פתח עינים על סנהדרין צד

מה גבים הללו וכו' אף ממונם של ישראל כיון שנפל ליד א"ה מיד טהר. אפשר דלכך דימהו למקוה דקי"ל לחולין לא בעו כונה ואפילו נפלה אשה למקוה טהורה וגם הכא אם נפל ממון ישראל ביד א"ה שלא בכונה טהר. אמנם יש לעמוד בזה דמאי חששו ישראל לממון עשרת שבטים הרי היה יאוש ושינוי רשות ואין לך יאוש גדול מזה. ודוחק לומר דממון עשרת שבטים היה בו גזל ולכך דימהו למקוה דמטהר הטמאים דהממון היה טמא חדא דכעת איני זוכר שנחשדו השבטים בגזל. ותו דאכתי קשה דקנאו סנחריב בחזקת כיבוש מלחמה דקני אף בגוי כמו שמוכח בשמעתא דהשולח דף ל"ח ע"ש ובתוס'. ואפשר היה לומר דהיו עע"ז והיה בתוך ממון ע"ז של ישראל ואין לה ביטול וע"ז שנתערבה באלף כלן אסורות ולהכי דימהו למקוה שמטהר נדה דע"ז כנדה והיינו רבותא וגדולה היא דממון זה הוטהר מאיסור ע"ז: וכפי האמור ק"ק על הרב ב"ש בתוספותיו דמייתי ראיה מהכא למ"ש המרדכי פרק הכונס דגוי שנטל ממון ישראל וכו' דהרי המרדכי מדין יאוש נגע בה. והכא בלתא דע"ז עסיקינן. ויש לישב. אך ק"ק דשאני הכא דאיכא כבוש מלחמה. ולפ"ז הוה ניחא נסחת הש"ס שלפנינו דגריס כדאמר ר"פ עמון ומואב וכו' כלומר דגם ר"ף מטעם כבוש מלחמה נגע בה. אמנם למה שצדדנו דהוי משום לתא דע"ז העיקר כנסחא דלא גריס כדאמר ר"פ. אבל יותר נכון נראה דלאו משום לתא דע"ז וכמו שנראה מפשט הלשון דקאמר אף ממונם של ישראל וכו' ומאי דהוה קשיא לן דמאי חשו ישראל האיכא יאוש ושינוי רשות. אפשר לישב דנסתפקו ישראל דאף דאיכא יאוש ושינוי רשות אפשר דבדיני שמים צריך להחזירו ואמר להו נביא דנטהר וא"צ להחזיר אף בדיני שמים. וגם מפשט הלשון מוכח קצת דלאו משום כבוש מלחמה נגעו בה דכללא כייל לכל ממון ישראל שנפל ביד או"ה באיזה אופן שיהיה ולכן נראה עיקר הנוסחא דל"ג כדאמר ר"פ וכו':