פתח עינים על נדה לו:

אטו כל המקשה נדה היא. פירוש לאו קושיא היא דהא לא ס"ד דהא לימא מתניתין דמשום דמקשה יהא דמה דם נדה לעולם ואפילו בזיבה שאי אפשר לשום פנים לנדות לבא אלא אחר ימי זוב אלא פתיחת דברים היא לברר משנתנו וכן כל כיוצא בלשון זה בתלמוד. הריטב"א בחידושיו כ"י:

חלש רב אסי עיילוה בחמימי וכו'. נראה הטעם דכל המנדה שאינו חייב נדוי הוא בנדוי. ורב אסי הי"ל להבין דברי רב. ועל דרך זה כתב מהרש"א באגדתיה. והרב עיון יעקב נתן טעם דשילא לא רצה להקל אלא להחמיר לסברתו דרב לא הדר לכך לא יפה עשה כשמעתיה עכ"ד. והר"ן בחידושיו ביאר דשילא היה מיקל ומשו"ה דעביד לקולא כרב גדייה וכ"כ הרמב"ן עכ"ד הר"ן. גם הריטב"א בחידושיו כ"י האריך לבאר לשיטת רש"י ולדברי ר"ח דשילא היה מקל עש"ב וכפ"ז אזדו להו דברי הרב עיון יעקב והעיקר כמ"ש מהרש"א וכדכתיבנא. ומ"ש הר"ן בשם הרמב"ן כעת לא מצאתי בחידושי הרמב"ן שבידינו בדפוס: