פתח עינים על ראש השנה טז.

לאחר יום הכפורים נדון להבא. עיין מה שפירש"י והביא ראיה מלשון המשנה בנדרים דף ס' ור"ח להבא וכו' ע"ש וראיתי במכתב לעטרת ראשי אבא מארי זלה"ה שכתב הקשה הרב המובהק כמהר"ר נסים רוזילייו זלה"ה דלפי מה שפירש רש"י עצמו שם בנדרים דף ס' על משנה זו אין ראיה כלל מהמשנה וסלקא ליה בצ"ע ולק"מ כי ידוע דפי' נדרים אינו מרש"י ז"ל והוא ממפרש אחר על כן יאמרו המושלים גברא אגברא קרמית עד כאן דברי עטרת ראשי אבא מארי זלה"ה ועמ"ש בעניותי בקונטריס שם הגדולים ה"ב דף ע"ז ומשם באר"ה:

האי תנא דבי ר' ישמעאל היא וכו' איכא מאן דסבר דהכי הלכתא דסתם מתני' ומחלקת בבריתא הלכה כסתם מתני' ואע"ג דאמרי' בתקיעתא דבי רב ועל המדינות בו יאמר איזו לרעב איזו לשובע י"ל דרעב דהתם רעב של מהומה שהבריות אוכלים ואינם שבעים אבל דין ריבוי התבואה ומיעוטה בפסח וכן פי' ר"ת וליתא דמפורש בירושלמי דסתם מתני' דלא כרב וכן סוגיין דברכות במעשה ההוא חסיד וכו' אלמא דדין התבואה בתשרי וכן הלכתא לקוטי ר"ב כ"י משם הריטב"א:

מלך נכנס לדין תחלה. וא"ת ומאי תחלה שייך לומר הא כלן נסקרים וכו' וי"ל אע"ג דכלן נסקרים בסקירה א' דינן שלהם נגזר בפני עצמו א"נ היינו כל הצבור אבל מלכים נסקרים בפ"ע ובהאי תי' א"ש מאי דקאמר מקמיה דלפוש חרון אף ותירוצא קמא בהדי מאי דאמר לאו ארח ארעא למיתב מלכא אבראי לפיכך צ"ל שניהם. לקוטי ר"ב משם חידושי מרן מהר"י קארו ז"ל ומאי דקאמר רב חסדא דטעמיה דר' יוסי מהאי קרא לעשות וכו' כתוב שם בשם חידושי מרן הנז' וז"ל וא"ת א"כ אמאי לא נקט בבריתא האי קרא ונקט פ' ותפקדנו וי"ל דאה"נ דמותפקדנו מייתי לה דמקרא לעשות וכו' ליכא למשמע אלא דמלך וצבור נדונים בכל יום אבל כל יחיד ויחיד ליכא למשמע מינה מהתם. חידושי מהר"ר יוסף קארו ז"ל. עכ"ל: