פתח עינים על סנהדרין צג:

יודע נגן וכו'. לכאורה מה שפירש בתוארים אלו נראין הדברים כפולים. ואפשר דהתוארים הללו הם על דרך שאמרו פרק מי שמת עתיר נכסין עתיר פומבי זה בעל הגדות עתיר סלעין עתיר תקוע זה בעל פלפול עתיר משח עתיר כמס זה בעל שמועות ע"ש ובפירוש רשב"ם והיינו דקאמר יודע לשאול ברומיא דקראי ומדייק דיוקים להטעים דרשתו ויודע להשיב לדורשן יפה יפה וגבור חיל שנראין גבורתו לעיני ההמון וז"ש גבור שיודע להשיב והוא עתיר נכסין עתיר פומבי זה בעל הגדות. איש מלחמה שיודע לישא וליתן ונבון דבר זהו עתיר סלעין עתיר תקוע בעל פלפול. איש תואר שמראה פנים בהלכה שמביא ראיה לדבריו כמ"ש רש"י בעל שמועות עתיר משח עתיר כמס והוא כיוין ללשון הרע להכניס קנאה בלב שאול עליו: ועוד אפשר לפרש בתוארים אלו דהכי קאמר יודע לישאל ויודע להשיב כלומר הוא חריף ויש בו כח להקשות ולתרץ מעצמו. ולא עוד אלא אף אם חכמים אחרים עמדו על השמועה ופלפלו בהלכה הוא יודע לישא וליתן במלחמתה של תורה כלומר בפלפול שכבר היה ערוך מאתמול שכבר חכמים יצאו ידי חובת עיונם הוא נושא ונותן בפלפול זה עצמו שכבר היה. איש תואר מראה פנים בהלכה מינה ובה מכח הסברא ועיונו הזך. ונבון דבר שמבין דבר מתוך דבר שמביא ראיות מהלכות אחרות דא לדא נקשן ומוציא לאור תעלומה:

וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום. אפשר לומר במ"ש חכמי האמת דהקושיות שיש בהלכה הוא מכח הסט"א ולכן צריך להקשות ולתרץ בכח לשבר הקליפות וכן היה עושה רבינו האר"י זצ"ל בלומדו הלכה. וגם אם יטעה האדם איזה טעות בדין בא לו מכח חטא והתרשלות שלא עיין יפה ואמרו ז"ל כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו וזו מעלת דוד הע"ה שמתוך דבקותו ולימודו לשמה אפילו מדת הדין היתה עמו וזהו וה' דהיינו הוא ובית דינו עמו וזה מורה היותו נקי ובר מכל חטא ועי"ז הלכה כמותו בכל מקום. ועמ"ש בעניותי בספרי הקטן ראש דוד פרשת שמיני דף ע"ה עמוד א' בס"ד:

כיון דא"ל מילתא דבדידיה נמי וכו'. עמ"ש בעניותי בספרי הקטן ראש דוד שם דף ע"ה עמוד ג' בס"ד. ויש לעמוד דפסוק זה הוה עד שלא בא דוד לפני שאול וסמוך לזה כתיב ויאהבהו מאד. ויש לישב:

רבא אמר דמורח ודאין וכו'. פירש"י לא למראה עיניו וכו' ואפ"ה שופט צדק. וכתב מהרש"א ויותר נראה לפרש להפך דלא למראה עיניו ישפוט אף שאמרו אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ואפשר שטעה בשוגג ולא למשמע אזניו דאפשר שיטעה וכו' אלא בחוש הריח ידין דאין בו טעות כחוש הראיה והשמיעה כי חוש הריח רוחני מחלק הנשמה כמ"ש כל הנשמה וכו' אבל שאר החושים יותר גופניים והטעות מצוי בהם עכ"ד ולי ההדיוט נראה דחוש הראיה והשמיעה יותר רוחניים מחוש הריח והנאת הריח יותר ממשיית מהנאת הראיה והשמיעה. ומ"ש שהנשמה נהנית מהריח היינו לאפוקי חוש הטעם. וזה מפורסם. ואם אל סודם תדרוש קח לך בשמים ראש כמבואר בספר עץ החיים למהרח"ו זצ"ל בסוד ראיה שמיעה וריחא ודיבור בסוד טנת"א ועסמ"ב. ולהיות הראיה והשמיעה רוחניים עליונים למעלה יש בהם השגה את שיש בהן ידיעה ענינים רבים לצרכי הגוף וידיעת נסתרות ונגלות. אבל חוש הריח למטה מהם גם בני אדם רובם אינם משתמשים בו כי אם לריח גשמי ותו לא משום ידיעה משא"כ הראיה והשמיעה הן בם מועיל למען דעת חכמות למודיות טבעיות אלהיות ועניני העולם. ונראה לקיים פירוש רש"י דודאי אם שאר הדיינים משיגים על ידי ראיה ושמיעה דברים אמיתיים על הרוב ק"ו למשיח שישיג בראיה ושמיעה הרבה ויכוין תמיד אל האמת כי עיניו הרואות ישר יחזו ואזניו תשמענה קשט אמרי אמת יותר ויותר משאר דיינים. ותקטן עוד זאת במעלתו כי אם על ידי הריח ששום דיין אינו משתמש בו כלל להיותו יותר גשמי הנה המשיח לרוב מעלתו בעל החוטם וחוט"מו אמת מורח ודאין והיינו דקאמר קרא לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח כלומר אין לו צורך מפני מראית העין ומשמע אזן לכוין אל האמת דודאי עיניו תחזינה ראי"ה מהימנא ושמועה אמיתית ולא יטעה כשאר דיינים דזמנין עינו הטעתו וטעה בשמועתו אלא עוד זאת יתירה מעלתו דמורח ודאין ובחוש שכל הדיינים לא יכלו להשתמש בו כלל ד"ן ידין עמו והיינו דדייק לכתוב מראה עיניו ומשמע אזניו דלפירוש מהרש"א הול"ל לא למראה עין ולא למשמע אזן דע"י יטעה. אמנם לדרכנו א"ש דכתיב עיניו ואזניו דודאי גבהו מאד ולא יטעה כי בעיניו יראה האמת ובאזניו ישמע הצדק ונוסף עוד מורח ודאין ושפט בצדק. ועמ"ש הרשב"ץ במאמר חמץ דף ל"ד ריש ע"ד שדבריו מסכימים למ"ש:

בשלמא למ"ד שנסתרסה ע"ז היינו דכתיב לסריסים וכו' אלא למ"ד סריסים ממש משתעי קרא בגנותן של צדיקים הא והא הוה. הקשה הרב ישרש יעקב משם הרב מהרש"א בזהב שיבה אימא דה"ק אף שגרם עון חזקיה להיותם סריסים אינו גרעון להם דטוב מבנים ובנות יד ושם ואי הוה משני הכי ה"מ לשנויי באידך פירכא הא והא הוה והשתא לא מצי לשנויי הכי דא"כ במאי פליגי כמ"ש רש"י עכ"ד ונראה לישב ולא דמי שינויא דהא והא למ"ד סריסים ממש כמו למ"ד שנסתרסה ע"ז דלמ"ד סריסים ממש ודאי מודה דנסתרסה ע"ז בימיהם דזה מפורסם מעשה דניאל לבל ומעשה חמ"ו דלא השתחוו וניצולו מכבשן האש אלא דהא חדית במאי דמשני הא והא הוה דגם למ"ד סריסים ממש קרי להו סריסים על שנסתרסה ע"ז ולאו גנותן. אמנם אי למ"ד שנסתרסה אמרינן הא והא הוה והיו סריסים ממש א"כ ליכא ביניהו מידי דגם מ"ד סריסים ממש לית ביה משום אכחוש"י דנסתרסה ע"ז. ודוחק לומר דאיכא ביניהו על מה נתכוון הכתוב לקרותן סריסים דאעיקרא כיון שמודה דהוו סריסים ממש טפי הו"ל לפרש סריסים דאמר ליה לחזקיה סריסים ממש. ומשו"ה משני השתא למ"ד סריסים הא והא הוה דודאי מודה דנסתרסה ואידך לא סבר דהוו סריסים:

מאי שם עולם אתן לו אשר לא יכרת אמר ר' תנחום דרש בר קפרא בצפורי זה ספר דניאל שנקרא על שמו. אפשר במשז"ל בב"ר ע"פ ונעשה לנו שם אין שם אלא ע"ז. ודניאל נ"נ ח"ו השתחוה לו ועשאו ע"ז וכדי שלא נטעה דיהיה גרעון לדניאל על זה לכך נקרא הספר על שמו להורות דנקי הוא משם אחר דהיינו ע"ז. ואפשר לרמוז כי ש"ם גימטריא ספ"ר וס"ת עולם אתן לו גימטריא דניאל עם הכולל: ?)