביק שיטת הש"ס ועשה לו מטעמים ואוקמתות חדשות שהם הפך שיטת הש"ס כי שמעתין רווחא דבלועי חשיב ואפיק תרי פסולי מגו תלתא דכחד חשיבי ולהכי עייל בלועים לחד ולחם הפנים וא"כ כל בי עשרה במקדש וחשיב לבלועים ניסי דאבראי ולא מעיט אלא נס דארון וכרובים וכי פריך מנטיעות זהב ופריק ניסי דקביעי לא חשיב אז מסיק הש"ס דארון וכרובים ניסי דקביעי ושינוייא דמגואי חלף הלך. ועלה מן האר"ש דעשרה נסים במקדש בר מניסי ירושלם שיתא דחשיב במתני' דתלתא פסולי לחד ולא כבו ולא נצחה ובלועים ולחם הפנים חם הרי אלו עשרה זו היא שיטת הש"ס ואלו הרב לא חשיב בלועים ותפס שינויא דבראי דלא קאי בש"ס. ולא לימדנו מה יענה אבנ"ר לקושית מגדי זהב. ותו דכתב דבלועים חשיב מגואי הפך הש"ס. ותו דישנו בנותן טעם דלא קביעי אלא לשעתן ומזה לא יחוייב כי הוא מניסי גואי. וזה י"ל דכונת הרב דהוי כמו ניסי דגואי דלא חשיבי אך הוא מטעם אחר. ותו קשה לשיטת הרב שכתב דלחם הפנים חשיב דאבראי ומשמע כי לא בא בחשבון המשנה. אך הוא מנאו עם העשרה נסים אחרים כמבואר בדבריו ולשינויא קמא משמע דניסי ירושלם באו חשבון והרי הוא ז"ל קאמר פתח במקדש וכו' וקאמר האיכא תרי אחריניתא ומזה מוכח דלא נחשוב ניסי ירושלם ואח"ך מוכח מסוף דבריו לשינויא קמא דניסי ירושלם באו חשבון כאשר יראה הרואה ודוק הטב: