פתח עינים על שבת כא:

מאי חנוכה דת"ר וכו' פירש הר"ן חנו ביום כ"ה לחדש והקשה מהרש"א דמה שייך לשון חנו כיון דמותר במלאכה אלא דנקרא כן על שם חנוכת המזבח ובספר עיון יעקב תירץ דכיון שנוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות לכך נקרא חנו בכ"ה עכ"ד ואעיקרא קושיא ליתא דפירושא הוא שחנו בבתיהם ושקטו ממלחמה והא משמע טפי מלשון חנו מלומר שנחו ממלאכה וכ"כ הרב פר"ח סי' תר"ע. ומ"ש הרב עיון יעקב מטעם הני נשי דנהוג שלא לעשות מלאכה אינו מחוור שיהיו נקראים הימים האלה על שם מנהג וחומרא שהחמירו הנשים. ותו דמוכח דחומרא זו שהחמירו הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות היה בדורות אחרונים שהרי נחלקו האמוראים אי מותר להשתמש לאורה. והעיקר כדכתיבנא ויש לצרף לזה טעם חנוכת המזבח כמ"ש מהרש"א ולזה קראו בשמותם חנוכה ולא כ"ה חנו או נחו כ"ה דצודק טפי אלא שרצו לרמוז נמי חנוכת המזבח. ואי הוי לחוד משום חנוכת המזבח הי"ל לקרותם חינוך דצודק יותר אמנם קראום חנוכה שם רמז חינוך ורמז חנו כ"ה כמ"ש הר"ן. שוב ראיתי להרב הלבוש שכתב וז"ל וקראום חנוכה שתי תיבות חנו בכ"ה ולשון חנו משמע שחנו מנסיעתם במלחמה מלשון ויסעו ויחנו ולא מלשון שביתה ממלאכה ולכך מותרים הם במלאכה עכ"ל ודבריו כמו שכתבנו בעניותינו בראשית מאמרינו. ורש"י ז"ל פירש מאי חנוכה על איזה נס קבעוה. ואפשר לפרש דמאי דקאמר מאי חנוכה הכונה מאי שם חנוכה כיון דהם ימי הדלקת הנרות הו"ל לקרות שם דמורה על הנרות להכי מייתי הבריתא דנחו בכ"ה בכסלו וכלומר דעיקר השם על הנצחון שנחו בכ"ה כמ"ש הר"ן. ואחר כמה שנים כרגע נראה לי ספר גאון צבי וראיתי שם בדף ה' ע"ג בהגהה דמשמיא אמרו בחלמיה למה אינך משים לב לשיחת ת"ח שאמרו מאי חנוכה דהל"ל מ"ט עושין חנוכה ומדקאמר מאי חנוכה ש"מ דעל מלת חנוכה פריך והרב ז"ל פירש דכל זה הענין רמוז בר"ת חנוכה ע"ש באורך. עלץ לבי שפירשתי כן אומרם מאי חנוכה כמדובר ועיין בספר הקטן דברים אחדים דף קס"ו:

שכשנכנסו יונים הסמ"ג גריס גוים והרא"ם הוכיח שהם מלכות יון הרשעה וק"ק אמאי הרא"ם לא מייתי נמי מההיא דפ"ק דמגילה ולא געלתים בימי יונים שהעמדתי להם שמעון הצדיק וחשמונאי ובניו ומתתיה כהן גדול וסמ"ג מייתי לה התם ע"ש: