פתח עינים על ראש השנה לא.

אמר ר' נחמיא מה ראו חכמים (ס"א מה ראה) לחלק בין הפרקים וכו' הקשו המפ' אמאי דאמרינן בסמוך וקמפלגי בדרב קטינא דמנ"ל דר' נחמיה לית ליה דרב קטינא אימא דגם ר"נ אית [ליה] דרב קטינא וטעמו שלא לחלק בין הפרקים כדקאמר איהו בהדיא. והרב מופת הדור מהרח"א בס' ישרש יעקב פירש דמדאמר ר"נ וכי מה ראה ר"ע וכו' דתיבת וכי יתירה אלא היינו רתחיה וכו' עש"ב והרב נמשך כפי גירסת עין יעקב. אבל לפי גירסת הש"ס דל"ג וכי נסתר"ה דרכו. ואפשר דאיכא למידק דר"נ הול"ל מה ראה לחלק בין הפרקים אלא בז' על שם ששבת ואמאי הוצרך לחזור ולומר כל ששת ימים כיון דלא יש חילוק ביניהם אלא בז' אלא מוכרח דר"נ לית ליה דרב קטינא וה"ט דאכפל למנקט גם ששת ימים כולם משום דאי קאמר אלא בז' על שם ששבת ותו לא הו"א דבא להוסיף על דברי ר"ע וסובר על שם ששבת וגם רומז ליום שכלו שבת ולא נקט אלא מה שהוסי' לכן חזר לומר כל ששת ימים ומשם נבין דפליג דכיון דחזר לומר כלם הגם שבז' אין חילוק בינו לר"ע הול"ל בז' ששבת וליום שכלו שבת אלא מוכרח שהוא חולק על ר"ע ולא סבר כמ"ש ליום שכלו שבת דלית ליה דרב קטינא כמדובר ודוק:

במוספי דשבתא מה היו אומרים אמר ענני בר רבא אמר רב הזי"ו לך. פירש מהרש"א באגדתיה ששיר של שבת יש לו זיו דהיינו מפי משה שקרן עור פניו ותרגומו זיו עכ"ל ואפשר לרמוז במ"ש גורי האר"י זצ"ל דכשעלה משה למרום לקבל תורה נתנו לו אלף אורות בסוד אלף גדולה דאדם שת אנוש וכשעשו ישראל העגל נאבדו ממנו בעון ישר' ונשאר חלק א' מאלף בסוד ויקרא אלף זעירא ולכך הקב"ה נתן לו להשלים עדיים של ישראל אשר התנצלו מהר חרב ובכל ע"ש חוזר משה לקבל אותן אלף אורות שאבד ולוקחם בסוד תוספת שבת ואז מחזיר הכתרים של ישראל להם ומהם יורשים ישראל תוספת שבת ומן הדין הכל של משה אלא ישמח משה במתנת חלקו ומחזיר של ישראל זהו תורף דבריהם. וזה הרמז במוספי דשבת אומרים הזי"ו לך כלומר בתוספת שבת הבא לישראל וזה רמז במוספ"י דשבתא או' הזי"ו לך משה רבינו כי לפי הדין שלך הם וזה מטיבותך שאתה מחזירם ולהחזיק טובה אנו רומזים הזי"ו לך שידענו כי הם שלך התוספות של שבת ודוק:

מגג לחומה דכתיב הנה ה' נצב על חומת אנ"ך. פירוש על חומה של לשכת הגזית שהיו ע"א סנהדרין דאמרינן [במד"ר] איכה אנ"ך גימט' ע"א. מצאתי. לקוטי ר"ב בשם גליון:

מלשכת הגזית לחנות מקום בהר הבית וחנות שמו רש"י פ"ק דע"ז. שם בשם גליון: