פתח עינים על שבת מט.

א"ר ינאי תפלין צריכין גוף נקי וכו' עיין מה שכתבתי בעניותי בס' הקטן ברכי יוסף א"ח סימן ל"ז בס"ד עש"ב:

גוף נקי. אמרו במדרש הנעלם פ' חיי שרה דף קכ"ט אתערו חבריא מארי מתניתא בטעמא דתפלין למהוי ההוא גברא דומיא דרתיכין עילאין רתיכא תתאה רתיכא עילאה למיתי דיליה מלכותא וישרי דיוריה עילויה עכ"ל וכיון שהאדם המניחן מעין דוגמא למרכבות עליונות לזה צריכין גוף נקי שיהא כלי מוכן להיות משכן ומקדש כמש"ש במדרש הנעלם:

כאלישע בעל כנפים. מהרש"א פ' ר' אליעזר דמילה פירש שהיה גוף נקי כמלאכים שנאמר בהם ובעל כנפים יגיד דבר עכ"ד ולפי מ"ש מרן בב"י סי' ל"ח משם הכלבו ודעמיה דצריך ליזהר מתאות נשים ומחשבה רעה. ניחא שלכך האריך ר' ינאי ואמר כאלישע בעל כנפים ופירושו שהיה כמלאך בעל כנפים לרמוז שבכלל גוף נקי הוא נקיות התאוה ומחשבה רעה כמלאכים וכאלישע שהיה כאחד הצבאי"ם מצבא המרום קדוש יאמר לו:

מה יונה זו כנפיה מגינות עליה. כתבו התוס' והר"ן בשם ר"י דאמרו במדרש כל העופות כשהן יגעים נחים על גבי סלע והיונה כשהיא יגעה פורחת באחת ונחה באחת עכ"ד ואפשר לרמוז במ"ש כל העוסק במצוה פטור מן המצוה ודעת התוס' דמיירי שאם יקיים האחת תתבטל האחרת. ודעת הר"ן דכל דעסיק במצוה לא חייבתו תורה לטרוח ולקיים אחרת כמבואר בדברי קדשם פ' הישן ובבית יוסף א"ח סי' ל"ח. וידוע דעל ידי קיום המצות מתקרב האדם להקב"ה הוא ההולך קדמת הצו"ר ברוך הוא ובאמצעות המצות פורח ועולה למעלה מעל ריבה ונמשל ליונה דכאשר יגעה בעודה פורחת נחה באחת וגם ישראל בעודם מקיימי מצות ועופפים למעלה אם הם יגעים בקיום המצוה דאתרמי להו ויש להם טורח לקיים שתיהן הם פורחים באחת שמקיימים המצוה שעוסקים בה ונחים באחרת שהאחרת אין מקיימים אותה אמנם אם בנקל יכולים לקיים שתיהן גם לדעת הר"ן בשתים עלתה להן לקיימם וגם היונה כשאינה יגעה פורחת בשתיהן. ועל דרך זה יש לרמוז לדעת התוס' וק"ל:

מצוות מגינות עליהן. נראה לפרש שהמלאכים הנבראים מהמצות ונקראים על שם המצות כידוע הן הם מגינים עליו. וכמ"ש בלקט שמואל ערך מצוות סוף אות ב' דהלומד תורה השי"ת מגינו אפי' בעדנא דלא עסיק בה ואפי' ממלאך המות. משא"כ במצוות מלאך מגינו ולא אלים האי שלוחא מהאי עכ"ד וז"ש מצוות מגינות עליהם כלומר המלאכים הנעשים מהמצוות הם מגינות עליהן. ועל פי הקדמה הנז' מבואר הכתוב ביהושע לא ימוש וכו' אל תערוץ ואל תחת כי עמך ה' אלהיך וכו' כי העוסק בתורה השי"ת כביכול עצמו עזרו ומגינו. ועפ"ז יובן משז"ל פ' היה נוטל דעבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה דידוע דעשה עבירה קנה קטיגור ואף דעשה מצוה קנה סניגור אוקי חד לגבי חד ואמטו להכי עבירה מכבה מצוה ועוד כי הן בעון העבירה נעשית בלב וכונה ותאוה ולכן הקטיגור תקיף כי חזק הוא מהסניגור כי לא שלם מחסרון כונה וכיוצא ולהכי הקטיגור מכבה הסניגור אמנם העוסק בתורה הנה ה' נצב עליו לשומרו ואף דעשה עבירה וקנה קטיגור אין הקטיגור יכול עם המלאך הנעשה מהתורה כי ה' עצמו עזרו ומגינו ולזה עבירה אינה מכבה תורה: ואפשר דזה טעם מה שכתבו גורי האר"י זצ"ל דעבירה אינה מכבה מצות הצדקה דכיון דע"י הצדקה מיחד כביכול שם המיוחד כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל וגם אמרו רז"ל על פ' כי יעמוד לימין אביון שהקב"ה כ"י הנה זה עומד כשעושה צדקה וכמש"ה אני בצדק אחזה פניך לכן אין הקטיגור מכבה הסניגור הנעשה מהצדקה כי חסד אל חופף כנשר ירחף. וזהו טעם מ"ש רז"ל דהעוסק בתורה הוא בן חורין מהגלו' ואביזריה כמ"ש פ"ק דבתרא כי אפילו הקטיגור רוחני ואפי' מלאך המות לא יכול לו כ"ש הגשמי הגוזר ונוטל מס וכיוצא לשוא צרף נגד העוסק בתורה כי ה' חופף עליו לשומרו ולהצילו. וזה אפשר כונת הכתוב פי צדיק יהגה חכמה וכו' תורת אלהיו בלבו וכו' צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו. דהעוסק בתורה השי"ת מגינו אפי' ממלאך המות וז"ש פי צדיק יהגה חכמה וכו' אף בעדנא דלא עסיק ותורת אלהיו בלבו צופה רשע המלאך המות לצדיק ומבקש להמיתו. ה' לא יעזבנו בידו כי העוסק בתורה ה' שומרו ומגינו וק"ל: [ונראה דכל זה כשעוסק בתורה לשמה אז השי"ת כ"י מגינו וזה אפשר שז"ש ויקץ יעקב משנתו וארז"ל ממשנתו דכאשר ראה דה' נצב עליו לשומרו הבין דזה גרם משנתו שלמד לשמה ואפשר שזה כונת אומרם וה' עמו שהלכה כמותו דכיון דה' עמו מורה שלמד תורה לשמה גמורה ומכוין אל האמת :] נאחז בסבך זה שנים רבות פרשתי בעניותי כונת הכתוב ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים וכו' כי הנה יעקב אע"ה הי"ל מחנה גדול מהמלאכים הנעשים ממצותיו וצדקותיו שהרבה צדקות כמ"ש בתנא דבי אליהו ומהבל עסק תורתו שהיה עוסק כמשז"ל והיו הולכים לעזרתו ולהגין עליו וכמ"ש בסוגיין מצות מגינות עליהם ויעקב אע"ה תמיד לו תשבע עין לראות כל עומת צב"א חיל מלאכים הנעשים על ידו. איכו השתא ויפגעו בו מלאכי אלהים דייקא כלומר שאינם מהמלאכים הנעשים על ידו רק מצבא המרום מלאכי אלהים. וז"ש ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה מכלל דאיכא אחר. הן הם המלאכים שנעשו ממצותיו וצדקותיו ותורתו. ויקרא שם המקום ההוא מחנים תרתי משמע אחד מחנה מלאכים מתורה ומצות וצדקות. ואחד מלאכי אלהים וצבא השמים וזה אפשר כונת הכתוב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך דהול"ל כי מלאכים יצוה לך. אמנם רבותא אשמועינן חסד ה' על יראיו דמלבד המלאכים הנעשים על ידו בתורה ומצות בלכתם ילכו לעזרו ולשמרו. עוד בה מלאכיו של הקב"ה יצוה לך לשמרך. ועך"ז יש לפרש חונה מלאך ה' סביב ליריאיו ויחלצם טעמו וראו כי טוב ה'. הכונה חונה מלאך ה' דייקא מלבד מלאכים הנעשים על ידיהם מהתורה והמצות. וז"ש טעמו וראו כי טוב ה' דזהו טובה כפולה דאף דיש אתם מלאכים מהתורה ומצות גבר חסדו על יריאיו ומעדיף מטובו וחונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם: ואחר כמה שנים כה הראני חד צורבא מרבנן דכבר קדמני בפי' ויפגעו בו וכו' ופ' כי מלאכיו האשל הגדול חד מן קמי"א הרב המבי"ט ז"ל כמ"ש אבי התעודה בנו מהרימ"ט ז"ל בשמו בדרשותיו פ' וישלח דרוש שני עלץ לבי ולפי מה שהרחיב הדברים שם כי מה ששולח מלאך היינו שלא ינוכה מזכיותיו יומתק יותר אשר פרשתי בעניותי פ' טעמו וראו כי טוב ה' דזו טובה גדולה לפנים משורת הדין שלא ינוכה מזכיותיו. וכבר בספרי הקטן דברים אחדים דף י"ב ע"ב ודף י"ז ע"ב פירשתי פ' קטנתי מכל החסדים וכו' עפ"ז והקדמות אחרות. ועתה אני מוסיף קצת נפך דבחכמה רמז קטנתי שעשה צדקה ומכל האמת שהיא התורה ורמז דעוסק בתורה ה' שומרו ומגינו אפי' ממלאך המות ועבירה אינה מכבה צדקה ותורה ועתה הייתי לשני מחנות רמז מחנה מלאכים מתורתו ומצותיו ומחנה אלהים ששלח לו מלאכיו שלא ינוכה מזכיו' וא"כ מלאכיו שלו חזקים כראי מוצק וכביכול הוא שומרו ע"י עסק התורה ואינו רוצה שינוכה מזכיותיו ומאחר שרמז כל זה בחכמה אמר הצילני נא מיד אחי וכו' ועמ"ש בעניותי שם בדברים אחדים וכפי הדרכים הנאמרים שם יומתק עוד במה שכתבנו עתה ודוק:

כנגד מלאכה ומלאכתו וכו' בעי רב יוסף וכו'. הרב מהרש"א דקדק בזה לשון משנתנו דקתני ארבעים חסר אחת ולא קתני ל"ט וכ"כ הרב תי"ט פ"ז. וכיונו לדעת גדול ס' האגודה פ' כלל גדול. והרב החסיד מר זקננו מהר"א אזולאי זלה"ה הרב המחבר חסד לאברהם. בפירוש המשנה אשר לו כ"י כתב וז"ל הא דלא קתני ל"ט אפ' לומר לפי שמנה הוצאה והכנסה באחת כדקתני בסיפא המוציא וכו' שהם שתים דהיינו הוצאה והכנסה וכפ"ז הם מ' ומ"מ לפי שכולם נכללים כאחת בלשון הוצאה ואינם כפי זו הבחינ' אלא ט"ל ולזה קתני לישנא דמשתמע שהם מ' ושהם ל"ט כדקתני מ' חסר אחת ולא קתני ל"ט עכ"ל שוב ראיתי להרב קול הרמז שדרך בזה ועמ"ש בשו"ת מהר"ר בצלאל סי' מ"א: וחזה הוית להרב תי"ט הקשה משם בנו דאיכא טובא מלאכות בתורה טפי מל"ט ותירץ ע"ש והרב עיון יעקב כתב דבסוף תשובות שער אפרים כתב דה"ג כנגד מלאכה ומלאכתו שבתורה דמלאכה ומלאכתו הם מ' וכו' ע"ש וק"ק על זה מדאמרינן בירושלמי פ' כלל גדול בעון קומי ר' אחא כל הן דכתיב מלאכות שתים אשגרת עיניה דר' אחא בכל אוריתא ולא אשכח וכו' ע"ש ואי לא חשיב אלא כל מקום שנאמר מלאכה ומלאכתו ולא עוד מאי קבעו אי מלאכות חשיבי שתים ואצטריך ר' אחא ליתן עיניו בכל התורה הרי הגם דכתיב מלאכות אפי' לחד לא חשיב דאינו בכלל מנין זה: ודבר זה נפתח בגדולים אבות דאוריתא ורבינו חננאל השיב לזה והביאו דבריו ראב"ן בספרו דף ס"ד והרשב"א בחידושיו והרדב"ז בתשובותיו כ"י והביאה הרב פרי חדש במים חיים לך ראה בדברי קדשם: ברם בעניותנו איכא למידק בדברי רבינו חננאל טובא זה יצא ראשונה במ"ש דהני תלתא מלאכתו אשר בויכולו אינם מן המנין דבדבר ה' שמים נעשו ובעשרה מאמרות נברא העולם ולאו מלאכה היא דהרי בירושלמי שם אמרו בעיא דא מילתא ויבא הביתה לעשות מלאכתו מנהון ויכל אלהים ביום השביעי מנהון ומשמע דבעי אם ויבא הביתה הוא מן המנין וכן ויכל אלהים אם עולה לחשבון וכן פירש הרב קרבן העדה ומאי בעי בויכל אלהים והלא השלשה מלאכתו דויכולו ליתנהו ממנינא כמ"ש רבינו חננאל. והגם דיש לומר דעל שלשה מלאכתו דויכולו בעי ונקט קמא וה"ה דבעי נמי אתרי אחריני. מ"מ יקשה דמאי בעי והלא מוכרח דאינם מן החשבון ולא עוד אלא דנראה דהירושלמי אסיק בבעיא. ור"ח בנה פירושו על הירושלמי כמבואר בדברי ראב"ן והרשב"א. ותו ק"ק במ"ש ר"ח ויש שמוציא מכלל המ' ויבא הביתה ויש שמוציא והמלאכה היתה דיים ונשארו ל"ט לדברי הכל עכ"ל דמשמע שהם שני סברות איכא מאן דמפיק הא ואיכא מאן דמפיק איךך והלא בגמרין וירושלמי בעיא היא ולא איפשיטא וליכא פלוגתא: ומיהו בזה אפשר לומר דכיון דחזינן פ' אלו נאמרין דפליגי רב ושמואל בקרא דלעשות מלאכתו חד אמר מלאכתו ממש וחד אמר צרכיו א"כ נראה דכל חד מיניהו כפי סברתו בפירושא דהך קרא דלעשות מלאכתו הכי מפרש בדעת האי תנא דאמר דל"ט מלאכות כנגד מלאכות שבתורה ומ"ד מלאכתו ממש מפיק והמלאכה היתה דיים ומ"ד לעשות צרכיו מפיק האי לעשות מלאכתו: ודרך רמז אפשר לרמוז בהאי קרא והמלאכה היתה דיים לכל המלאכה לעשות אותה והותר לפי שני הסברות דלמ"ד דמפקינן והמלאכה היתה דיים הכי קאמר והמלאכה היתה דיים דשלימת עבידתא והוא הנוסף על קראי דט"ל מלאכות דאינו אלא דהיתה דיים לכל המלאכה לעשות אותה דשלימת עבידתא וא"כ והותר זהו הכתוב היתר דליתא במנינא דקראי דט"ל מלאכות וזה רמז הכתוב באומרו והותר. ולמ"ד דמפקינן ויבא הביתה לעשות מלאכתו וקרא דהמלאכה היתה דיים בא בחשבון אפשר לרמוז באופן זה והמלאכה היתה דיים לכל המלאכה כלומר האי והמלאכה היתה דיים מצטרף בהדי מלאכה דכתיב באורייתא לחשבון הל"ט מלאכות וזה שכתוב לכל המלאכה כלומר הכניסהו בחשבון כל המלאכה וכי תימא אם כן הוה ליה ארבעים לז"א לעשו"ת אותה והותר רמז דקרא לעשו"ת מלאכתו הוא היתר דלעשות צרכיו נכנס וז"ש לעשות לרמוז קרא דלעשות מלאכתו והותר הוא היתר וק"ל: ומ"ש הרשב"א טול מהן תלתא דויכולו שאינו ציווי ק"ק דהאיכא טובא מלאכה ומלאכת במנין שאינם ציווי אלא טעמא כי בדבר ה' שמים נעשו כמ"ש ראב"ן והפר"ח. גם מ"ש עוד הרשב"א וארבעה שכתוב בהן ועשית ויעש תעשה לרגל המלאכה אינו מדוקדק דחמשה הם בלשון עשה ועשית תרי דדברות קמאי ובתראי ויעשה מלאכה ותעשה מלאכה דתשא ויקהל אמור ואינם במנין והטעם שהם צווי לעשות מלאכה עשה ולא לאו כמ"ש ראב"ן וכן יש להעיר על ראב"ן והפר"ח שכתבו ד' הן שכתוב בהם לשון עשיה שהרי חמשה הם. ותו דהני חמשא ותלתא דויכולו וי"ד דמלאכת עבודה לפי מ"ש הרשב"א והפר"ח הם כ"ג ואבד חשבו"ן. הן אמת דהפר"ח לא אפיק ולרגל המלאכה אבל אכתי כ"ב אינון. ותו דמלאכת עבודה אינן י"ד כמ"ש הרשב"א והפר"ח אלא תריסר הוו באמור ופנחס. איברא דהיה נראה לישב להרשב"א ולומר דט"ס נפל וצ"ל ה' דעשיה וי"ב דמלאכת עבודה ולרגל המלאכה והם כ"א בהדי תלתא דויכולו. וגם בפר"ה היה אפשר לתלות בט"ס ולהוסיף ולרגל המלאכה. וכן בס' ראב"ן שכתב י"ג מלאכת עבודה אפשר לתקן הלשון על דרך הנז'. ומיהו כל זה לפי מ"ש סרכין תלתא דאחד וששים הם בתורה. אמנם ראב"ן אף שכתב ברישא ס"א לא זז עד אשר מנאן אחת אחת למקומן במושבותיהם וכשבאנו לחשבון הם ס"ב: עוד אשוב אתפלא דהרואה יראה בס' יאיר נתיב בשרש לאך הוא היה מונה חמשה וששים פעמים שכתובים בתורה. ואש יצאה מחשבו"ן. ודבר שבמנין שמנו חכמים רבוואתא קמאי יש מנין אחר ואנן מה נענה. ואף אם נפשך לומר לתלות בטעיות וחסרונות במותב תלתא ראב"ן והרשב"א והפר"ח עדין צריכין אנו למודעי' הי מינייהו מפקת ואיך יתישב הענין. עוד יש להתבונן במ"ש סרכין תלתא משם ר"ח דבכלל הנשארים הוא לא תעשה מלאכה דראה ולמה זה כי בפירוש אמרו בתלמוד שבא זה הכתוב להשלים ל"ט עכ"ד ומאי קושיא ומאי פירוקא ומאי כולי האי שהוצרך לתת טעם למנותו מאחר דבירושלמי מנאוהו. ואעיקרא דמילתא אמאי אכפל רשב"י בירושלמי לאשמועינן דזהו מכלל הט"ל: ואפשר לישב הענין ופירוש ר"ח הגם דלישנא דרבוואתא המאורות הגדולים הנז' בל יכון באר"ש אפשר דט"ס נפל וספרא בצירא והוא דמפקינן תלתא דויכולו ושיתא דכתיבי בלשון עשה חמשה דאמרן ואידך דפ' צו וטעמם מבואר הרי תשעה. ותו מפקינן תרי דמלאכת רעהו דמשפטים ולרגל המלאכה דפ' וישלח דלאו מלאכה נינהו כמבואר מקראי גופיהו והו"ל תריסר. ותו ליפקו להו תריסר מלאכת עבודה דאמור ופנחס והטעם כמ"ש ראב"ן שנאמרו במועדות דאוכל נפש מותר בהן ובשבת אסיר וכן ראיתי להרמב"ן בפירושו פ' אמור שכתב וז"ל פי' מלאכת עבודה כל עבודה שאיננה לאוכל נפש וכו' והמלאכה שהיא לאוכל נפש היא מלאכת הנאה לא מלאכת עבודה וזה מתבאר בתורה כי בחג המצות שאמר תחילה כל מלאכה לא יעשה בהם הוצרך לפרש אך אשר יאכל לכל נפש וכו' ובשאר כל ימים טובים יקצר ויאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו לאסור כל מלאכה שאינה אוכל נפש ולהודיע שאוכל נפש מותר בהם ולא יאמר הכתוב לעולם בשאר י"ט כל מלאכה ולא יפרש בהם היתר מלאכת אוכל נפש כי מלאכת עבודה ילמד על זה אבל פ' כל הבכור בחג המצות אמר לא תעשה מלאכה והטעם שכבר התיר בו בפירוש מלאכת אוכל נפש ולא הוצרך לומר כל מלאכת עבודה והזכיר מלאכה סתם ולא אמר כל מלאכה וכתב רבינו חננאל כל מלאכת עבודה מגיד שאינו מותר אלא במלאכת אוכל נפש כדכתיב בענין זה במקום אחר וביום הראשון וכו' ומפני שמזכיר שם כל מלאכה הוצרך לפרש אך אשר יאכל וכו' פי' מלאכת עבודה מלאכת המשתמרת לעבודת קנין וכו' אבל אוכל נפש אינה מלאכת עבודה וכו' עב"ל הרמב"ן בפי' בקיצור. עין רואה דברי רבינו חננאל והרמב"ן מאירים את העינים דמלאכת עבודה הוא לאפוקי אוכל נפש. וא"כ בדין הוא דתפוק ולא תעול במנינא כל מקום שנאמר מלאכת עבודה כמ"ש ראב"ן ומהאי טעמא מפקינן כל מלאכה לא יעשה בהם דפ' בא דשם נאמר אך אשר יאכל לכל נפש וכו' ותברא בצדה והרי הוא כמלאכת עבודה דאפקינן אלה שלש עשרה הם מלאכת עבודה שכת' ראב"ן לאפוקי כי גם כל מלאכה דפ' בא הוי כמלאכת עבודה כמו שנאמר. והשתא תליסר ותריסר דחשיבנא בסמוך הויין חמשה ועשרין פשו להו ארבעין קום פוק מיניהו אי והמלאכה היתה דיים אי ויבא הביתה פשו להו ט"ל. הא למדת חביבין דברי סופרי"ם בחשבון הזה הן נקי: ולפי האמור הדת נתנה ולב נסב"ר לאפוקי לא תעשה מלאכה דפ' כל הבכור דגם היא מלאכת עבודה ודאי וכמ"ש הרמב"ן ור"ח והיינו דאצטריכא ליה לרשב"י בא ללמד כי הוא בכלל המנין ואמטו להכי שינה הכתוב מכל המקומות וכתב רחמנא סתם לא תעשה מלאכה כי היכי דנחשביה בכלל הט"ל מלאכות וזהו שנרגש רבינו חננאל ז"ל ואצטריך לפרושי כי הוא בכלל החשבון וכתב ולמה זה כלומר בדין הוא שלא יכנס במנין והשיב כי כך פירשו בירושלמי: ולא אכחד אשר רחש לבי לישב הירושלמי לשיטת ר"ח ויתבאר דכבר אפשיטא בעיין אי ויכל אלהים ממנינא ויתישב מאי דדייקינן מיניה לעיל על ר"ח הגם שהוא קצת דוחק והוא דאפשר לחלק בין מלאכתו קמא דויכולו לתרי אחריני דבשלמא בראשון האיכא צדדין לעיולי בעידנא דעיילי אינך דכונת הכתוב הוא ויכל אלהים מלאכתו שהיא מלאכה גדולה לכל באי עולם ואף כי הוא אמר ויהי ויהיו כל אלה נאם ה' בדבר ה' שמים נעשו הכתוב מגיד שהמלאכה הגדולה הזו לגבי דידן כלה ביום השביעי ויש צד מיהא להכניסו במנין אמנם הני בי תרי אחריני דכתיב שה' שבת מכל מלאכתו לא יעלה על לב להכניסם דממה שבת ה' מדיבור וא"כ אינם מלאכה כיון דקאי הכתוב בו יתברך ששבת ממלאכתו ושבת מדיבור ודאי דליתנהו בכלל ואפשר דהבעיין עמד למנין ובציר ליה חד משום דהוה מפיק כל הני דאפקי' (ונושף) [ונוסף] עליה' לא תעשה מלאכה דכל הבכור דהא בי"ט קאי ור"ל מלאכת עבודה ככל אשר דברנו ואמטו להכי דחק ונכנס לחלק בין מלאכתו קמא דויכולו לתרי אחריני כאשר חילקנו להשלים המנין. ועל זה הביא סתמא דתלמודא בריתא דרשב"י לפשיטות הבעיא דהרי רשב"י על מבוכה זו ישב והשמיענו דלא תעשה מלאכה מהמנין ולהכי שינה בו הכתוב כמדובר וממילא אפשיט בעיין דתלתא דויכולו אינם מהמנין וכמו שכתב רבינו חננאל ז"ל ודוק הטב: