פתח עינים על נדה כו

הכי אמר רב אין תולין את השיליא אלא בדבר של קיימא שיילינהו שמואל לכל תלמידי דרב וכו'. רש"י פירש למעוטי כל דבר שאינו ראוי לבריאת נשמה אבל לאו למעוטי נפלים וכו' והר"ן בחידושיו כתב וז"ל ומיהו לישנא דאין תולין אותו אלא בבן קיימא משמע דלמעוטי נפל אתא כדאמרינן לעיל כאן בנפלים כאן בבן קיימא לפירושו נראה דהא דרב יוסף פליג אדרב יהודה וכל תלמידי דרב הכי נמי אמרי דאין תולין את השליא בנפל אפילו ביום א' אלא א"כ יצאה עמו לפי שאין השליא פורשת מן הולד עד שיגמר והכי איתא בירושלמי בהדיא וכ"כ בשאלתות וכו' עכ"ל: ומה שהקשה על רש"י דלישנא דבן קיימא משמע למעוטי נפל וכו'. הנה רש"י ז"ל גריס דבר של קיימא וסבר רש"י דיש חילוק דבן קיימא הוי לאפוקי נפל אבל דבר של קיימא לא מעיט נפל אלא מעיט דבר שאינו ראוי לבריאת נשמה ומשו"ה דייק הש"ס דלא קאמר בן קיימא. אלא דהר"ן סבר דדא ודא חדא היא וכן מוכח מדברי הרמב"ן בחידושיו. ומה שכתב הר"ן דהכי איתא בהדיא בירושלמי דאין השיליא פורשת וכו' הרשב"א בחידושיו נמי הביא זה הירושלמי להכריע שלא כפירש"י ע"ש וק"ק דהגם דבירושלמי אמרו הכי היינו בשם רבי חנין דשמואל אבל סמוך לזה אתמר בירושלמי שמואל שאל לתלמידוי דרב מהו לתלות שליא בנפלים אמרין ליה תולין שליא בולד ותולין שיליא בנפלים וקלסון שמואל דאינון אמרין שיטתיה דרבי בון. ומאחר דבגמרין בשאלת שמואל לתלמידי דרב קיימינן יפה כתב רש"י דמ"ש תלמידי דרב לא ממעטי נפלים ואתיא כמ"ש תלמידי דרב לשמואל בירושלמי דתולין בנפלים ומה לנו אי רבי חנין דשמואל סבר איפכא אנן אתלמידי דרב עסיקינן ולפרושי סוגיין במאי דאמרי תלמידי דרב לשמואל ויש לישב. וברמזי הרשב"ץ כתב וז"ל ונראה לתשב"ץ שאם נולד חי אע"ג דלא ידעינן אי כלו חדשיו אי לא מחשבי ליה ולד קיימא לענין זה עכ"ל וברור הדבר דאי ידעינן דלא כלו חדשיו והוי נפל אף שנולד חי דינו כאלו נולד מת ובהכי ניחא מאי דבגמרין וירושלמי לא לפלוג ותני בנפל גופיה ופשוט: