פתח עינים על סנהדרין קא:

אבא שאול אומר אף ההוגה וכו' תנא ובגבולין וכו'. רש"י פירש אסור לפרש שם בן מ"ב וכו' והתוס' פ"ק דע"ז פירשו שהוא שם בן ד' והרב קול הרמ"ז סייעיה לרש"י מדאמרו התם בע"ז להתלמד עבד ואם הוא שם בן מ"ב היינו דקאמר להתלמד אבל אם הוא שם בן ד' מה לימוד שייך בקריאת שם בן ד' ככתיבתו בג' נקודות לבד אפילו תינוק יודע להגותו עכ"ד וראיתי בשער המצות למהרח"ו זצ"ל פרשת שמות שכתב דרבינו האר"י זצ"ל אמר דפירוש הוגה את השם היינו שם בן ד' ככתיבתו בלי מילוי וגם אם יקראוהו במילויו הוא בכלל הוגה את ה' באותיותיו עכ"ד. וצ"ל דמאי דאמרו להתלמד היינו דיש כמה מיני נקודות בשם בן ד' וכמ"ש בתיקוני הזהר ויש בכל מין נקוד רזא דרזין והיה מתלמד הסודות כפי כל ניקוד והוגה את ה' ומכוין הסודות ומדקדק בקריאת השם וניקודו לתעלומות חכמה. והרמב"ם השמיט בהלכות תשובה דין הוגה את ה' שאין לו חלק לעוה"ב והרב כנסת הגדולה א"ח בלשונות הרמב"ם שם פ"ג דתשובה תמה עליו והאריך בתמיהתו וכתב וז"ל ואולי הרמב"ם יחלוק על זה ויסבור דאין הלכה כאבא שאול ובפ"ק דע"ז שהקשו והיכי עביד הכי הכונה לומר דהיאך ר' חנינא בן תרדיון עבר אדברי אבא שאול אף שאינה להלכה לענין אין לו חלק לעה"ב אבל איסורא איכא אלא שאין זה נכון דהי"ל להרמב"ם להשמיענו דאיכא איסורא עכ"ל ונראה דודאי דעת הרמב"ם הוא זה דאין הלכה כאבא שאול לענין שאין לו חלק לעה"ב אבל ודאי איסורא איכא והיינו דפריך ארחב"ת דאיסורא ודאי איכא. והרמב"ם כבר כתב פי"ד מהלכות תפלה דין יו"ד שאין מזכירין את השם ככתבו אלא במקדש בלבד ומשמת שמעון הצדיק פסקו הכהנים מלברך בשם המפורש אפילו במקדש כדי שלא ילמוד אותו אדם שאינו חשוב ושאינו הגון ולא היו חכמים הראשונים מלמדין שם זה לתלמידיהם ובניהם ההגונים אלא פעם א' לשבע שנים כל זה גדולה לשמו הנכבד והנורא עכ"ל ועל זה סמך ולא הוצרך לפרש עוד דאיכא איסורא. ומלשון הרמב"ם הלז תשובה מוצאת לדברי הרב קול הרמ"ז שכתב דלשון להתלמד לא א"ש לשם בן ד' והרי הרמב"ם שכתב ולא היו חכמים מלמדין וכו' ומקור דבריו מקידושין דף ע"א ושם פירש"י שם בן ד' אותיות קריאתו וכתיבתו ופירושו חכמים מוסרין וכו' אלמא שייך להתלמד בשם בן ד'. ובקיצור פסקי הרא"ש כתב בכלל אין להם הלק הוגה את ה' והרב מעדני מלך בהגהותיו על קפ"ה כתב שסמך על ההיא דפ"ק דע"ז והרמב"ם סבר דפריך דלכ"ע איסורא איכא וכדאמרן:

שחלץ תפילין בפניו. כתב הרב באר שבע תימה רבתא בעיני אמאי לא אשכחן בשום דוכתא לא בגמרא ולא בהרמב"ם פ"ב דמלכים שיאמר דין זה שלא יחלוץ אדם תפילין לפני המלך כשם שכתב הרמב"ם וכל הפוסקים דין זה בהלכות כבוד רבו הלא מה שאסור לתלמיד לחלוץ תפילין לפני רבו לא ידעינן ליה אלא מהא דאמרינן כאן וירם יד במלך שחלץ תפילין בפניו וצ"ע עכ"ל גם הרב שיירי כנסת הגדולה בהגהותיו על הרמב"ם פ"ב דמלכים תמה על הרמב"ם והסמ"ג שלא כתבוהו ולא זכר דכבר קדמו הרב ב"ש בתמיהא זו והרב ישרש יעקב מייתי תמיהת הרב ב"ש ולא פריק לה: אמנם אין כאן תימא לא רבתא ולא זוטרתא דמה שתמה הרב ב"ש דאמאי הגמרא לא השמיענו כזאת לק"מ דכיון דידעינן דכבוד גדול נוהגין במלך ורחמנא אמר שתהא אימתו עליך כל מידי דזלזול קטן אפילו כל שהוא ודאי אסור ואטו כי רוכלא ליתני וליזיל פרטי ופרטי דפרטי הכבוד וכיוצא שצריך לכבד והדברים הפרטיים שאינם כבוד אלא דהשמיעונו הרמת יד ירבעם במלך מאי היא שחלץ וכו' וזה מפי הקבלה. ומעתה הדבר מבואר שלא הוצרך הרמב"ם לכתוב שלא יחלוץ אדם תפיליו לפני המלך דאיסור זה לא הוזכר בש"ס ומאי אמרה דאין צורך להזכיר כל הפרטים ולהכי לא נאמר בש"ס א"כ גם הוא ז"ל לא כתבו מטעם זה. ומאי דכתב בהלכות ת"ת פ"ה דין ו' שלא יחלוץ לפני רבו היינו משום דהכי אתמר בשמושא רבא אמר רבא אסור למחלץ תפילין קמיה (רבה) [רביה] והביאו בטור א"ח סימן ל"ח וידוע דהרמב"ם כותב מדברי הגאונים והוי קצת חידוש ברבו:

גמירי דאין ישיבה בעזרה וכו'. עמ"ש הרב באר שבע ומ"ש עליו הרב החסיד מהר"י אלגאזי זלה"ה בספר ארעא דרבנן אות ג' ממערכת אלף במ"ק: