פתח עינים על שבת קיח:

אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה וכו' במאמר זה וביתר מאמרים הבאים בדף זה ודף קי"ט כתבתי אני בעניי בספרי הקטן דברים אחדים לך נא ראה במפתחות שם ומשם באר"ה:

יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריא ומוציאי שבת בצפורי. פירש רבינו מהר"י ן' מיגש בתשובותיו כ"י סי' ח"י דטבריא וצפורי בתוך תחום שבת ובחד גברא מיירי דאלו בתרי כל חד יצא שכרו בהפסדו:

ונטעתי חמשה ארזים בישראל וכו' כתבו התוספות דבירושלמי מפרש שהיו יבמות וכו'. וק"ק דבירושלמי ריש יבמות ובראשית רבה פרשה פ"ה אמרו שייבם אשת אחיו והוליד חמשה. וכבר העירו על זה מפרשי הירושלמי שם. והרב יפה מראה שם כתב דביאה ראשונה היה לשם מצוה והשאר לתוספת מצוה. ויש להרגיש על הרב דלא זכר דברי התוס' הללו. ובעיני נראה פשוט דהתוס' הוו גרסי בירושלמי שייבם נשי אחיו:

אמר רב נחמן תיתי לי דקיימית ג' סעודות בשבת. שאלוני כפי מאן דאמר דתיתי לי היינו שהיה עושה דבר נוסף חסידות או זהירות וכמשמעות פשט לשון תיתי לי ניחזי אנן מאי חסידות או זהירות איכא בקיום ג' סעודות דחייב מדינא הוי ומה זה היה לרב נחמן דאמר מר תיתי לי דקיימית ג' סעודות: והשבתי דאיברא דחזינן להתוס' ריש בכורות שכתבו משם רבינו תם דלא היו נזהרין משלש סעודות מדקאמר בסוגיין תיתי לי דקיימית ג' סעודות משמע דכלן לא היו נזהרין עכ"ל אמנם הדבר קשה בדבר שהוא חיוב מהדין לומר שלא היו נזהרים כלם. ומה גם דצ"ל דגם האמוראים לא היו נזהרים לקיים ג' סעודות דלכן רב נחמן אמר תיתי לי דקיימית ג' סעודות. דאי אמרת דכל תופסי התורה מקיימין מאי רבותי' דר"נ הא כל יודע ספר מקיימין אלא מוכרח דגם הרבה חכמים לא היו מקיימין ולזה אתא ר"נ ואמר תיתי לי דקיימית וזהו דבר קשה לומר על החכמים דלא עבוד חיוביהו ונכשלים בזה: ואפשר לישב (א) דידוע דכתב ספר חסידים דהמתפלל ערבית שבת מבעוד יום ומקדש וסועד צריך שיאכל כזית בלילה ממש והרב עולת שבת סימן רס"ז תמה עליו דתוספת שבת דאורייתא ע"ש ויש לחזק דבריו דהרי לכ"ע מקדש מבעוד יום וכתיב זכור את יום השבת ואפילו דכתיב יום השבת מקדש דתוספת שבת דאורייתא. וא"כ אפשר דמדינא דמקדש וסועד מבע"י יצא י"ח סעודת שבת דתוספת שבת דאורייתא אמנם ר"נ מתורת חסידות היה נזהר לאכול כזית והותר בלילה ממש והיינו דקאמר תיתי לי דקיימית ג' סעודות בשבת דייקא דגם סעודה ראשונה השתדלתי לקיים בשבת עצמו בעצומו של יום ולא רציתי להפטר בסעודה מבעוד יום בתוספת שבת: ועוד אפ' (ב) לומר דכ' הפוס' דסעו' ג' יכול לעשותה במיני פירות וכתב הרב המגיד פ' ל' וז"ל ונחלקו המפרשים האחרונים אם יכול להשלימם במיני פירות ודעת ר"ת דלא וכן נראה מדברי רבינו עכ"ל. וזה ימים שנתקשתי בדבריו ז"ל דהפוסקים כתבו בשם ר"ת דיוצא בסעודה שלישית בפירות וכמו שכתבתי בעניותי במקומו ואנא נפשאי כתבית כן שהבנתי דברי הה"מ דקאי על סעודה ג' לבד והיינו דקאמר אם יכול להשלימן כלומר בתשלום הג' סעודות שהיא הג' יכול להשלימן לשלש סעודות לאכול בג' פירות. איכו השתא חזיתיה להרב שער המלך בהל' סוכה פ"ו דין ז' דף פ"ט ע"ג שכתב דכונת הה"מ דלדעת זה כל הג' סעודות יכול לעשותן בפירות והביא מהרשב"א שכתב בחי' למכילתין דף קי"ז וכן יש שאומרים דאפילו מעביד אותן ג' סעודות במיני תרגימא שפיר דמי עכ"ל. ותמה עליהם מסוגית פרק ג' שאכלו דאם טעה בברכת המזון חוזר בשבת וי"ט דחייב לאכול פת והוא תירץ בדוחק ע"ש. ואני בעניי אומר דתירוצו אינו מחוור כאשר יראה המעיין. וכונת הה"מ יש לפרש כמו שפירשתי זאת לפנים [ואע"ג דלפירוש הרב שער המלך בדברי הרב המגיד מתישב מה שהקשתי על הה"מ שכתב משם ר"ת דלא ור"ת סובר להפך כמ"ש הפוסקים בשמו, מ"מ לפי קצורי טפי ניחא לי לפרש בדברי הה"מ דקאי על סעודה ג' לבד מכמה טעמים חדא דלשון הה"מ שכתב להשלימן מוכח דקאי על סעודה ג' דאי לא לימא אם יכול לעשותן במיני פירות ומה הלשון אומרת להשלימן, ותו דגם לפירוש הרב שער המלך דכונת הה"מ על כל הג' סעודות עדיין לא הונח לנו שכתב הה"מ ודעת ר"ת דלא ומשמע כל הג' סעודות והו"ל לפרש דר"ת בסעודה ג' מתיר במיני פירות. ועוד שכתב וכן נראה מדברי רבינו ומוכח דהשוה דעת הרמב"ם לר"ת ומהרמב"ם מוכח אפילו סעודה ג' שכן כתב וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין ולבצוע על שתי ככרות, ונמצא דגם אם נפרש כפירוש הרב שה"ם אכתי לא איפרק מה שהקשינו, ותו הסוגיא דפ' שלשה שאכלו מוכחת דסעודות שבת בעו לחם. ותו דלא נמצאת סברא זו בראשונים ומ"ש הרשב"א בחידושיו לשונו מעיד שהוא ט"ס כמ"ש לפנים, ועל כן יותר נ"ל לפרש בדברי הה"מ דקאי על סעודה שלישית ולא הוצרך לפרש בהדיא דתרי קמאי לכ"ע בעו קדוש וסמך במאי דנקט להשלימן. ואפשר דט"ס יש בדברי הרב המגיד ובמקום ר"ת צ"ל ר"י דר"י סובר דבעיא גם הג' לחם כמ"ש הטור בשמו סי' רצ"א ובמקום אחר כתבנו בעניותנו דיש מן הגדולים דמשמע מיניהו דר"י היה מסופק:] ודברי הרשב"א אגב רהטאי אמינא דהוא ט"ס וכבר עין רואה דהלשון אינו מתוקן שכתוב מעביד אותן וכונתו דוקא על סעודה ג' והעד על זה דברי הרשב"א עצמו בחידושיו לברכות דף מ"ט שלא כתב אלא דברי ר"ת דסעודה ג' יכול לקיימה בפירות. וסברא זו דכל הג' סעודות יכול לקיים בפירות לא נמצאת בראשונים והיא הפך הסוגיא דפ' שלשה שאכלו כמדובר גם הנה אשו"ר ברהטי"ם דיש להשיב על דברי הרב שה"ם במ"ש על דברי הרמב"ם והרא"ש ואין כאן מקומו. ולכל הדברות האיכא כמה רבוואתא דסעודה ג' יכול לקיימה בפירות. ואפשר דזה רמז בדבריו ר"נ תיתי לי דקיימית ג' סעודות בשבת בחדא מחתא מחתינהו דכלן מקיימן בלחם ולא חילק בין הג' לתרי קמייתא: ויעלה (ג) מן האר"ש דרב נחמן רבת שבעה לה נפשו מאש"ר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך בשלש סעודות אלה ולא היה פוטר עצמו בדבר קל אלא מזדרז לקיימן באישו"ר מוסיף בסדר נכון ואופן נאות ולא כיוין להנאת עצמו ח"ו רק כל עצמו וכונתו לכבוד שבת ועל תוספת טובה והדור מצוה צדיק ירון ושמח הו"ד זה מדבר תיתי לי דקיימית ג' סעודות בשבת כי ראויות לקרוא להן סעודות מדובר בם נכבדות עשר ידות והכל בשבת בעבור שבת האי דישנ"א מדושני ענג שבת: ויבא (ד) דברו של רב נחמן וכונתו על התמדת ותדירות המצוה אין נגרע בשגם הוא בצ"ר כמו חלאים דכאיב ליה כאיבה וכיוצא מיני עצב"י אשר יאמר כי הוא זה אנוס על כל אלין דהוו זריז קדים ולא יעצרנו חולי או טרדא רק שוה בכל זמן ובכל אופן מקיים מצותו ולבבו פונה מהתענג ומרוך בשלמ"א הני תלתא דמרחמי הוא הדבר אשר דיבר תיתי לי דקיימית שלש סעודות בשבת בכל עת אל הקדש כי אין מחסור: ויגיע (ה) מילין לצד תקון נפשו כי ברב חכמתו הוא היודע כי בא בגלגול לקיים שלש סעודות על דרך מאי דתרגמא רבינו האר"י זצ"ל במאי דקאמר בסמוך אבוך במאי זהיר טפי כי שיח וכי שיג לו שבא בגלגול ההוא לקיים מצוה זו. ואפשר לומר דגם ר"נ ברוח מבינתו חקר וחקק שבא לקיים מצוה זו ולכן ישא בשיחו תיתי לי דקיימית ג' סעודות בשבת כלומר שש אנכי על אשר זכיתי למלאת נפשי זו היא שיבה זו היא ביאה לקיימינהו ואנכי תקנתי: ויראה (ו) פנים הנראין לדעת בארש ארשת שפתי צדיק כי הנה נודע מאי דהוו בה קמאי דתנן הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ואלו פ"ק דראש השנה ת"ר האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או שאזכה לעוה"ב ה"ז צדיק גמור. והרב מהר"ש פרימו תריץ יתיב כי המצות עצמן בעי לקיומינהו שלא ע"מ לקבל פרס. ואולם בעשותו יתר על חיובו כגון זו כי כבר יצא י"ח מצות צדקה ומוסיף על חיובו אל סל"ע נכון לעשות התוספת על מנת לקבל פרס דייקא נמי דקתני סלע זו לצדקה ואפשר דר"נ הרבה לעשות תוספת ענג והדור בסעודת שבת ובצדקתו גם את הכל עשה כמצותו ולא כיוין בתוספת ע"מ לקבל פרס אף דשריותא היא והבריתא קראו בשמו צדיק גמור עם כל זה לדידיה תוספת כעיקר והוא אומר ברמז שלא לשבח עצמו תיתי לי דקיימית ג' סעודות בעבור שבת והכל לשם שמים ולא צירף בעבור כבודו אף בתוספת: וירצה (ז) במה שכתבו חכמי המדע כי מי שהוא זוכה לקיים הג' סעודות כהלכתן יצא שפע בכל סעודותיו בחול ויאור להם מקדושת שבת. ורב נחמן נצב על דרך בקשה יערוך שיחה זו תפלה רומז על האר"ש תיתי לי כלומר יבא נא אלינו שפע מקדושת השבת בשגם הוא דרך חול היום יקדש בבא אליו נת"ן משפע קדוש' השבת דקיימית ג' סעודות בשבת ועמם אכבדה אל ה' ויאר לנו בסעודתינו בימי החול ויצל אלהים משפע קדושת שבת ויטמנהו בחו"ל: וישמע (ח) כי ידוע הוא כי כל המצות ותפלות וברכות מלבד טעמם הפשוט כמה פנים לפנים יש ושם חביון בסתר עליון מלין לצד עילאה ורזי דרזין. וכתב הרב מהר"ם די לונזאנו בדרך חיים כי יראה הרואה שני אנשים עברים מתפללין או עושי מצוה ולמראה עינים שניהם יחדו עובדי ה'. אך בחלק"ות דאי חד מיניהו כל רז לא אנס ליה אף הוא היה מתכוי"ן בסודי התפלה או המצוה. ושכנגדו אין לו ידיעה כי אם פשטן של דברים. הנה גבה מאד היודע דרך האמת ובונה בשמים מעלותיו בא בשכרו יתר מאד מאד מחבירו. הנה כי כן אפשר דרב נחמן עלה בכב"ש בכבשי דרחמנא וכיוין בג' סעודות בסודן הנשגב והנורא וזה רמז באומרו תיתי לי דקיימית ככל חוקותן ורזיהן וכונתן הולך תמים ופועל צדק ולזה יקרא קיום ג' סעודות כלפי שמיא כלפי טללא: ויפקד (ט) נאמנים כל פקודים דאפשר דר"נ היה עשיר ובחול לא נהנה מהעולם הזה ולפי אוכלו מכניסו לקיום הנפש בלבד. וכל קבל דנא בג' סעודות הפליא לעשות לערוך שלחן ולמלך הן שו"ה. זאת היתה לו מטמין ברמז דקיים ג' סעודות בשבת דוקא לאפוקי כל ימי חלדו מסתפק במועט ולא שמה סעודה. וכבר כתב רבינו האר"י זצ"ל כי בחול כל היתר לכדי חייו וקיום גופו הולך הוא לסט"א. ור"נ היה זהיר למעט בחול ולהרבות בשבת: ויזכר (י) בהדר"ו זכ"ר אשר הרבה לשמוח בג' סעודות ומתלהב ודבק בה' כאלו עמדו רגליו בבית המקדש שרפים עומדים ממעל בבית המקדש של מעלה וזה רמז באומרו תית"י לי הן הנה שנים שהיה בית המקדש בנוי בראשון ובשני כי האף אמנם מקדש שני עמד ת"ך שנה מ"מ לרוב הצרות והפריצים דל מינייהו עשרה ולא באו חשבון אלא ת"י כמקדש ראשון. וזה רמז תיבת תיתי ב' פעמים ת"י שנות הבתים ראשון וגם שני זה הוצרכתי להשיב לצורך שעה:

תיתי לי דלא סגינא ד' אמות וכו' עמ"ש אני בעניי בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סי' ב' ע"ש ובספרי הקטן מחזיק ברכה ע"ש: