פתח עינים על פסחים קיח.

כנגד עשרים וששה דורות וכו' הרב החסיד מהר"ר אליעזר נחמן פואה זלה"ה הפליא עצה לפרש כל פסוק איך מתיחס לדור א' מהכ"ו דורות בספר מדרש בחידוש פי' ההגדה ע"ש ויאורו עיניך:

הודו לה' שגובה חובתו של אדם בטובתו עשיר בשורו וכו' הפשט נראה שגובה מהיתר לצרכו כל א' לפי בחינתו וגם היתום לגבי דידיה שהוא מחוסר כל גם ביצתו יותרת היא דסגי ליה בלחם וירק כי היתומים אוכלי לחם העשבי"ם. ולפ"ז אפשר לומר במה שפירש הרב החסיד מהר"ר יעקב אשכנזי משנת פ"ג דאבות ר"א איש ברתותא אומר תן לו משלו וכו' דמה שצריך למזונותיו הוא שלו דכתיב נותן לחם לכל בשר. ואת כל העודף על צרכו הוא של הקב"ה וע"ז אמר תן לו משלו פי' מדבר שהוא יותר על צרכך דלפי האמת אתה ושלך הנצרך לך שלו וכו' עכ"ד א"כ זו טובה גדולה שהקב"ה גובה חובתו במה שהוא יתר על צרכו שנקרא של הקב"ה דאין שור נצרך לעשיר ושה לעני וביצה ליתום ותרנגולת לאלמנה דכל חד מהני ברב הימים מתפרנס בלתו וא"כ אינו מוכרח ונקרא של הקב"ה ומזה גובה חובתו מחלקו של הקב"ה וז"ש גובה חובתו בטובתו ר"ל מהיתר על צרכו שהוא טובה לו ואינו צריך למזונותיו והוא חלק ה' שהטיב לו:

כל המבזה את המועדות וכו' עמ"ש בקונטריס שמחת הרגל רות דף מ"ט ועתה ראיתי בלקוטי רב בצלאל כ"י משם הרב המאירי שכתב וז"ל כלומר המבזה את המועדות ודאי כופר בסיבתם ונמצא שכופר במופתים ובנמשך אחריהם וזהו עיקר עכ"ל וע"ש בשמחת הרגל:

להשליכו לכלבים אפשר במ"ש המקובלים דהמספר לשון הרע מגביר קליפת הכלבים שנקרא חצי"ר ואח"ך יתגלגל בכלב. וכיון שכן הן בעודנו חי ראוי להשליכו לכלבים דשולטת עליו קליפת הכלבים ומתגלגל בכלב ועוד הארכתי בזה בעניותי במקומו:

אמר גבריאל וכו' ארד ואצטנן וכו' כך היא נסחת הש"ס דקמן. ויש להרגיש מה הלשון ואצטנן ואצנן הו"ל למימר ותו דכך אמר שר הברד כדלקמן. ותו למה גבריאל שינה דבריו דהכא קאמר ארד ואצטנן ואציל הצדיק. וגבי חמ"ו אמר ארד ואקרר וכו'. ותו שר ברד למה לא אמר כלום גבי אברהם אע"ה ואלו גבי חמ"ו הוא פתח בהצלה תחילה: ואפשר במה שכתבו המפרשים גבי שלשה מלאכים שבאו לאברהם אע"ה דאחד הציל לוט ואף דאין מלאך עושה שתי שליחיות היינו במקום אחד אבל בשתי מקומות לית לן בה והקשה הרא"ם דא"כ בתרי סגי ותירץ בקצור מזרחי דאין מלאך רחמים משתלח לעשות דין ואיך מלאך רחמים יהפוך סדום. ומלאך ההופך סדום גבריאל אי אפשר לבשר שרה או לרפא אברהם אע"ה שהוא דין והקשו עליו שהרי גבריאל הציל חמ"ו ורצה להציל אברהם אע"ה אלא דהקב"ה רצה להצילו דנאה ליחיד וכו' כמו שכתוב באורך בס' חי' מהרש"א על התורה. ושמעתי מתרצים דהא דגבריאל שאני דהוא עשה כמדתו דהוא שר של אש ונתעסק באש שלקח האש מבפנים והוציאו לחוץ ועי"ז נתקרר התנור ממילא אבל הוא לא עסק אלא במלאכתו שדחף האש בחוץ ועי"ז ממילא נצולו וא"כ ל"ק על תירוץ קצור מזרחי ושפיר מתוקמא דמלאך רחמים אינו עושה דין ומלאך דין לא עביד מילתא דרחמים ושאני הא דחמ"ו כדבר האמור ע"כ שמעתי: ודרך דרש אפשר לומר דכשהושלך אברהם אבינו ע"ה שר הברד עלה ונסתפ"ק אם הקב"ה רוצה להגדיל הנס לעשותו ע"י שר האש להגדיל את הנ"ס למינהו כי אין קפידא אם מלאך דין יעשה רחמים. או דילמא איכא קפידא בדבר ומספק לא אמר כלום. וגבריאל סבר דודאי להגדיל הנס עדיף ובשג' הוא גבורה דין הנה ברצונו יתברך יתהפך לחסד ורחמים ויציל אברהם אע"ה ולז"א ארד ואצטנן דייקא כלומר אני אצטנן מגבורתי ויפה שעת קור"ת רוח להציל הצדיק כי אז אהפוך למדת רחמים. והקב"ה אמר נאה ליחיד וכו' ומזה סברו המלאכים כי אין רצונו יתברך להפוך סדרן ומהותן של מלאכי רום. ואמטו להכי כי אתא מילתא דחמ"ו בא שר הברד וא"ל ארד ואצנן דייקא כמדתי שאני מצד החסד. ואז נתחכם גבריאל בטענה חדשה ארד ואקרר מבפנים כלומר אני אעשה כמדתי להתעסק באש ולדוחפו לחוץ וממילא ינצלו וקיים דברו הקב"ה ובהכי נחו שקטו כל ההערות הנז' דמלאכי עליון ממ"ש גבריאל אלך ואצטנן והקב"ה לא רצה ואמר נאה ליחיד וכו' הבינו כי אינו חפץ הוא יתברך לשנות סדר ותכונת המלאכים [ואפשר לומר דמה ששר של ברד בענין אברהם אע"ה לא אמר כלום היינו משום דסבר דשלא כדין עשה אברהם אע"ה דב"נ אינו מצוה על ק"ה. ועוד דמצוה זו אינה שהוא ישתדל בידים לבזות ולהתריס נגד הרשעים שיהרגוהו כמ"ש הרב של"ה, ומשו"ה נתרשל שר הברד, אך גבריאל סבר דכדין עשה ושאני אברהם אע"ה שהוא פרסם אלהותו יתב' וז"ש ומציל את הצדיק מכבשן האש כלומר שהוא צדיק ויפה עשה, ואסכים מאריה על ידיה ואמר נאה ליחיד וכו' כדי להודיע לכל צבא השמים דיפה עשה אברהם אע"ה כי הוא יחיד ופרסם אלהותו ית'. ואינו ענין למצות ק"ה אחר שקבלנו התורה ודוק הטב :] ואם נפשך לומר הרי מהג' מלאכים אשר הלכו לאברהם ע"ה הדבר מוכרע. ומן האמור ניחא מ"ש ולפי שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה וכו' דפשיטא דהקב"ה קובע שכר אמנם היינו רבותא דאם אחד רצה לעשות מצוה דלא שייכא ביה בגבריאל דהוא שר של אש ולא שייך להציל מהאש אפ"ה אינו מקפח שכרו וז"ש שכר כל בריה הכל לאתויי הגם דלא שייך בההיא מלתא. ונמצא דההיא דחמ"ו שאניא. ונתקיים התירוץ הנז': ועוד יראה לחלק דאפילו תימא כדמשמע מפשטן של דברים דגם מלאך דין יכול לעשות דבר של רחמים היינו דוקא כשהוא מלאך אחד אבל הכא דהיו שני מלאכים אצל אברהם אע"ה א' לרפאתו וא' לבשר שרה אין לומר שא' מהם יציל לוט והאחד יהפוך סדום כיון דהוא בשני מקומות ותסגי בתרי די"ל דכיון דהם שנים ושניהם רחמים וא' מהם צריך שיתהפך לדין או איפכא יש ח"ו קנאה הי מינייהו מפקת ממדתו ולהכי הוצרכו ג' אבל כשהוא אחד כענין גבריאל וכ"ש כשהוא מתנדב בזה ברצונו ית' יכול להתהפך ממדתו למדה אחרת. משא"כ התם דהוו תרי והקב"ה שלחם ולהכי הוצרכו תלתא כחדא: