פתח עינים על שבת קיט.

עבידנא יומא טבא לרבנן. פירש"י ראש ישיבה היה ועמ"ש מהרש"ל בים של שלמה סוף פרק מרובה. ומ"ש שם שאפי' אביי שהיה חולה ומצמצם כמ"ש פ' במה מדליקין וכו' ע"ש יש לדחות כאשר יראה הרואה וע"ש סי' ל"ו: [שוב ראיתי להתוס' פ' הזרוע (חולין דף קל"ג) ד"ה משקל שכתבו דאביי לא היה עשיר ועמ"ש בעניותי בקונטריס זה לפנים בכתובות על דף ס"ה בס"ד :]

תיתי לי דכי אתי צורבא מרבנן לדינא וכו'. עמ"ש בעניותי בס' הקטן ברכי יוסף ח"מ סימן ט"ו אות ג' בס"ד:

ר' אבא זבן תליסר פשיטי בשרא מתליסר טבחי. אפשר דהיו מדקדקים במספר זה רמז לשכינה וקב"ה כי השבת עילוי לשכינה וכמ"ש לקראת שבת מלכתא והשכינה מדה ז' ואנו מכונים לחברה עם דודה הרומז לוי"ו שבשם ויחוד ז' עם ו' הוא תליסר וזה רמז שבת ז"ו [ומלכות נקראת ז"ו כידוע רמז כי השכינה] כל חשקה להתחבר עם דודה. וה"ט דישראל נקראים עם ז"ו כמש"ה עם ז"ו יצרתי לי:

יוסף מוקיר שבי וכו' פגע ביה ההוא סבא א"ל מאן דיזיף שבתא שבתא פרעיה. יש להעיר לפי פירוש המפרשים שכתבו התוספות בחולין דף ז' דכל מקום שאמרו ההוא סבא הוא אליהו זכור לטוב אמאי הוצרך אליהו ז"ל לפגוע בו. ותו לתת קצת טעם להפלגת שכר זה. ותו מה הלשון אומרת מאן דיזיף שבתא. ואפשר במ"ש המפרשים דהעושה דבר שלא נתחייב בו יכול לקבל שכרו בעה"ז. ומ"ש רז"ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא היינו מצות לפי שעור מה שהוא חייב מן הדין אך אם מוסיף דבר שלא נתחייב אפשר ליטול שכרו בעה"ז. ולפי"ז יוסיף מוקיר שבי שהיה מפליג להוסיף תוספת מרובה לכבוד שבת עד שנתפרסם ואסיקו שמיה מוקיר שבי. והתוספת הגדול הזה פרע לו הקב"ה בעה"ז תליסר עליתא דדינרי והוא כמספר ז"ו יחוד קבה"ו כמ"ש בסמוך. וכדי שלא ירע לבו דאכל שכרו בעה"ז לזה בא אליהו זכור לטוב וא"ל מאן דיזיף שבת דדומה בצד מה להלואה שלא היית חייב והגדלת והוספת לכבוד השכינה הנקראת שבת לכן שבתא פרעיה. ושכר המצוה עצמה היא שמורה לעה"ב כי כל זה הוא בעד התוספת. ויען שמהשבת יושפע שפע ברכה לכל השבוע כי שם ציוה ה' את הברכה. והאיש הזה היה מפליג לכבד השבת והיה לשם שמים לכבוד השכינה וליחדה מדה כנגד מדה נחה עליו ברכת ה' ובאה באמצעות דג גימט' ז' שבזכות השבת שמכבד זאת היתה לו ובישרוהו מן השמים שלא ישלוט בו עין הרע כשם שהדגים אין העין שולטת בהם:

דאמר ר' חייא בר אבא פעם א' נתארחתי וכו' כתבתי אני בעניי קצת במאמר זה בספרי הקטן ראש דוד סוף דף ס"ה ע"ש: