פתח עינים על סנהדרין צו:

מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלם. הרמ"ע בספר המאמרות מאמר חיקור דין חלק ה' פרק יו"ד וי"א כתב דר' עקיבא יצא מיעל שבא עליה סיסרא. וראיתי להרב זית רענן בספר יהושע שהקשה משם הגאון מהר"ר ישראל אב"ד דק"ק קאליש דר"ע ס"ל דגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ולפי מ"ש בילקוט יהושע שהיתה גיורת י"ל שנתגיירה אח"ך עכ"ד ולא נהירא דבעודה בגיותה איך תאמר עליה בנבואה דבורה תבורך מנשים. ואמרו רז"ל מהאמהות. ועוד חבר הקני איך נשא גויה. ואפשר דנתגיירה ולכך נשאה חבר הקני אך היה חסר תנאי בגירות באופן שלפי הדין נחשבת גויה וחבר הקני לא ידע שלא היתה גיורת כדין. ושוב נתגיירה כהוגן על פי הדין. והיותר נכון כי הן הן מפלאות תמים דעים כתמר ורות ונעמה. ואמרו דטובתן של רשעים רעה לצדיקים וכתיב שמיכה וארז"ל שמי כה שלא כיונה. ושנא ושנא מגוי הבא על בת ישראל דעלמא. והוכשר ע"פ דבורה הנביאה:

מבני סנחריב למדו תורה ברבים ומאן נינהו שמעיא ואבטליון. דייק לומר ברבים לרבותא דהוו נשיא ואב"ד ואף על גב דבעינן לנשיאות שיהיו אביו ואמו מישראל שאני הכא שלא היה דוגמתן בישראל. כ"כ הרשב"ץ בספר מגן אבות פ"א. ומדבריו נסתרו דברי הרב כנה"ג בח"מ סימן ז' כמ"ש בעניותי בספרי הקטן ברכי יוסף ח"מ שם דף כ"ד. ועתה נדפס ספר דעת זקנים והראו לי שכן כתב סמ"ג הביאו מנחת יהודה ריש פרשת משפטים ע"ש. [איברא דשם כתיב הר"מ מקוצי וחשבתי שהוא סמ"ג וכמדומה שאחר זמן מידי עוברי במנחת יהודה ראיתי איזה לשון שמשם הבנתי שהר"מ מקוצי שמזכיר אינו הסמ"ג]:

מבני בניו של המן למדו תורה וכו'. לכאורה קשה שהרי אמרו במכילתא סוף בשלח דאין מקבלים גרים מעמלק ואחר זמן ראיתי שכן הקשה הרב עיון יעקב והניח בצ"ע. איברא דמדברי הרמב"ם פי"ב דאסורי ביאה דין י"ז שכתב כל הגוים כלם כשיתגיירו ויקבלו עליהם כל המצות שבתורה וכו' הרי הן כישראל לכל דבר משמע דגם מעמלק מקבלים גרים דהא קפסיק ותני כל הגויים כלם. וכן פ"ו דמלכים משמע דמקבלים ז' מצות ומשלימים. והיה אפשר לומר דהרמב"ם לא חש למכילתא משום דסבר דהא דאמרו בש"ס מבני בניו של המן למדו תורה הוא הפך המכילתא ופסק כגמרין. ונמשך מזה דבמכילתא הנזכר אמרו דמה שהרג דוד גר עמלקי היה שזכר שאין מקבלים גרים מעמלק ואלו הרמב"ם ספי"ח דסנהדרין כתב דמה שהרג דהע"ה לגר עמלקי הוראת שעה היתה משמע דסבר הרמב"ם דהיה גר אלא דהרגו בהוראת שעה וכבר כתבתי כן בעניותי בספרי הקטן ראש דוד ריש פרשת יתרו בס"ד: וראיתי להרב מגילת ספר לאוין קט"ו דהקשה הא דאמרינן מבני בניו של המן וכו' עם המכילתא הנזכר וכתב דבספר ח"י הקשה זה וכן איך קבלו בימי מרדכי גרים מעמלק וכתב דמעצמם נתגיירו כמ"ש התוס' הני גרי אריות הם דייקא נמי מ"ש במכילתא ומביתו של עמלק לא יקבלו ולא אמר לא יתגיירו וכתב על זה ואין זה מספיק דא"כ אמאי הרגו דוד לאותו גר עמלקי דילמא מעצמו נתגייר ועוד כיון שכל ישראל מצווין שלא לקבלם היכי משכחת בהו גרות והא קי"ל דאם נתגייר בינו לבין עצמו אף בדיעבד עדיין הוא גוי וכו' ובדיעבד בעי ג' וכו' שיקבל המצות בפני ג' עכ"ל. ואני בעניי אומר דדברי ספר הנזכר מאיש לוקחו הוא הרב החסיד מהר"ש בן אלקבץ זלה"ה בספר מנות הלוי דף קי"ב ע"ש באורך. ומה שהקשה הרב מגילת ספר דהיכי משכחת בהו גרות. לא עליו תלונותיו אלא על התוס' שכתבו ביבמות דף כ"ד ע"ב דהקשו דבימי דוד נתוספו גרים ק"ן אלף ותירצו דמעצמן נתגיירו כדאשכחן גבי מרדכי ואסתר ורבים מעמי הארץ מתיהדים ושם אמרו בש"ס על גרים דבימי מרדכי ואינך כלם גרים הם. ותו דקושיתו לק"מ דכבר כתב הרמב"ם פי"ג דאסורי ביאה דין ט"ו וז"ל לפיכך לא קבלו ב"ד גרים כל ימי דוד ושלמה וכו' ואעפ"כ היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות דהיו ב"ד הגדול חוששין להם לא דוחין אותם אחר שטבלו מכל מקום ולא מקריבין אותם עד שתראה אחריתם עכ"ל וכתב הה"מ דאמרי פרק הערל לא קבלו גרים בימי דוד ושלמה ואמרו דנתוספו ק"ן אלף גרים ומתוך כך ביאר רבינו שב"ד הדיוטות מגיירים אותם ובדיעבד כלם גרים וכ"כ מן המפרשים עכ"ל הרי דמשכחת גרות ומעצמן נתגיירו היינו שלא היה ע"פ ב"ד הגדול אלא נתגיירו לפני ב"ד הדיוטות ומה שהקשה דאמאי הרג דוד המע"ה לגר עמלקי יש לומר דכיון דלא היה כי אם עפ"י ב"ד הדיוטות דוד הע"ה מיחה ולא קבל גרותו ולדעת המכילתא נזכר מה שגזר הקב"ה שלא יקבלו מעמלק ומוכרח שהוא מעצמו לפני ב"ד הדיוטות והוא מיחה שלא יהיה גר והרגו ואה"נ שאם נראה לב"ד הגדול להעלים עין רשאין:

ואף מבני בניו של אותו רשע בקש הקב"ה וכו'. היינו דכתיב רפינו וכו' פירש"י שהיה הקב"ה מבקש לרפאתו להכניס מבני בניו תחת כנפי השכינה ויש להרגיש קצת דעדין לשון ריפינו אינו מתישב על המחשבה. ואפשר לומר דודאי הא דיצאו מסיסרא וסנחריב והמן לומדי תורה הם מניצוצי הקדושה אשר בתוכם דכתיב ואתה מחיה את כלם ואין דבר בעולם מתקיים בלתי ניצוץ קדוש שיש בו כמ"ש חכמי המדע. ומאלו ניצוצי הקדושה אשר בקרבם יצאו אשלי רברבי כי נתבררו מהם והיו למאורות. ואין ספק כי גם בנבוכדנצר היה בו ניצוץ עליון וקדוש המקביל לסט"א שלו רישא דדהבא והקב"ה היה רוצה להוציאם לאור כי מבני בניו יתגיירו וילמדו. ומדה"ד לא הניחה. אמנם ע"כ פנים לא ידח ממנו נדח וניצוצי הקדושה שהיו באותו רשע יצאו לאור. רק שבתחלה באו בגוי מאומה אחרת וכיוצא ומבני בניו של אותו גוי נתגיירו אבל לא ניכר כלל שהם מאותו רשע ואבד זכרו. וז"ש ריפינו לבבל כי באמת ניצוצי הקדושה לא נאבדו ויצאו לאור אך לא נרפתה שלא ניכר שבאו מאותו רשע רק באו ע"י גוי אחר בקצוי ארץ אשר לא יזכר ולא יפקד שם בכל ונ"נ כלל: