פתח עינים על סנהדרין נב.

דאר"ל מאי דכתיב בחנפי לעגי מעוג וכו' על עסקי לגימא וכו'. אפשר לרמוז מש"ה על הר"ן איש קריאי מוע"ד בגימטריא מעוג עם הכולל שם רמז שהיו קרואים על מעוג עסקי לגימא ובזה נלכדו שהיה כמו שוחד לעור עיניהם כמ"ש המפרשים:

ההיא שריפה ממש הואי. הקשו התוס' דהא אמרינן פרק הישן דמישאל ואלצפן היו שנדחו לפסח שני ואי שריפה ממש הואי לא נטמאו ותירצו ע"ש ומקשים דמאי קשיא להו אימא שנטמאו מבגדיהם שנגעו בגופם שנשרף ואדם הנוגע בכלים שנגעו במת טמא. ושמעתי לתרץ בזה דהרמב"ם פ"ה דטו"מ דין י"ג כתב דטמא דוקא במגע אבל לא במשא ונושאי נדב ואביהוא היו יכולים לעשות באופן שלא יגעו והדק"ל אמאי נטמאו ועיין בספר דעת זקנים שנדפס מחדש בפירוש שייחסו להתוס' פרשת שמיני מה שהקשו לר"ע אמאי לא נטמא המשכן עש"ב:

א"ל נדב לאביהוא אימתי ימותו שני זקנים הללו וכו'. שמעתי לפרש בזה מדרש תמוה כשראה איוב מיתת שני בני אהרן אמר לזאת יחרד לבי. דהכי פירושו דאמרו רז"ל דאיוב היה מיועצי פרעה ושתק ולכך נדון ביסורין ואיוב מקודם הוה סבר דלא מחייב אלא בלעם שיעץ אבל הוא ששתק לא עביד מידי אפילו דיבור והוא פטור. אך כשראה מיתת שני בני אהרן וסבר שהיה על אמירה זו דאימתי ימותו שני זקנים הללו אמר דא עקא שהרי נדב הוא דאמר לאביהוא ושתק אביהוא ולא דיבר כלום ואי איתא דהשתיקה אינה כלום כל דליכא דיבור או מעשה אמאי מת אביהוא שלא דיבר אלא שתק אלא מוכח דהשתיקה לפעמים מחייבת וא"כ הוא ששתק נענש לז"א כשראה מיתת שני בני אהרן כלומר שניהם דאחד דיבר ואחד שתק אז אמר לזאת יחרד לבי דגם הוא בשתיקה יתחייב ע"כ שמעתי: