פתח עינים על נזיר כג

גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה וכו' יש להבין דמסיק כמצוה שלא לשמה ור"נ אמר ממצוה שלא לשמה וכבר נודע מ"ש הרמ"ע בההיא דאמרו האוחז ס"ת ערום נקבר ערום. וכו'. ותו להבין מאי דכתיב מנשים באהל דמשמע יותר מנשים באהל והא אמרת כמצוה שלא לשמה. וכבר כתבו ז"ל דהא דכתיב מנשים היינו מעין נשים. [והוא תלמוד ערוך בסנהדרין דף ק"ה ע"ב דהכריח מדכתיב מנשים באהל למאי דכתיב בשלמה ויגדל כסאו מכסאך דהוי מעין. אמנם למאי דקאמר התם ופליגא דרבי יוסי בן חוני דיליף משלמה דאין אדם מתקנא מבנו ומאי דכתיב מכסאך היינו יותר. א"כ גם מנשים באהל יש מקום לפרש יותר ולכאורה צריד למודע"י]. אבל יתבאר עפ"י דרכנו והוא דנראה דהא והא איתא. הן אמת דאי לא אצטריכא ליה שעתא למעבד עבירה לשמה אז אם עשה עבירה לשמה שקולה היא כמצוה שלא לשמה לדעת תלמודין ואיכא מ"ד דמצוה שלא לשמה עדיפא כמ"ש המפרשים ואסמכוה אמאמרי רז"ל. אבל בקושטא כאשר יהיה האופן בנדון יעל דלא סגייא ליה בלא"ה להסיר כחו ולהורגו אלא בעבירה לשמה או כעין אהרן קדוש ה' שהוכרח לעשות העגל דאי לא"ה ודאי יהרגוהו ולא היה להם תקומה כנודע מרז"ל והמפרשים אז אותה עבירה לשמה היא יותר ממצוה שלא לשמה ובהא הוא דאמר ר"נ גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה דודאי נדון אהרן הכהן ויעל בזה גדלו מאד העבירה לשמה. אלא דתלמודא משני כמצוה שלא לשמה כלומר בעלמא שאינו מוכרח מאד כנדון יעל ועשה על"ש הוי כמצוה של"ש ונמצא שתיהן מתקיימות דבמציאות יעל ודכוותיה עדיף על"ש ממצוה של"ש ובעלמא הוי כמצוה של"ש והשתא א"ש קרא דיעל דכתיב תבורך מנשים דהיינו יותר מנשים שעשו מצוה של"ש דבמציאות זה דיעל היא העולה יותר ממצוה של"ש וק"ל . וראיתי להגאון השלם הרמ"ע במאמר אם כל חי ח"ב בסימן טו"ב שכתב דעבירה לשמה יש בה סוג כב יכול מדרכי ה' שברא המזיקין אבל מצוה שלא לשמה אין לה סוג ודוגמא בדרכיו כלל עכ"ד ואפשר שזהו שאמר רב נחמן גדולה עבירה לשמה כי כביכול היא מסוג דרכיו יתברך ופריך מדאמר רב לעולם יעסוק אדם וכו' אדם דייקא דלאדם יותר היא מצוה שלא לשמה ואיך קאמר רב נחמן דמיירי לדידן גדולה עבירה לשמה ומשני אימא כמצוה שלא לשמה דבערך אדם היא כמצוה שלא לשמה ותכלית המבוקש הוי להגיד לאדם. ומ"מ מאי דנקט רב נחמן גדולה עבירה לשמה הוא מטעם האמור ודוק ועמ"ש בספר הקטן דברים אחדים דף כ"א ע"ב ע"ש: