פתח עינים על שבועות יב

האי עשה היכי דמי וכו'. יש להעיר לוקמה דעבד תשובה וההיא דתניא לא זז משם וכו' היינו בעובר על עשה לבדו אבל אם עבר עשה ול"ת כאחד כגון עושה מלאכה בי"ט אותו העשה אינו כשאר עשה אלא שעיר המשתלח מכפר ואפשר לתרץ דרך דרש והוא דהמפרשים הקשו מה הלשון אומרת לא זז משם עד שמוחלין לו. ותו ביומא דף פ"ו ע"א דיליף לה מקרא דשובו בנים שובבים ארפא משובותכם והיכי משמע מיד. ואפשר דידוע דעשה עבירה אחת גברא מלאך משחית וכשמתודה ושב נסתלק זה המשחית מקטרוגו שהוא מקטרג ואינו נמחה עד גמר התשובה והשתא כשעבר על לאו ועשה בבת אחת כמלאכת י"ט או אם הוא עשה עם לאו שיש בו מיתה כמלאכה בשבת וזה שב אע"ג דלענין הלאו או מיתת ב"ד עדיין צריך גמר כפרה. מ"מ העשה שעבר בעבירה זו נמחל מיד וז"ש אינו זז הקטיגור משם להסתלק מקטרוגו כשהתודה ושב עד שמוחלין לו לעשה ואשמועינן רבותא דאף דבעי עידן ועידנין שיתכפר על ל"ת ובפרט אי איכא מיתת ב"ד. ומשו"ה פריך שפיר דכל עשה יהיה באופן שיהיה נמחל ובכל יומא ויומא זמניה הוא. ויליף שפיר מקרא שובו בנים שובבים דיש לדקדק דהול"ל שובו שובבים בנים ומשו"ה דריש שובו בנים ואפ"ה הם שובבים יען כפרתם עדיין תלויה ועכ"ז ארפא משובותכם בענין העשה: ומהך סוגיא הקשה מרן כ"מ פ"א דתשובה על הרמב"ם שם דפסק דשעיר המשתלח מכפר על עשה ול"ת בלי תשובה וכו' דהא פריך הש"ס על עשה אי דלא עבד תשובה זבח רשעים תועבה והאחרונים האריכו מאד ליישב דעת הרמב"ם ובפירוש המשנה כאן כתב בפירושא דמתניתין דקלות בלי תשובה שעיר מכפר כמ"ש בחיבור. ובירושלמי הכא ופרק יום הכפורים אמרו דעשה בלי תשובה ול"ת בתשובה והקשה הרב יפ"מ דכיון דמוקי מתניתין כרבי כמ"ש בבבלי אפילו ל"ת נמי חוץ מפורק עול ואסיק בצ"ע. ואפשר דהרמב"ם מפרש דמ"ש עשה בלי תשובה כולל גם ל"ת גרידא דעשה ול"ת הם קלות וכדמפרש בירושלמי נמי לעיל. ול"ת דקאמר היינו שיש בו כרת או מיתה דהיינו חמורות. והיינו לרבנן דאי לרבי מכפר על הכל חוץ מפורק וכו' וכדהקשה הרב יפ"מ. ופסק בירושלמי משום דכפ"ז אתיא סתם משנה כרבנן ולא נצטרך לאוקמה כיחידאה. וכך פירשה בפירוש המשנה ופסקה בחיבור. ואם נאמר דהרמב"ם גריס בירושלמי בהדיא לא תעשה חמור ר"ש בשם ר' זעירא והוא שעשה תשובה. הנה מה טוב דאין כאן תוספת אלא תיבת חמור ודוק: וראיתי להרב עיון יעקב שכתב אדתניא עבר על מ"ע וכו' וז"ל הן הן הדברים דברי ר' ישמעאל ביומא דף פ"ו והוא קאמר דעל חייבי לאוין תשובה תולה ויה"כ מכפר א"כ פליג אהאי דר"ח בר פפא בחגיגה דף ה' דאמר כל העושה דבר ומתחרט מוחלין. וא"כ ק"ק מאי מקשים התוס' כאן עכ"ל ואיברא דכן נראה דהך ברייתא דמייתי הכא היא מברייתא דד' חלוקי כפרה דר' ישמעאל והוא קצת סתירה לישוב הרב גדול הדור מהרח"א בעץ חיים וישרש יעקב כאן לדעת הרמב"ם דהך סוגיא דלא כההיא דר' מתיא ן' חרש דד' חלוקי כפרה דר' ישמעאל ע"ש באורך דהא בסוגיין מינה פריך ועלה משני. אמנם אין מופת חותך דיש לומר דהיא ברייתא אחרת. אבל קושית הרב עיון יעקב לק"מ דהתוס' הכא בעו למימר ולתרוצינהו דלא ליפליגו והא עדיף טפי דבתירוצם יש לומר דמ"ש תשובה תולה ויה"כ מכפר היינו גמר הכפרה. ותו אשתמיט מיניה דברי התוס' שם בחגיגה דברישא כתבו דפליגי הא דהתם עם ר' ישמעאל. ושוב חילקו דאינו מחילה גמורה וכדברי התוס' דהתם בסוף מייתו מסוגיין וק"ק דלייתו מדר' ישמעאל דיומא והיא היא. ויש ליישב. ובדברי התוס' דהכא והתם האריכו בספר ישרש יעקב והרמב"ח בתוספת יה"כ והפר"ח בסוף ח"ב מא"ח ומהר"א אלפאנדרי במרכבתו פ"א דתשובה ואין כאן מקום לעמוד ע"ד. ומה שהקשה עוד הרב עיון יעקב על הש"ס ועל התוס' לק"מ ודוק היטב: