פתח עינים על סנהדרין כד.

נעם אלו ת"ח שבא"י וכו'. אפשר דק"ל בכתוב דלאחד הכי קרי נעם לשון יחיד ולאחד חובלים לשון רבים ומוקי לה בת"ח שבא"י שמנעימים זה לזה בהלכה והיו לאחדים ולכך קאמר נעם לשון יחיד כי גדלה אהבתם אלו הן הנצרפי"ן ונראין כאיש אחד מתוך שמחבבין ומנעימין. כל קבל דנא ת"ח שבבבל חובלים זל"ז וזה גורם פירוד לכן קראם חובלים לשון רבים:

מאי בבל א"ר יוחנן בלולה במקרא וכו'. כתבו התוס' פירש ר"ת דבש"ס שלנו אנו פוטרין עצמנו ממ"ש ישלש אדם שנותיו שליש במקרא וכו' ע"ש. וכיוין רבינו תם לדברי תקוני זהר חדש דף י"ט ע"ג דאמרו שם וז"ל תקינו רבנן לשלש שנותנו במקרא במשנה בתלמוד וכו' ואוקמוה דמאן דמתעסק בתלמוד כאלו אתעסק בכלא בגין דאיהי כלילא במקרא במשנה בתלמוד עכ"ל ועמ"ש לקמן פ"ק דע"ז בס"ד:

במחשכים הושיבני כמתי עולם א"ר ירמיה זה תלמודה של בבל. פירוש הדורות הראשונים היו נשמות גדולות והיו יכולים לברר כנגד נשמתן מהקליפה בלי טורח ובלי הרבה משא ומתן דהוו נהירין להו שמעתתייהו דהקושיות הם מצד הקליפה ולכן רבינו האריז"ל היה מקשה ומתרץ בכח גדול להכניע ולשבר הקליפה. ובימי האמוראים שהיו בבבל היו מבררין למטה והיו צריכים שקלא וטריא הרבה להוציא לאור ניצוצי תורה שכנגד נשמתם שהיו בחשך למטה וז"ש במחשכים הושיבני בבבל דקרו לה ארעא חשוכא שיש שם שליטת הסט"א ולכך הלכו שם רוב ישראל והאמוראים לברר וז"ש במחשכים תרתי בבל וגם בקליפה למטה בחשך כמתי עולם במקום המלכים דמיתו מתי עול"ם וע"י התלמו"ד גימטריא לילי"ת היו מכניעים ומשברים ומבררים. וכבר פירשו הרמ"ז ודעמיה בביאור רחב דבר זה הנה הוא בסוף ספר מאורות נתן ושם האריכו בסוד הדבר ע"ש באורך: