פתח עינים על שבת צב.

אין השכינה שורה אלא על חכם וכו'. הרמב"ם ריש פ"ז דיסודי התורה כתב שיהיה גבור במדותיו ומתגבר על יצרו תמיד וכתב מרן בכ"מ דסובר הרמב"ם דמ"ש בש"ס אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם וכו' היינו בקביעות כמו שכתב הרא"ש בפירושו בנדרים דף ל"ח ולא איירי בהא הרמב"ם אלא סברא דנפשיה קאמר ע"ש וק"ק דהר"מ בהקדמתו לפירוש המשנה כתב וז"ל כשיתיחס האדם לנבואה ויהיה הגון לה כגון שיהיה מאנשי החכמה והאמונה והנזירות והשכל ונועם המדות כאשר העקר אצלנו שאין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר עכ"ל ומהא משמע דמפרש לה הר"מ שיהיה עשיר בדעתו גבור במדותיו ושמח בחלקו וכולה סוגיין מכרזת ואומרת איפכא מהלימודים שלמד מוכח דהדברים כפשטן. ותו יש להעיר על מרן דלאו ארחיה דהר"מ למשבק מאי דאתמר בגמ' ולדבר סוג אחר מסברתו ובדבריו בפי' המשנה היה אפשר לידחק דלא יכחיש פשט הדברים דהיינו גבור ועשיר ממש רק סבר דמשם אנו למדים לשלמות המדות דהצריכו אפילו השלמיות שאינם בידו כגון גבורה ועושר והטעם שיהי' מצויין וכלול מכל השלמיות הנמצאים באנשים וק"ו לשלמיות אשר הם בידו דיכול להישיר מדותיו ולכוף יצרו וז"ש כאשר העקר אצלנו שאין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר שהם השלמיות שאינם בידו ומשם נלמוד ק"ו לשלמיות שהם בידו. אך בחיבורו קשה דהו"ל להזכיר ג"כ גבור ועשיר ממש. והרב לח"מ העיר מדבריו שבס' המורה ע"ש: וראיתי להרב מהרח"א בישרש יעקב דף קפ"ו ישנו בנותן טעם למאי דהשמיט הרמב"ם בעל קומה וכן בש"ס דנדרים לא הוזכר דס"ל כמ"ש ר' אלעזר הכא בסוגיין דמוציא משוי למעלה מעשרה חייב ויליף מלויים שהיו גבוהים עשרה כמשה א"כ אינו תנאי הנבואה דכלהו נמי הכי הוו ואף דאמרינן ואבע"א לא שבקינן פשיטותיה דר' אלעזר עכ"ד וק"ק דלאו ר' אלעזר יליף לה מלויים אלא הש"ס ועיין בהזורק דף צ"ז. ותו דאי מאי דהשמיט בנדרים בעל קומה היינו משום דכלהו לויים גביהי כמשה היכי בעי בנדרים למילף גבור מהא דמשה דכתיב ויפרוש את האהל עד דדחי דילמא אריך וקטין. ותו דהרשב"א בחידושיו לשמעתין דחי הך גירסא ומשכן גופיה מנ"ל וכו' וכתיב ויפרוש וכתב דרבינו האיי גאון ל"ג לה כלל. הן אמת דרש"י גריס לה והריטב"א בחי' כ"י קיים גירסתו וכתב דגם לגיר' רבינו האיי גרסינן ולגמר ממשה ע"ש. וראיתי להרב המפורסם מהר"י עייאש זלה"ה בס' לחם יהודה כתב דשלם בגופו כתב הרמב"ם היינו בעל קומה ע"ש ולי ההדיוט אינו מחוור דשלם בגופו היינו לאפוקי בעל יסורין ומום בו וכמ"ש הרמב"ם פ"א דתלמוד תורה בין שלם בגופו בין בעל יסורין ע"ש. וחזה הוית להרב מהר"י פינטו ז"ל שכתב בסוגיין והקשה דמשה רבינו קודם לוחות שניות לא היה עשיר. ותירץ דמשה רבינו עד לוחות שניות נבואתו עראי ע"ש. ולכאורה יקשה דאיזה נביא חשבינן ליה דזכה לקביעות שכינה טפי ממשה רבינו מהסנה עד לוחות שניות והדבר ברור דמדרגת משה בו בפרק יותר ויותר מכל נביא. ואפשר לומר דכונת הרי"ף דכל נביא לפי קבע מדרגתו דיינינן ליה ומשה רבינו ע"ה נהי דמדרגתו לעילא מכל. אמנם בדידיה משערינן דלפי מדרגתו עדיין לא היה בקביעות: אמנם הדבר קשה ביותר לומר דנחשב עראי עד לוחות שניות אפילו לגבי דידיה שהרי עלה שמים מ' יום והוריד התורה ועד שלא נעשה העגל זכה למדרגה עליונה מאד ואחרי העגל חסורי מחסרא וכמ"ש חכמי המדרש ברמז אלף גדולה דכתיבא בדברי הימים אדם שת. ואלף דויקרא זעירא: ונראה לישב במ"ש הרי"ף עצמו פ"ג דנדרים דהקשה דמאי ראיה ממשה אטו אנן ממשה רבינו ע"ה נקום ונגמר לשאר נביאי והלא התורה העידה ולא קם נביא עוד כמשה. ותירץ דקרא קאמר נביא מקרבך מאחיך כמוני וכו' ע"ש ובהכי ניחא מה שהקשה הרי"ף בסוגיין דמשה רבינו לא היה עשיר מקודם כמדובר והכל מתוקן דודאי משה רבינו ע"ה אינו צריך שום תנאי דלא פסקה שכינה מיום הולדו ולא פסיק טעמא. אלא כי הוא אמר נביא מקרבך מאחיך כמוני והרי למדרגת נבואתו לא קם ומוכרח שכונתו לדברים הנגלים שנמצאו בו באותה שעה חכם גבור עשיר ועניו. והנה שפתי עוד הם מדברים לב נסב"ר דמזה יש קצת ראיה למה שנסתפקו אחרוני זמנינו אי כ"ף הדמיון משוי ליה שיווי גמור או הדמיון יתעביד במקצת דהא אמר קרא כמוני ואין יחס בינו לשאר נביאים לא במדרגת נבואתו מעולם עליון ובאספקלריא המאירה ולא במדרגת נשמתו שהיה בעלה דמטרוניתא וכו' וכהנה רבות. אמנם בצד נבואה הוא הדמיון ולעניינים הגלוים ועל זה אמר כמוני אלמא כ"ף הדמיון יצדק על קצת ענינים אף דבצר ליה שעורא עומקא ורומא. אלא דלכי מטית למימר על דברים הנגלים לכל מראה עיני מוכרח להשוות לכולם דהי מינייהו מפקת ולכן אמרו דמסתמא צריך שיהיה הנביא חכם גבור ועשיר ועניו. ויש לדחות. ואין המקום אתי לעמוד בזה רק דק קנה זה אשתמוטי קמשתמיט שמוטת אג"ב: