פתח עינים על סנהדרין קב:

אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה אמר חברך וכו' מהיכא בעית למשרי המוציא וכו'. עמ"ש בעניותי במאמר זה באורך בספרי הקטן דברים אחדים בדרוש י"ד דרוש לשבת הגדול בס"ד:

אמר ר' יוחנן מפני מה זכה אחאב למלכות כ"ב שנה מפני שכבד את התורה שנתנה בכ"ב אותיות. אע"ג דאמרינן בסמוך דאחאב היה מהנה ת"ח מנכסיו ואמרינן פ"ק דבתרא דבנימין הצדיק בזכות הצדקה הוסיפו לו כ"ב שנה. לא ניחא ליה לומר דבשביל הצדקה שעשה עם ת"ח זכה למלכות כ"ב שנה דנהי דצדקה מכפרת ומוספת חיים אבל לזכות למלכות או להאריך מלכותו סבר דלא סגי בצדקה לולי זכות גדול כי האי שמסר עצמו ונשיו וכל אשר לו לכבוד התורה ומשום שנתנה בכ"ב אותיות זכה למלכות כ"ב שנה כמ"ש בי מלכים ימלוכו:

שקול היה. פירש"י מדמהדרי כולי האי מי יפתה וכו' וראיתי בהרי"ף ח"ב דפוס פרופס שכתב וז"ל רש"י מדמהדרי כולי האי נראה שכיפר לו מחצה בשביל שכבד התורה כדאמרינן לעיל עכ"ל ולפום ריהטא לא הבנתי דבריו דהא פריך הש"ס דהיכי קאמר שקול היה ומשני לפי שהיה מהנה ת"ח מנכסיו ומאי קאמר שכפר לו מחצה בשביל שכבד התורה כמש"ל. ותו מאי אית ליה עם רש"י דקאמר מדמהדרי וכו' אלא דלזה אפשר דט"ס הוא ולא קאי ארש"י אלא על הש"ס דאמר שקול היה ומ"מ אינו מובן דהש"ס מפרק לה שהיה מהנה וכו'. וטעמא דאצטריך להכי משום שבשכר שכבד התורה פרעו לו בעה"ז שמלכותו יהיה כ"ב שנה וזה לא יועיל לכפר מחצה דהזכות פרעו לו בעה"ז ונשאר לו כל העון ולזה תירץ דנתכפר מחצה במה שהיה מהנה ת"ח דאמרו רז"ל דצדקה מכפרת על המזיד ועיקר הצדקה היא עם עמלי תורה ובדוחק יש ליישב דהרי"ף קשיא ליה מאי דאמר אלא אחאב ותרן היה וכו' דממ"ש אלא משמע דעוקר מאי דקאמר עד השתא. ומשו"ה פירש דס"ד היה דשקול לפי שכיבד התורה ואהא מתקיף רב יוסף דלא אפשר שיספיק זה להיותו שקול וכדאמרן וע"ז קאמר אלא ועוקר הס"ד ומסיק אלא אחאב ותרן וכו' והוא דוחק אם מצד הש"ס ואי מצד שאם זה כונת הרב הי"ל לפרש וגם הלשון שכתב אינו מורה דהוא ס"ד:

מאי צא אמר רבינא צא ממחיצתי וכו'. יש להרגיש דהא קאמר ליה ועשה כן והשתא הוא מצווה לעשות ואמאי נענש וי"ל דהוא קאמר אצא והייתי רוח שקר ובאמירתו אצא על דעת כן אמרו ונתחייב לצאת דהתם אינו מועיל תשובה וחרטה בעה"ב ולזה אחר שאמר תפתה וגם תוכל אמר צא ממחיצתי שכבר נתחייבת ועשה כן דבדרך שאדם רוצה לילך וכו' ולגרמיה הוא דעבד: