פתח עינים על מנחות לז.

בעא מיניה פלימו מרבי מי שיש לו שני ראשים וכו'. עד הסוף. התוס' פירשו משם ר"ת דנטרף היינו דנעשה טריפה ואף שחי יותר מל' ויש לו שני ראשים היינו טריפה דכל יתר כנטול דמי: ואחזה אנכי בתורתו של רבי מאיר כתנות אור על התורה להגאון הרב פנים מאירות פרשת במדבר שהקשה דגם נטרף יש לו גלגלת וכי היכי דמרבינן טרפות שני ראשים מדכתיב גלגלת הל"ל דנטרף טעון פדיון דיש לו גלגלת ואמאי מעיט ליה מאך. ותירץ דכתב הרשב"א דיתר חי יותר מי"ב חדש וטריפה דכל היתר כנטול והמכשירין יתר שחי יותר מי"ב חדש טעו דיתר אינו בכלל מ"ש טריפה אינה חיה. ולפי זה יש לחלק דטרפות יתר ראוי להתקיים אף שהוא טריפה ולהכי מרבינן מגלגלת דיש לו ב' ראשין חייב עשר. אבל נטרף משאר טרפיות דאינו חי מעיט מאך דאף דיש לו גלגלת כיון דאינו חי כנפל דמי. ופלימו ששאל לפני רבי יש לו שני ראשין באיזה מניח תפילין גילה שיכול לחיות טפי מתריסר ירחי. ורבי היה סבור דכל היתר גם כן אינו חי י"ב חדש וא"כ מוציא לעז על חכמים שאמרו טריפה אינה חיה י"ב חדש וחייב נדוי כדין חולק על חכמים שחייב נדוי כמ"ש סימן של"ד ולהכי א"ל קום גלי וכו' וכי אתא גברא דהו"ל ינוקא בתרי רישי ותנא דחייב עשר. ומעטינן טריפה מדכתיב אך א"כ מוכרח לחלק דטרפות יתר אינו בכלל טרפות דטריפה אינה חיה כהרשב"א וכיון שיכול לחיות מסתברא לחייב שתי ראשים אבל בכור טריפה שאינו יכול לחיות מעיט מאך. וא"כ מי שסובר דיתר חי טפי מי"ב חדש. מ"מ הוא טריפה ואינו חולק על דברי חכמים ואינו חייב נדוי זהו תורף דברי הרב הנזכר עיין בספרו: ואנא בריה קלה לבי מהסס בזה דלפי דברי הרב הנזכר רבינו הקדוש היה סובר דטרפות יתר הוא בכלל מ"ש טריפה אינה חיה י"ב חדש. וכן המקשן דפריך עלה מדתני רמי ב"ח דמעטינן טריפה כך היה סובר. וזה דבר קשה לומר שרבי טעה ח"ו כיש מכשירין ולא ידע להא דהרשב"א דיתר חי. וכן המקשן. ותו דרבי בקש לנדות לפלימו דמוציא לעז על דברי חכמים ולא אפשר שיחיה. והלא לפי האמת יתר חי כמו שהיה מעשה בימי הרשב"א וטעו להכשירו ודוחק לומר דרבי לא ידע דיתר חי דכל רז לא אניס ליה. ותו דלפי זה המקשן סבר כיש מכשירין והתרצן כהרשב"א. וא"כ לא הוה ליה למימר לתרצן דבגלגלת תלי רחמנא סתם כיון דהמקשן היה טועה דיתר אינו חי. עיקר התירוץ היה להודיעו דיתר חי משום דלפי דעתו לא סגי דכתיב גלגלת דטרף נמי אית ליה גלגלת והעיקר חסר. ותו לדברי הרב הנזכר יתר אבר כיון דחי חייב בבכורה כאשר המעיין יראה ויבין מדבריו. ומהש"ס מוכח דסתם טריפה מעיט זולת שני ראשין. והרי מכף רגל ועד ראש כל שיש לו אבר יתר דיכול לחיות טפי מי"ב חדש חיה: לכן נראה דאפשר לפרש במה שכתבו התוס' או קום גלי בעה"ז ליכא אבל יש במדרש אש' הוציא מתחת הקרקע אדם א' שיש לו שני ראשים וכו' והוליד בנים כיוצא בו בשני ראשים וכו' שאל שני חלקים ובא לדין לפני שלמה עכ"ל. ויש לדקדק אמאי אצטריכו התוס' לאתויי מאי דאתמר במדרשא. ואפשר דלתרוצי סוגיא אצטריכא להו והיינו דלמטה מארצנו אל ארץ אחרת לא מחייבי במצות. וא"כ שאלת פלימו הוא כמלעיג דבעה"ז ליכא אמטו להכי בעי רבי לנדותו. ומיהו דעת פלימו דכבר היה בימי שלמה ובא לדין על הירושה. על כן אף הוא שאל בתפילין מהו. ודעת רבי דמאי דהוה הוה בימי שלמה ותו ליכא והוא לעג. אדהכי והכי אתא ההוא גברא ונתברר דיש מציאות בעה"ז ואינו חייב נדוי. ופריך בש"ס דאף דיתר חי דהכי הוה פשיטא נמי לרבי ולמקשן כמו שכתב הרשב"א מ"מ מעיט טריפה וגם יתר אבר אימעיט אע"ג דחי וה"ה תרי ראשי. ותירץ דשאני הכא דבגלגלת תלי רחמנא והוא דריש מ"ש חמשת חמשת שקלים לגלגלת כלומר חמש חמש לכל גלגלת דהם עשרה ויצא זה מכלל טרפות אחר וגם מטרפות דיתר אבר אחר דהכתוב הוציא מכללא שני ראשין שיתן עשרה כדכתיב חמשת חמשת דהוו עשרה לגלגלת כלומר לכל גלגלת ואע"ג דהכתוב בבכורות העודפים על הלויים מ"מ בא ללמד לעלמא ודוק הטב: