פתח עינים על תמיד כט.

כל העצים כשרים למערכה חוץ משל גפן וזית וכו'. אתמר במדרשא רבתי בדעות פרשת צו אמר משה לפני הקב"ה לעצים חלקת כבוד בשביל בניהם דתנינן תמן כל העצים כשרים למערכה חוץ משל גפן ושל זית וכו' ומקשים דמה כבוד הוא שנפסל מע"ג המזבח. וכתב הגאון הרב בכור שור דף קכ"ה ע"ד דכונת המדרש על פי מ"ש רש"י בזבחים דף נ"ח דטעם דבררו עצי תאנה משום שהיה בו תקנה לאדה"ר ויעשו להם חגורות והחגורות נעשו מהעלים שהם הבנים והגזרין היו מהעצים שהם האבות והיינו דקאמר חלקת כבוד דנטלו תאנים כמ"ש בסוף המשנה דחלקת כבוד לעצי תאנים בשביל כבוד העלים שהם הבנים עכ"ד ואשתמיטיתיה המדרש שהביא הרמב"ן בפירושו על התורה סוף פרשת נח וז"ל כל העצים כשרים חוץ משל זית ושל גפן שהשמן והיין קרבין לגבי המזבח הצילו הפירות האילנות וכן מצינו באברהם שהציל את תרח שנאמר ואתה תבא אל אבותיך בשלום עכ"ל הרי מפורש במדרש רז"ל דעל גפן וזית קאמר וכמאי דמייתי רישא דמתניתין ולא סופה גם במדרש צו. ומה שנראה מדברי הרב הנזכר דהמדרש כפי פשטו אתי כטעם הש"ס כמ"ש לעיל בתחילת דבריו ק"ק דלא אתי כטעם הש"ס וכדקשיתיה לרב מהר"ש יפה ביפה תוארו דהש"ס ישנו בנותן טעם משום דקטירי או קטמי או משום ישוב א"י ואינו משום בניהם והרב יפ"ת אצרכה עיון. ולק"מ דאיכא כמה טעמים לדבר ומשה רבינו למד גם טעם זה מהתורה וכמה פנים לפני' נכנסו לפרד"ס והש"ס הכא שייר טעם המדרש שהוא דרש. ושייר טעמים שיש על פי הרמז והסוד ודוק:

בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הבאי וכו'. בכל הני דשמעתין יהיב טעמא הגאון הרמ"ע בתשובותיו סימן ע"ג דשיחתן של ת"ח צריכה תלמוד וק"ו הכתובים ע"ש שאין בהם דבר בטל וסימן לדבר הבא"י ר"ת הנה ברכו את ה' ע"ש באורך: