פתח עינים על שבת נו.

ארשב"נ אר"י כל האומר בני שמואל וכו' דקדק הרב כלי יקר דאמאי מייתי קרא דויהי כאשר זקן שמואל ולא הול"ל אלא קרא דולא הלכו. ופירש לדרכו ע"ש. ואפשר בהקדים משז"ל במכות דף י"א אר"א קללת חכם אפילו על תנאי וכו' ובניו לא הלכו בדרכיו. ואמרו בתעניות דף ה'. א"ל ר"נ לרב יצחק מאי דכתיב ויהי כאשר זקן שמואל ומי סיב וכו' אר"י זקנה קפצה וכו' מרננו אבתריה וכו' וצריך ביאור מ"ש דאי שכיב אדזוטר מרננו. וכי אחר שמואל מי אשר בשם ישראל יהרהר כי נאמן שמואל. ותו מה הרויח דזקנה קפצה עליו וכי זקנים שבדור לא הכירוהו כי רך בשנים הוא. ופי' מורינו הרב מהר"י הכהן זלה"ה במאי דשמע מכת הקודמין דאמור רבנן בכפל"א האמורה בגזרת עלי לא יהיה זקן בביתו וכל מרבית ביתו ימותו אנשים דתרתי למה לי ופירשו ז"ל דתרתי נגזרו אחת שימותו בקוצר שנים. וזאת שנית שלא יזכו לשער לבן דזמנין דמשכחת אפילו רך בשנים שער"א דגופא חלופי מחלפא ותהי להם הלבנ"ה והרואה אומר כי הוא זקן בא בימים וזו גזרה אחרת בל ימצא מי שלבן זקנו ולב"ן איננו פן יאמרו הרואים איכא סבי בבית עלי והיינו וכל מרבית ביתו ימותו אנשים שיהיו ניכרים לעין כל כי מתו בחורים. והנה עלי אמר לשמואל כה יעשה לך אלהים אם תכחד ואי שכיב שמואל אדזוטר יחדיו ירננ"ו דאולי כיחד איזה דבר מנבואתו שלא אמר לעלי ונתקיימה קללת עלי כה יעשה לך אלהים ולהכי נח נפשיה אדזוטר כאשר נגזר על בית עלי. לכן קפצה עליו זקנה וגם את הזקן הפך לבן ובכן אל תבא רננ"ה בו דהגזרה היתה אפילו דמות צורות לבנו"ת ושער לבן בל יראה ע"כ דבריו ז"ל. ועפ"ז אפשר לדקדק מ"ש במאמר הנז' מאי דכתיב ויהי כאשר זקן וכו' ומי סיב וכו' דחוץ מקושית ומי סיב הוקשה לו לישנא דקרא ויהי כאשר זקן שמואל דהול"ל ויהי כי זקן. ותו ומי סיב. ובדברי ר' יוחנן נתישב דז"ש ויהי כאשר זקן ר"ל דנראה לעין כאשר זקן כאלו הוא זקן ולפי האמת אינו זקן כמ"ש הרב כלי יקר. זה אפשר לומר לפי פשוטו. אמנם אפשר עוד לומר בלכתך בדר"ך הרב מהר"י הכהן הנזכר והוא דק"ל דהול"ל ושמואל זקן וישם את בניו שופטים כי ארחיה דקרא דכתיב ואברהם זקן בא בימים וה' בירך וכו' והמלך דוד זקן וכו' והוה משמע דמחמת זקנתו שם בניו שופטים. ולזה הביא דברי ר' יוחנן שקפצה עליו זקנה כי היכי דלא ירננו בתריה שכיחד איזה דבר מנבואתו לעלי ובהכי א"ש קרא דשמואל הנביא בההוא פחדא הוה יתיב דשמא קללת עלי תתקיים בו שבניו לא יהיו ראוים דקללת חכם היא ושמא באה אף על תנאי משום הכי לא היה מחנך בניו בשום שירות צבור שמא יקלקלו כבני עלי. אמנם כאשר ראה שמואל הע"ה דכי היכי דלא ירננו בתריה שכיחד לעלי קפצה עליו זקנה שידעו הכל שלא נתקיימה בו קללת עלי אז שם את בניו שופטים וזהו קשר הכתוב בעצם ויהי כאשר זקן כלומר שנראה כזקן וקפצה עליו זקנה להורות שלא נתקיימה קללת עלי אז בכח זה וישם את בניו שופטים. ומעתה נבא למאמרינו דשפיר אצטריך לר"ש בר נחמני ליסוד דרשתו לאתויי קרא ויהי כאשר זקן שמואל דבלאו האי קרא היה מקום לבע"ד לחלוק דקללת עלי נתקיימה בשמואל וכמ"ש במכות דקללת חכם וכו' וכי היכי דבני עלי חטאו בבזיון קדשים לכ"ע וגם רשב"נ מודה בזה כמ"ש רש"י והתוס'. דבר הלמד מענינו הוא דגם בני שמואל חטאו. לכן ליסוד מוסד אייתי קרא ויהי כי זקן שמואל דעין רואה דהקב"ה קפץ עליו זקנה להורות דלא נתקיימה בהו קללת עלי וא"כ כל כמה דמצינן לומר דלא נתקיימה לגמרי אמרינן ואית לן למימר דלא חטאו ממש כבני עלי אלא שהרבו שכר לחזניהם וכו' באופן שלא מלאו מקומו כדחזי ובחלק קטן זה הוא שנתקיימה קצת מקצת קללת עלי. ובמכות ילפינן מהכא דקללת חכם אפילו על תנאי באה דהא שמואל אלים זכותיה וקב"ה תבע ביקריה וקפצה עליו זקנה ועכ"ז נתקיימה באיזה חלק קללת עלי ק"ו לשאר בני אדם ודוק:

בני שמואל חטאו אינו אלא טועה. עמ"ש הטור בח"מ סי' ט' ומ"ש הרב דרישה והרב בית חדש ומה שכתבתי בעניותי בספר הקטן ברכי יוסף שם בח"מ סי' ט' אות ט"ו בס"ד:

שלא עשו כמעשה אביהם וכו' דקדק לומר כמעשה אביהם דייקא והוא בא' דלא שינו כי אם מעשה אחד לדון בעריהם אבל עי"ז באו לשנות כמה מעשים ובאו לכלל בצע ושחד ולהטות משפט כמ"ש מהרש"א. וזה ירמוז הכתוב ולא הלכו בניו בדרכו כתיב בדרכיו קרינן דבעצם לא שינו אלא דרך אחד כדכתיב דרכו אבל מזה באו לשנות כמה דרכים שהם לא הלכו בדרכו שהיה מחזר בעיירות ומזה נפלו לשנות כמה דרכים:

ישבו בעריהם כדי להרבות שכר וכו' משמע דוקא השתא דישבו כדי להרבות שכר קפיד רחמנא עלייהו אמנם אם היו יושבים בעריהם שלא לטרוח לית לן בה ודלא כהרב ט"ז בח"מ סי' ט' ומשמעות הרב בית חדש כמ"ש בעניותי בספרי הקטן ברכי יוסף שם בס"ד:

רבי יוסי אומר מתנות נטלו בזרוע. כתב מהרש"א ע"פ מ"ש פ' הזרוע מדכתיב במתנות מאת העם מספ"ל בלויים אי מקרו עם אי לאו ואין נוטלים מהם והם נוטלים מאחר. וקאמר התם ההוא ליואה דחטף מתנתא וכו' ה"נ הכא קאר"י בבני שמואל דהוו חטפי מתנתא מאחרים בזרוע עכ"ל ומדבריו וממרוצת לשונו משמע דמשום דמספ"ל אי הלויים אקרו עם להכי הלויים אין נוטלים מישראל מתנות כאשר יראה המדקדק בלשונו וכן נראה מדברי הרב בית חדש י"ד סימן ס"א סעיף י"ז. וקשה דלתת המתנות ללוי לא ס"ד דהכתיב וזה יהיה משפט הכהנים והא דמספ"ל אי אקרו עם אהני שלא יקחו כהנים מהלויים וכן דקדק רש"י בשמעתין שכתב והם לא היו כהנים כלומר המתנות אינם ללויים אלא לכהנים וכן הרב משנה למלך והרב פר"ח השיגו על הרב בית חדש ועיין בכנה"ג אות מ"ח ודוק. ולרבי יוסי דאמר מתנות נטלו בזרוע להך פירושא דהוי מתנות כהונה אפשר דזש"ה ויטו משפ"ט כלומר אותו משפט הכהנים דכתיב במתנות הטו אותה והיו נוטלים עם היותם לויים ולא כהנים:

אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו. זאת לפנים פירשתי בעניותי כונת הכתוב מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיניו בהקדמת המפרשים דיש ס"ד דה' שומר ישראל ואנו שומרים התורה וקי"ל שמירה בבעלים פטור וכביכול הקב"ה נשאל עמנו ואמרו בכל יום יצרו של אדם וכו' ואלמלא הקב"ה עוזרו וכו' והיכי משכחת לה עונש ותירצו במ"ש הפוסקים דאפילו תימא דפשיעה בבעלים פטור מזיק בידים חייב וכמ"ש מרן בכ"מ פ"א דשכירות. והן בעון האדם בעוברו על מצות ה' מזיק בידים מיקרי פוגם ונפגם ח"ו וכמ"ש מארי רזין וחייב. וז"ש מדוע בזית את דבר ה' וכי תימא לא יחשוב ה' לי עון דפשיעה בבעלים פטור לז"א לעשות הרע בעיניו לעשות דהיית מזיק בידים וחייב. ועל פי זה נבא לפרש בעניותנו מאמרין ונקדים מ"ש המפרשים דאין אדם בא לידי עון מבלי שיקדים חטא בשוגג והשתא יש מקום לומר דנהי דעושה עבירה ועון מזיק בידים אבל בחטאו בשגגה לא שמיה מזיק בידים דלאו אדעתיה וכיון שהחטא בשוגג נסתלק ופטור מטעם שמירה בבעלים א"כ לא בא לידי עון על דרך שפירש הרב מהר"ש פרימו לא לן אדם בירושלים ובידו עון דב' תמידין מכפרים השוגג וכיון דאין כאן שוגג לא יבא לידי עון. וזה אפשר שהוא כונת רשב"נ דאף את"ל דבעלמא אין לומר שמירה בבעלים ופטור החוטא. מ"מ בדוד הע"ה דכתיב וה' עמו בו יצדק אם בעליו עמו ואם חטא בשוגג פטור וז"ש אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו כלומר אין חטאו קרוי חטא ולא חשיב כשהשכינה עמו וכיון דאין חטא לא יבא לידי עון ופריך בעצם מקרא דמדוע בזית על פי מה שפירשנו ואיך אמרת דאין כאן חטא ולא יבא לעון והכתיב לעשות הרע ומשני שבקש לעשות ולא עשה והתמיה היתה איך חשב לעשות הרע במזיד דהוי מזיק בידים. אבל לא עשה דלא היה בידו חטא כי ה' עמו ולא בא לעון. ובספר דרך חיים סי' ל"ג סעיף כ"ג פירש ויהי דוד לכל דרכיו משכיל במ"ש מז"ה חס"ל דיש ששה מדרגות בישראל והמדרגה ה' שיש בידו הכל ואינו שלם בקבלה ואינו נקרא משכיל עד שיעלה מדרגה הו' שהוא שלם בכל ונקרא משכיל וה' זקוק לשמרו ואין חטא בא על ידו וז"ש ויהי דוד לכל דרכיו משכיל שהיה שלם בכל ונקרא משכיל ואז וה' עמו עכ"ד [עיין בפנים לעיל על דף מ"ט ויש לחלק בין מ"ש הלקט שמואל השי"ת מגינו וכו' למאי דקמן כמבואר, ובהקדמת מז"ה הלזו יומתק יותר מ"ש לעיל שם בהגהה על מ"ש ויקץ יעקב משנתו ממשנתו כי ראה והנה ה' נצב עליו לשומרו ומוכרח שהוא שלם בכל מדרגות הלימוד והבין שהוא ממשנתו שלימה, ובזה ניחא טובא מ"ש וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום דכיון דעלה במעלו"ת אח"ז ודאי הלכה כמותו בכל מקום כלומר בין בפלפול לברר הדין בין בהוראה בין בקבלה ודו"ק] ובזה מפורש מאמרינו ועמ"ש בעניותי בס' הקטן דברים אחדים דף מ"ב ע"א ועמ"ש בס' הקטן ראש דוד פ' שמיני:

שבקש לעשות וכו' את אוריה הכית וכו' ואת אשתו לקחת לקוחין יש לך בה וכו' ואותו הרגת בחרב בני עמון מה חב"ע וכו' צריך להבין מה הלשון אומרת שבקש לעשות ולא עשה. ותו מ"ש לקוחין יש לך בה מה חרב בני עמון וכו'. אטו לשבוחי אתא קרא הלא מרתח קרתח ואשתפוך חמימי כדמוכחי קראי. ואפשר במ"ש בהקדמת הזהר הקדוש דף ח' דאמר דומה דוד דקלקל ברית בערוה מהו א"ל ה' דוד זכאה הוא וברית קדישא קיימא על תקוניה דגלי קמאי דאזדמנא ליה ב"ש וכו' וגלי קדמי דאוריה לא קריב בה לעלמין וכו' אי קמך גלי וכו'. ובזהר משפטים דף ק"ז דחטא דוד היה שנהרג אוריה בחרב ב"ע דחקיק ביה צורת ע"ז וכו' ע"ש ואפשר דז"ש במאמרינו והכל מן התוכחות רק מתוך הדברים יצא כנגה צדקו וז"ש מדוע בזית לעשות הרע שבקש לעשות ולא עשית דקמך לא גלי דלא שמש בה אוריה ובקשת לעשות הרע דלפי אשר חשבת היה אסור אבל לפי האמת לא עשית איסור. וכי תימא הא מיהא אין המעשה רע דב"ש ראויה לי ואוריה לא שמש בה ולא נשאר כי אם המחשבה. לז"א את אוריה החתי הכית שהי"ל לדונו בסנהדרין ועתה שהכית אותו ע"י ציוויך מטעם מורד שלא ירד לביתו לשכב עם אשתו כמ"ש התוס' ולפי האמת כדין עשה מאחר שהיתה מעוברת ומה טעם הכית אותו כיון דהמעשה טוב הגם דאוריה לא ידע פרשת העבו"ר מ"מ המעשה טוב ולא אזלינן בתר המחשבה והראיה ואת אשתו לקחת לקוחין יש לך בה ואעפ"י שאתה לא כיונת בזה ולא ידעת דראויה לך ואוריה לא קרב אליה מ"מ אמרת שהמעשה מצד עצמו טוב ולא נביט למחשבה ומטונך הי"ל לדון כך לאוריה שהמעשה היה טוב. וכי תימא דכיון דהמעשה טוב ודאי לא משגחי' במחשבה דומה למ"ש הרמב"ם פ"ב דשבת נתכוון להעלות דגים והעלה דגים ותנוק פטור אפילו לא שמע שטבע והואיל והעלה תנוק עם דגים פטור וטעמא שפסק כמ"ד זיל בתר מעשיו וה"נ לגבי דהע"ה הגם דח"ו כיוין למחשבה אחרת היינו כמי שכיוין להעלות דגים ולא שמע שטבע תנוק דזיל בתר מעשיו שהעלה תנוק וה"נ אזלינן בתר מעשיו שהרי מבת שבע יצא שלמה הע"ה וכל זרע מלכי בית דוד. וה"ה דגם אוריה פטור על שלא שכב את אשתו כיון דהמעשה טוב דהיתה אשתו מעוברת וכ"ש שהיה בשב ואל תעשה. אמנם יש זכות תולה לדוד הע"ה דהיה מורד במלכות מטעם שאמר אדוני יואב כמ"ש רש"י והשוה כבוד העבד למלך. וז"ש ואותו