פתח עינים על סוטה מט.

שהיה קטנותן של חסידים. בתוספתא גרסינן משמת אבא יוסי בן קטנות איש קטנותא נתקטנה חסידות מישראל למה נקרא שמו איש קטנותא שהוא קוטנה של חסידות ויש להרגיש קצת דמאחר שאמר נתקטנה חסידות מישראל מה שאל למה נקרא שמו איש קטנותא. ויראה על פי פירוש הרמב"ם שפירש קטנותן של חסידים בכללם ושרשם כי שרש הדבר והתחלתו קטן. ובהכי ניחא לשון המשנה וביותר לשון התוספתא דקאמר נתקטנה חסידות מישראל. ועל זה שאל למה נקרא שמו וכו' דודאי לא פתחו פה לשטן שתפסוק החסידות או שתתקטן החסידות וא"כ מ"ט קרו ליה קטנותא ותירץ שהוא קטנה של חסידות כלומר שרשה וכן יש לפרש בלשון משנתנו: וחזה הוית לאישי כהן גדול רבין חסידא הרמ"ך בס' הבהיר יד מלאכי סי' תקפ"ז שהביא פירוש הרמב"ם וכתב דהוליד מזה ס' יוחסין באות יוד דא"כ יהיה אחר ר' יוסי הכהן ורבי יהודה בן בבא וכו' ותולדה זו איני מכיר דלפירוש הרמב"ם היה מראשוני החסידים וכן נראה מהתי"ט שחלוק הרמב"ם בפירושו עם רש"י והרע"ם ומאחר שכן נוליד מזה שהיה קודם רבי יוסי וכו' ואפשר דט"ס וצ"ל וא"כ יהיו אחריו רבי יוסי וכו' אלא דבירושלמי פ' המניח אמרו דהוא יוסף הבבלי ותו ק' מאי דתנן פסקו חסידים וי"ל דפסקו זמן מה והכי דייקא דלא קתני בטלו והירושלמי לשיטתיה דגריס תמציתן של חסידים זהו תורף דברי הרב יד מלאכי: ואני בעניי אומר דחלק עלינו את השוין הבבלי והירושלמי וכתב דט"ס הוא בס' יוחסין. ולא זכיתי להבין איך נחה דעתו לומר דט"ס הוא בס' יוחסין וצ"ל וא"כ יהיו אחריו ר' יוסי הכהן וכו' והלא שם הביא דברי הירושלמי דהוא יוסף הבבלי חבר רבי ולפי הגהתו סותר הקודם ואיך הרב ס' יוחסין כותב דבר והפכו סמיכי אהדדי בסתמא. ותו אמאי לא הקשה על הר"מ שהוא הפך הירושל'. ותו אשתמיט מהרב דבבריתא בתלמודין קתני בטלו החסידים והוא הפך דבריו שתירץ ויישב הענין דפסקו זמן מה ולא בטלו וכתב דלהכי תני פסקו ולא בטלו והרי דתני בטלו ונפל הבנין: ולי ההדיוט הדבר פשוט דלא עלה על דעת הר"מ דרבי יוסי ראשון לחסידים קודם תלמידי ריב"ז דגם הר"מ מודה דהיה אחרון לחסידים אלא דלא ניחא ליה לפרש כרש"י דאין זה כבוד לקרותו קטן החסידים. וכן העיר בתי"ט על פירש"י. ותו דמדוע פתחון פה לשטן. ומשו"ה פירש דשם זה לכבודו דהיה בכלל החסידים וקטנותן היינו שהשרש בתחילה קטון. ור' יוסי הכהן וריב"ב ור"י בר אלעאי קדמו לו. ומה שנראה מהתי"ט שהר"מ חלוק בפי' עם רש"י ורע"ם היינו בפי' קטנותן. ודוק הטב כי קצרתי ובקונטריס יעיר אזן כתבתי בעניותי יותר באורך בס"ד:

משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה. פירש"י זה לא ידענא מאי היא. וראיתי להרב עיון יעקב פ' הפועלים גבי יופיו של ר' יוחנן שכתב שם דאי גרסינן הכא ר' יוחנן סתם ניחא דכונתו על ר' יוחנן דהוה שפיר וגמיר וזהו זיו החכמה עכ"ל ודבריו תמוהי' דהא הכא משנה היא ואיך יתכן למגרס ר' יוחנן דהוא אמורא. והרב תוספות י"ט הקשה על רש"י דאמאי לא פירש הכא דקתני זיו החכמה. על דרך מה שפירש הוא עצמו לקמן בזיו הכהונה דתנן על רבי ישמעאל בן פיאבי שהיה חכם ועשיר ומ"ש חכם צ"ל כהן וט"ס הוא עכ"ד הרב תי"ט ז"ל ולק"מ דהתם אשכח רש"י דהיה עשיר ר' ישמעאל בן פיאבי דאמו בזבזה כל כך לעשות לו כתנת כדאמרינן ביומא וגם מפסחים דף נ"ז מוכח כן אבל בריב"ז לא אשכח רש"י שהיה עשיר. ומ"ש דחכם ט"ס וצ"ל כהן אין צורך להגיה דכהן פשיטא דהוה וקאמר דהוי חכם נמי וכן ראיתי שכתב הרב קול הרמז. והרב עיון יעקב פירש הכא דזיו החכמה היינו שלמד הרבה והיה בקי בכל חכמה. וכבר קדמו הרב באר שבע: ואני אומר דזה לא נעלם מעיני זיו חכמת רש"י. אמנם לא רצה לפרש כן דלא משמע ליה דזיו החכמה יכונה על רוב לימודו ובקיאותו ותו דתלמידיו ר"א ור' יהושע וחבריהם ור' עקיבא בכלל היו גדולים מאד מאד בתורה ובכל חכמה ולא ניחא לומר בטל זיו החכמה משמת ריב"ז. והגאון החסיד מהר"ר אלעזר מקראקא זלה"ה בספרו מעשה רקח פי' ע"ד סוד ורמז ע"ש ומ"ש שם דשמו בן זכאי אינו מחוור. ומ"ש שלשלת הקבלה דף כ"ד ע"ב לא היו דברים מעולם ומהריק"ו שרש ק"ע דף קפ"ה ע"ב לא אמר זה וכבר השיגו בס' סדר הדורות דף קי"ג ע"ב אלא שלא היו בידו שו"ת מהריק"ו ע"ש:

משמת ר"ג הזקן בטל כבוד התורה. מפרש בש"ס פרק הקורא עומד דהיו לומדין מעומד. ומדברי הרב ש"ך י"ד סימן רמ"ו מוכח דהיה זה ר"ג דיבנה ודבריו תמוהים כדכתיבנא בעניותין בס' הקטן ברכי יוסף שם ובקונטריס מחזיק ברכה ע"ש בס"ד ולעיל בקונטריס זה בברכות. יברכנו ה' מברכותיו ויוסיף לנו שנות חיים :