פתח עינים על נדה ח

כמה הכרת עובר סומכוס אומר משום ר"מ ג' חדשים ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר וכו' זכר לדבר והא קרא וכו' משום דאיכא דילדה לט' ואיכא דילדה לז'. פירש רש"י דילדה לז' שמא ניכר עוברה לשליש מיהא דהיינו ב' חדשים ושליש קמ"ל דאזלינן בתר רוב נשים. ומראש דברי רש"י הללו ניכר דסומכוס סבר אפילו ילדה לז' הכרה בג' חדשים וכן תפס במושלם בדעת רש"י הרב מהרש"א בחידושי הלכות וכתב וז"ל ורש"י שפירש בפירוש החומש רובו של ראשון הוא על פי ב"ר שיש חולק על סומכוס אבל מדברי הרא"ם נראה שאין חולקים וסומכוס מודה ביולדת לז' שהוכר עוברה לשליש ימיה ואין נראה כן מהסוגיא דהכא ומפרק החולץ אלא דבכל גוונא בעי ג' חדשים לסומכוס עכ"ל מהרש"א: ואפשר לישב בעד הרא"ם דהוא סבר דסומכוס מודה ביולדת לז' אלא דכי מעברא אזלינן בתר רוב נשים ובעינן ג' חדשים ול"ק מהך סוגיא אבל לעולם מודה הרא"ם דאיכא פלוגתא ויש מי שסובר דבכל הנשים סגי ברובו של ראשון אפילו יולדת לט' כדמשמע מההיא דהחולץ דבבלי דמייתי לה הוא נמי. וכן מהב"ר וירושלמי פרק החולץ ופ"ק דנדה מוכח דפליגי על סומכוס וסברי דכלהו נשי אף יולדת לט' סגי ברובו של ראשון. והוא רצה לפרש דברי רש"י בחומש אליבא דהלכתא דיולדת לט' בעי ג' חדשים ואזלינן בכלהו בתר רוב נשים וכדאייתי מפרק בן סורר (סנהדרין דף ס"ט) הרא"ם גופיה שם. אלא דבתמר דלפי האמת ילדה בז' כמו שפירש"י הוכר ברובו של ראשון אליבא דכ"ע. והא דהוציאה לישרף בפחות מג' היינו שהודית שבאו עליה כמ"ש בב"ר. ואיכא סייעתא טובא לדעת זה מסוגית בן סורר כאשר יראה המעיין בצדק: ובהכי אזדא לה קושית הרב קרבן העדה בפירושו לירושלמי פרק החולץ דהקשה על הרא"ם שכתב דיולדת לז' ניכר לב' חדשים ושליש דהא פלוגתא היא בירושלמי אי בעינן ג' חדשים להכרת העבור או אפילו חסרים וצ"ע עכ"ל וק"ק שהרי בב"ר איכא האי פלוגתא והביאה הרא"ם שם אלא דדעת הרא"ם דגם לסומכוס יולדת לז' ניכר בשליש עיבורה והכי מוכח מסוגית בן סורר כדאמרן: איברא דדברי רש"י דסוגיין יש בהם מן הדקדוק דפתח בשמא יולדת לז' ניכר בשליש עיבורה וסיים קמ"ל דאזלינן בתר רוב נשים וזה סותר הקודם דממ"ש בתר רוב שמעינן דיולדת לז' נפקא מרובא וניכר לשליש עיבורה ואיך קאמר ברישא שמא דמשמע דסומכוס גם ליולדת לז' סבר ג' חדשים. ותו ק"ק דאי אמרת בשלמא דסומכוס סבר דיולדת לז' אינו ניכר אלא בג' חדשים היינו דקאמר שאין ראיה אלא זכר לדבר. אלא אי אמרת דמודה ביולדת לז' דניכר בשליש עיבורה מאי זכר לדבר הא ראיה גמורה היא מאי אמרת דאין ראיה אלא ליולדת לט' ולא לז'. אינו כלום דאזלינן בתר רובא וכמ"ש פרק בן סורר ונמצא דהראיה היא טובה לט' ואזלינן בכל הנשים בתר רובא: ובש"ס אפשר לומר ולפרש משום דאיכא שיולדת לט' ואיכא דילדה לז' ובז' הוא שליש ימי עיבורה ס"ד דלענין הכרה אין חילוק בכל הנשים ב' חדשים ושליש וקרא דכמשלש רובו וכו' קמ"ל דכמשלש אפילו תימא רובו וכו' היינו משום דתמר ילדה לשבעה והודית כי באו אליה. ומשם נלמוד ליולדת לט' דההכרה הויא בשלשה חדשים שלמים דאזלינן בתר רובא: ואפשר לישב דברי רש"י דמ"ש יולדת לז' שמא וכו' לא קאי איולדת לז' דעלמא. אלא מיירי בזו שדנין עליה אי מטמאה למפרע או דיה שעתה שניכר עוברה לא אמרינן דהיא יולדת לז' אלא אזלינן בתר רובא וזה שניכר אינו כלום. ולש"ס יש לומר דאינה ראיה דהא דאזלינן בתר רובא היינו מסתמא אבל זו שניכר קצת כהכרת עובר אימא דנידונית כיולדת לז' קמ"ל דגם בזה אזלינן בתר רובא וזה שניכר אינו כלום: אמנם פשט הש"ס דכמשלש הוא ג' חדשים שלמים. ולדעת הרא"ם יש לומר דלא סבר הש"ס דתמר ילדה לז' כב"ר. ונראה דלזה כיוין הגאון מהר"ש נר"ו בספרו הנחמד בנין אריאל פרשת וישב שכתב דמשמע פרק המפלת דהש"ס סבר דתמר ילדה לט' ומשו"ה הרא"ם כתב דיצאת ב"ק ואמרה ממני דאי לא מנא ידע ול"ק מה שהקשה מהרש"א בח"א במכות דף כ"ג על הרא"ם דמסיק התם ממאי יאודה כיון יומי וירחי ואתרמי דחזינן מחזקינן דלא חזינן לא מחזקינן אלא גמרא. דהש"ס אזיל לשיטתיה אבל הרא"ם לרש"י עפ"י בראשית רבה דתמר ילדה לז' וא"כ ממאי דילמא מאחר ויולדת לט' והוכר בג' חדשים שלמים ומוכרח לומר גמרא עכ"ד ובפרק המפלת כעת לא חזינא כהאי סימנא. ונראה דכיוין על סוגיין ויש להשיב דס"ס דחזינן מחזקינן ולית לן לומר דמעוברת מאחר והשתא ג' חדשים דילדה לט' ולא דמי לההיא דפרק בן סורר. ולקושית מהרש"א יש מקום לומר דהרא"ם תפס כסוגית סוטה ותו לפי מה שכתבנו יש להשיב עוד על הרב בנין אריאל דהכא לדינא הוה אזלינן בתר רובא רק משום דהודית כי באו אליה וכי אזלינן בתר הודאתה היא אמרה דלא יש ג' חדשים ואיתרמי ומוכרח לומר גמרא: והרב יפה מראה הקשה להרא"ם דמאי מייתי מפרק החולץ דאיך אפשר ליולדת לחסרים שיעור זה דא"כ איך מארסין לזמן הזה שמא מהיולדות לט' אלא מילתא פסיקתא קתני אפשר לומר דגם הרא"ם מודה דהתם לכלהו קאמר ופלוגתא היא כמפורש בב"ר שהזכיר אלא מייתי משום דמפירש"י דסוגיין משמע ב' חדשים ושליש לז"א דהא דפירש הכא רובו וכו' לקחו מפרק החולץ וב"ר כלומר דמהתם ילפינן לסומכוס ליולדת לז'. ומה שהקשה עוד הרב יפ"מ קודם לזה הא פריק לה הרב קרבן העדה ע"ש. ודע כי כל אשר צדדתי בעניותי בענין זה הרשום בכתב אגב ריהטא [ומטבע הלשון ניכר והמעיין יבחר כי הגיע ע"ט בעטי"ו של נח"ץ] ואני אמרתי בחפזי: