פתח עינים על ראש השנה כב.

א"ל רב הונא לרב חנן בר רבא ר' יוסי ומעשה ואת אמרת הלכה כר"ש וכו' מקשים דכי פריך רב הונא ר' יוסי ומעשה וכו' ממילא משמע דיש לו גירסא אחרת והו"ל לרב חנן לגלות לו תכף ולומר אנן הכי מתנינן לה ולא לומר והא זמנין סגיאין אמרית קמיה דרב וכו'. ונראה לישב דודאי רב חנן הבין דגירסת רב הונא הפוכה ועל הא פריך והא זמנין סגיאין וכו' כלומר ודאי גירסתי נכונה דנאמרה ונשנית לפני רב וגירסתך טעות. ומכלל דבריו הבין רב הונא דיש לו גירסא אחרת וא"ל היכי תנית וכו' וגילה לו דהוא לא ידע דיש גירסא אחרת ולהכי גריס הכי. ודרך חידוד אמרתי בימי חרפי דודאי ממשמע שאמר לו ר' יוסי ומעשה ידע שפיר דגירסא אחרת היתה לו. אך הבין דגירסתו היא כך. אב ובנו וכו' יצטרף השני עם אחר דברי ר"ש ר' יוסי אומר אב ובנו וכל קרובים כשרים לעדות החדש ומעשה בטוביה הרופא וכו' וקבלו הכהנים אותו ואת עבדו ופסלו את בנו וכשבאו לפני ב"ד קבלו אותו ואת בנו ופסלו את עבדו וכפי גירסא זו נמצא דהמעשה הוא דקרובין כשרים ונ"מ לענין דינא אי המעשה הוא לפסולא והביאו לזה מאי דאמר ליה רב הונא ר' יוסי ומעשה ואת וכו' ואי גירסת רב הונא כגירסתו רק דתני ר"ש במקום ר"י ור"י במקום ר"ש הו"ל לאתמוהי עליה כי האי גונא ת"ק ור' יוסי ומעשה ואת וכו' דת"ק פסל נמי אלא נראה דבמתני' ל"ג אלא ר"ש ור"י ותו לא ור' יוסי להתרא ומוכרח דגריס ומעשה בסיום דברי ר' יוסי כנז' ולהכי מתמה והא זמנין סגיאין וכו' דכיון דנ"מ ביניהם לענין דינא והיכי הוה עובדא לזה מסתמיך ארב. ואולם לפי האמת רב הונא לא ידע כי אם גירסתנו ולענין דינא שוין דהמעשה הוא לפסולא ומדבריו הבין דיש גירסא אחרת וא"ל היכי תנית וא"ל רב חנן גירסתו והש"ס לקצר לשון קאמר א"ל איפכא. ולעולם לא ידע גירסת רב הונא כי היכי דלימא איפכא לחוד אלא דהש"ס קיצר: א"נ אפשר והוא דיש לדקדק אמאי אכפלו הני אמוראי ר"ח ורב טבי אמר מר עוקבא אמר שמואל לפסוק הלכה בדין זה והלא מילתא דפשיטא לפסול הקרובים דהכי ס"ל לת"ק ומעשה רב דב"ד פסלו את בנו ובפרט למאן דגריס אמר שמואל אין הלכה כר"ש דהיינו לגירסתנו דמכשי' דר"י נמי פסל. ונראה דהוכרחו לאשמועינן בדין זה מאי פסקא משום דעין רואה במעשה בטוביה דבו בפרק לאו מילתא פסיקתא הוות לפסול בנו כי הכהנים קבלו אותו ואת בנו וס"ל כר"ש וכיון דב"ד של כהנים מכשרי ובי דינא אוחרי מפסלי היה מקום להסתפק. ומאחר שכן כי פריך ליה רב הונא ר' יוסי ומעשה וכו' הבין רב חנן דגם רב הונא גריס כוותיה ר"י להכשיר ופריך ליה אהא דפסיק כר"ש לפסולא במקום ר"י ומעשה כלומר דר"ש ור' יוסי הלכה כר"י וגם במעשה זאת מצאנו ב"ד של כהנים דקיימי כר"י להתרא והמעשה אינו מוחלט לפסולא אמאי פסיק כר"ש זה הבין ר"ח מדברי רב הונא. דודאי אף דר"ש לא קאמר אלא המעשה מדבריו למדנו דס"ל דפסול הב"ד עיקר ורמז זה דלא קאמר וקבלו ב"ד של כהנים אלא וקבלו הכהנים. ואח"ך אמר וכשבאו לב"ד ולא אמר בקצרה וקבלו הכהנים אותו ואת בנו ופסלו את עבדו וב"ד קבלו אותו ואת עבדו אלא לאפוקי אתא ולהכי אמר וכשבאו לב"ד על דרך מאי דתנן בעלמא וכשבא הדבר אצל חכמים דהוי מסקנת הדין. ור"ח תלה עצמו באילן גדול בי ר"ב הוא. ור"ה לא ידע מהגירסא האחרת וא"ל היכי תנית וכו': ודע דבבתרא דף ס"ה יש סוגיא מעין דוגמא לזו ומ"ש שם רשב"ם א"ל איפכא שהוא לשון הגמרא היינו דקדוק תיבת איפכא דוקא דלא שייך לשון איפכא אלא כשיודע הדבר ואומר איפכא לז"א דהם דברו באורך והתלמוד קצר:

הא אשה כשרה לה אף הן כשרין לה. ראיתי להגאון מהר"ל בס' טורי אבן שהקשה מנ"ל לדיוקי הא אשה כשרה אף הן כשרין לימא הא האשה כשרה לה יש שהן כשרין ויש מהן שאין כשרין כדאמרינן מעין זה במ"ק דף י"ד גבי קטן הנולד במועד מותר לגלחו במועד ופריך מדתניא מותר לגלח בימי אבלו הא אסור אסור ומשני מי קתני הא אסור דילמא יש מהן מותר ויש מהן אסור ובזבחים דף ק"ב תנן כל שאין ראוי לעבודה אינו חולק בבשר ודייק הא ראוי חולק והרי טמא ומסיק הא לא קתני פי' לא תדוק הא ראוי דהא לא קתני. והאריך הרב בזה ומסיק דהא דקתני זה הכלל כל עדות שאין האשה כשרה לה אף הן לא אצטריך לגופיה ופשיטא אלא אתא לדיוקא הא אשה כשרה אף הן כשרין זהו תורף דבריו בקצור עיין בספרו הבהיר באורך: ולפום ריהטא יש לעמוד על מ"ש מהראנ"ח ח"א סי' כ"ב ומהר"ר צבי בשו"ת סי' קמ"א שהביאו ראיה דעד מפי עד כשר בשבויה מדאמרינן פרק חבית (שבת דף קמ"ה) ובכורות דף ל"ו איבעיא להו עד מפי עד מהו לעדות בכור רב אסי אסר ורב אשי שרי א"ל רב אסי לרב אשי והא תנא דבי מנשה אין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה תני אלא לעדות שהאשה כשרה לה וא"כ הרי תלמוד ערוך דעדות שהאשה כשרה עמ"ע כשר וכיון דבשבויה אשה כשרה ה"ה עמ"ע. ודחה מהראנ"ח דאפשר דלא באה הבריתא אלא להחמיר דאין שום עדות שהאשה פסולה ועמ"ע כשר אבל איפכא לא תני ולא תדוק דכל עדות שהאשה כשרה דעמ"ע כשר. ואח"ך הוכיחו מהראנ"ח ומהר"ץ מסוגיין דדייק הא אשה כשרה לה אף הן כשרין לה אלמא דאית לן לדייוקי כי האי גוונא ומהר"ר צבי האריך בזה דסבר הגמרא דאי לאו החלוקות שוות ומתלו זו בזו ומתהפכות לא הו"ל לתנא למתלינהו זה בזה והא דעמ"ע דכוותה באופן שתלמוד ערוך דעמ"ע יש להכשיר בשבויה. ושם הרב מהר"ץ תמה על מרן בב"י בא"ה סי' ז' שכתב דעמ"ע אפשר דכשר בשבויה וכתב אפשר בדבר שהוא תלמוד ערוך וכן תמה על מהרשד"ם סי' רל"ה בא"ה שלא רצה להתיר כיון דמרן כתבה בלשון אפשר עש"ב. ומלבד שנעלם מהרב ז"ל דמהראנ"ח עצמו בסי' הנז' הוא דחה דהייתו לסוגי' בכורות הנז' והביא ראיה מסוגיין כאשר יראה הרואה והרב מהר"ץ הביא דחית מהראנ"ח וקיים הראיה הנז' בכח סוגיין והם דברי מהראנ"ח עצמו. עוד דנעלמו ממנו סוגית זבחים וסוגית מועד קטן הנזכרות דמייתי הרב טורי אבן שהם כמו שדחה מהראנ"ח לסוגית בכורות כמבואר. וגם הרב מהראנ"ח לא זכר מהסוגיו' הנז' שהוא הביא בתשובתו בגמר הדחי' מאי דתנן כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שכשר להעיד וכו' דלא שמה מתיא כמ"ש מהר"ץ והו"ל לאתויי הנך סוגיות: ולא עוד אלא דלפום מאי דמסיק הרב טורי אבן יש לפקפק על הדין דעמ"ע כשר בשבויה דהרב טורי אבן חילק בין סוגיין להנהו סוגיי דהנך איכא רבותא במאי דקתני אבל בסוגיין ליכא רבותא אם לא שנאמר דאתא לדיוקא והיינו רבותא וכמ"ש משם הרב ז"ל א"כ בסוגי' פרק חבית ובכורות דקתני אין עמ"ע כשר אלא לעדות שאשה כשרה בלבד ומדקתני בלבד מוכח דאיכא רבותא. וכבר מהראנ"ח עצמו בתשובה הנז' הוכיח מדברי הרמב"ם הלכות בכורות דעמ"ע עדיף מאשה ואח"כ כתב וז"ל ואע"ג דהתם בבכורות אע"ג דפשיטא לן אשה מיבעיא ליה בעמ"ע י"ל דהשואל היא גופה מיבעיא ליה אי עמ"ע גרע מאשה אי לא וכי פשיט ליה דנאמן ומשני לבריתא דהכי קתני וכו' מחדש לו דעמ"ע עדיף מאשה והכי משמע מדקתני אין עמ"ע כשר וכו' דמשמע דהוה ס"ד לומר דעמ"ע כשר אפי' לעדות שאין האשה כשרה לה ואתא לאפוקי מהך סברא וקאמר שאין הדבר כן אלא אין עמ"ע כשר אלא לעדות שהאשה כשרה לה ומשו"ה כתב הרמב"ם אחר שכתב דין עמ"ע ואפי' אשה כשרה וכו' עכ"ל הראת לדעת שהרב מהראנ"ח עצמו כתב דאיכא רבותא במאי דקתני אין עמ"ע כשר אלא לעדות שהאשה כשרה לה ומעתה אזדא לה הראיה שהביאו מהראנ"ח ומהר"ץ מסוגיין וההיא דבכורות דמיא להנך סוגיי דמ"ק וזבחים דאמרינן דהא לא קתני ושאני סוגיין דליכא רבותא אלא בדיוקא כמ"ש הרב טורי אבן: ובהא ניחא דהרמב"ן בהלכות בכורות כ"י והרא"ש בפסקיו שם השמיטו הבריתא ולא כתבו אלא פלוגתא דאמוראי אי עמ"ע שרי בבכור וכתבו דמרימר קרי עליה דרב יימר שרי בוכרא והלכתא דעמ"ע כשר. דכיון דכתבו פלוגתא דהני אמוראי ולדמרימר ממילא שמעינן דעמ"ע לא עדיף מאשה ולא הוצרכו להביא הבריתא אבל לדעת מהראנ"ח ומהר"ץ הו"ל להביא הבריתא דשמעינן מינה טובא דהא עדות שהאשה כשרה כגון שבויה עמ"ע כשר. אלא משמע דסברי דליכא לדייוקי מהבריתא דהא לא קתני כמ"ש במ"ק וזבחים כאמור. ובשלמא להרמב"ן יש לדחות דכיון דחיבורו לתשלום הלכות הרי"ף כתב בקצרה כי כבר הרי"ף פרק הבית הביא הבריתא וכל הסוגיא. אבל הרא"ש בפסקיו שהשמיט פ' חבית הכל בבכורות הו"ל להביא הבריתא כמדובר. ובהכי נתישבו דברי מרן ומהרשד"ם הנז' דתהי עליהו הרב מהר"ר צבי כמש"ל: אמנם נראה דאפשר להליץ בעד שני המאורות הגדולים מהראנ"ח ומהר"ץ ולומר דהם סברי דגם בסוגיין איכא רבותא במאי דקתני זה הכלל כל עדות שהאשה אינה כשרה לא דהוה ס"ד איפכא דפסולי דרבנן עדיפא מאשה ודלא כהרב טורי אבן. תדע דאי כדבריו הו"ל להש"ס להקשות פשיטא ולשנויי לא נצרכא אלא לדיוקא דהא אשה כשרה אף הן כשרין וכדרגיל הש"ס בכי האי גוונא לאותובי ולשנויי. ולא תקשי מהנד סוגיי דמ"ק וזבחים דהיכא דדיוקא לא סלקא דדינא להפך כגון הנהו דהתם וכדפריך עלייהו התם הוא דאמרינן הא לא קתני והתנא סמך שלא נדקדק דפשיטא ליה שלא יבואו לטעות בזה. אמנם היכא דדיוקא מסכים הולך לדינא ולסברא כי סוגיין דייקינן הא אשה כשרה אף הן כשרין דפשיטא ליה דדינא הכי הוי. ומעתה בההיא דבכורות דדיוקא מסכים לסברא דאשכחן דהקלו בשבויה דייקינן מהברייתא ויש ראיה מסוגיין דדייקינן כי האי גוונא . ומ"מ ראיתם הלזו מבכורות אינה החלטית ויד הדוחה נטויה כמו שיראה המעיין. ולכל הדברו' נעלמו מהרבנים הנז' הנהו סוגיי ודוק הטב: