פתח עינים על מגילה ז:

קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו. (א) המפרשים פירשו דקרא כתיב איש לרעהו והכא ר' יהודה נשיאה גדול כבודו על ישראל ועל רבנן ור' הושעיא לגבי דידיה היה מחשיב עצמו קטן ועם כל זה יצא י"ח דכל דוכתא דכתיב רעהו ל"ש קטון ל"ש גדול וז"ש קיימת בנו רבינו עם היות שאתה גדול ואני קטן קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות יצאת י"ח המצוה דרעהו לאו דוקא: (ב) וראיתי. בלקוטי רבינו בצלאל כ"י שהעתיקם מהר"א פליף והוסיף ממנו ומרבני זמנו שכתב בזה וז"ל. גיליון. וקשיא לי מנחם די לונזאנו פשיטא ונ"ל דהא קמ"ל דיין נמי אקרי מנות לענין פורים ואע"ג דלענין י"ט פליגי בית הלל על בית שמאי ואמרי משלחין יינות עכ"ל ונראה דכונתו דה"א דשאני התם דסבר בית הלל דאין צריך מנות דוקא ואמטו להכי קאמר משלחין יינות אבל הכא לא נפיק ביינות קמ"ל דחשיב מנות: ואולם. יש להעיר בדברי הרב ז"ל דלדידיה דמשלחין מנות הם דברי ב"ה וב"ש פליגי א"כ לב"ש אינם מנות ואמאי נפיק הכא בפורים דבעינן מנות אימור דגם לב"ה לא מיקרו מנות ושאני י"ט דב"ה לא בעו מנות. ולזה יש לומר דהגם דבעלמא לא מקרו מנות הכא בפורים כיון דמשתה ושמחה כתיב ושתי"ה היתה נקראת מנה יפה והא קמ"ל דאע"ג דבעלמא יין לא מיקרי מנה הכא מסתברא דיין תשורה הן להביא תשור"י מראש המנ"ה וז"ש הרב דיין נמי אקרי מנות לענין פורים: אמנם. אכתי קשה על הרב ז"ל דסבר דמאי דקתני במתניתין התם ספ"ק דביצה משלחין יינות וכו' בית הלל היא. והלא הא דמשלחין יינות מוכח דהיא חלוקה אחרת והיא אליבא דכ"ע דיינות מיקרו מנה גם לב"ש וכן הרב תרומת הדשן סי' קי"א כתב בפשיטות דשתיה בכלל אכילה והרב פרי חדש סי' תרצ"ה הביא ראיה מהא דהכא דשדר גרבא דחמרא ופירש דהיינו דקאמר קיימת בנו רבינו דהוה ס"ד דמנה מידי דאכילה לד'א קיימת בנו רבינו דשתיה בכלל אכילה עיין בדבריו ודוק: (ג) ואפשר. לומר דרך רמז דעל פ' עשו איש יודע ציד תרגם אנקלוס גבר נחשירכן ושאלו להרשב"א בתשובה סי' קס"ד על תרגום זה וכתב דיש גדולים דגרסי הגירסא בריש וע"ש מה שפירש. אמנם המקובלים פי' שהוא רמז לסט"א והוא נחש ירכן נאחז בירך. גם כתבו המקובלים דהגלות הזה הוא על עון לשון הרע ופ"ג דערכין קרי ליה לישן תליתאי והוא חמור מע"ז ג"ע ש"ד ותקנתו בתלמוד תורה כמפורש שם. וזה רמז לו אטמא כלומר הנאחז בירך שהוא אטמא עתה הוא מקטרג על לה"ר וזה רמז דעגלא תלתא כלו' הלשון שהוא כמו עגל ע"ז תלתא שהוא לישן תליתאי א"נ ששקול כשלשה עבירות ע"ז ג"ע ש"ד ואנו בגלות על זה אין תקנתו אלא בגרבא דחמרא היא התורה הנמשלת ליין ולשון גרבא על דרך זיל גרביה בשבת דף קמ"ח ופירש הערוך מושכהו והוא כמ"ש משכהו לבית המדרש. וגם רמז אטמא גי' מטב. דעגלא תלתא כלומר להטיב ולתקן הלה"ר שבעבורו אנו בגלות משיכ"ה דאוריתא וזהו גרבא דחמרא יינה של תורה כי זהו התקון. ושלח לו קיימת בנו רבינו דבזה ששלחת למדתנו רבינו ומשלוח מנות דשדר לן שופריה מנה רוחנית ברמז מופלא וגופנית בשר ויין. (ד) עוד. אפשר לרמוז שרצה ר' יהודה נשיאה לרמוז לו כל תקף ההצלה בפורים על דבר אמ"ת וענוה צדק וזה המזמור דורשו רבינו אליעזר מגרמיזא בשערי בינה כ"י על אסתר ונס פורים ואפשר לרמוז כי אמ"ת ר"ת אסתר מרדכי תורה כי שלשה אלה עזרתה לנו להנצל דהיינו בזכות אסתר ומרדכי כי רב הוא ונוסף עוד שמסרו עצמם על קדוש השם בעבור ישראל וגם בזכות התורה שקבלנו ברצון כמשז"ל. והנה נודע דמרדכי לא השתחוה להמן לתקן פגם הירך וכמו שאמר הסבא קדישא בזהר משפטים ומבואר באריכות בדברי הרב מהר"א גאלנטי בקול בוכים. וזהו רמז אטמא הירך ששמר מרדכי. דעגלא תלתא רמז לאסתר כי האשה מכוני' לעגל כמ"ש לולא חרשתם בעגלתי והאשה נקנית בג' דרכים וזה רמז עגלא תלתא. ורמז לתורה הוא גרבא דחמרא שהתורה נמשלה ליין. ובמוטב תלתא אסתר ומרדכי ותורה היתה ישועתנו. גם מבואר בדברי הזהר הקדוש ומהר"א גאלנטי הנזכר כי בענין שאול ח"ו נתחזק פגם הירך אלמלא דוד הע"ה אשר תקן בשירותיו כמש"ה נעימות בימינך נצח ולכן שאל דהע"ה שיזכר בענין מרדכי כמו שהארכנו בס' הקטן דברים אחדים דרוש י"ג דף ס"ה ע"ש. אי לזאת ר' יהודה נשיאה דאתי מדוד הע"ה שתקן הירך שלח לרבי הושעי"א לשם שבו הו"א תשלום שמו יתברך וכסאו ישע שאנו מקוים שימחה זכר עמלק תפרה [ישע] ויושלם השם והכסא כביכול [הרמוז באותיות הו"א משם הושעיא שהוא צירוף תיבות הו"א יש"ע] ואז יושלם תקון הירך: (ה) והרב. ישרש יעקב הביא משם הרב תאוה לעינים דגריס תלתא גרבי דחמרא וכן הגירסא בעין יעקב ולפי גירסא זו פירש דאטמא וג' גרבי הם ד' ובזה קיים שתי מנות וב' מתנות וכונתו דשלח שקיים כל הכתוב משלוח מנות ומתנות עכ"ד ולפי גירסתו דשלח ג' גרבי דחמרא ולגירסת רש"י דגריס דשלח לו משלוח מנות איש לרעהו ותו לא וכן נראה דגריס מהרש"א בת"ל. אפשר לומר להפך דדרך בדיחותא שלח לו קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו כלומר הגם דשדר לן טובא דאית ביה לקיים מנות ומתנות מ"מ כיון דשדריה מר לדידי הגם דעל שלחני יש אביונים ואכלו אביוני הם זוכים מכחי ומר לא קים אלא מנות לחוד וזה משום צחותא דודאי ר' יהודה נשיאה יהיב לכמה אביונים. ודרך שמחה שלח כזאת ואשמועינן דינא. ואחרי כתבי ראיתי להרב חידושי אגדות שהגם דגירסתו גרבא דחמרא פירש דיצא י"ח מהכל ושלח ליה כוליה קרא ע"ש דיש בדבריו קצת גמגום: (ו) א"נ. אפשר דרבי הושעיא לא היה רוצה ליהנות אך עתה דבקבלתו גורם דר"י נשיאה יקיים המצוה נתרצה לקבל דגם הוא עושה מצוה על דרך שכתב הר"ן ריש פ"ב דקדושין דאתתא אע"ג דלא מפקדא אפריה ורביה מצוה היא עושה בנשואיה כיון דהאיש אי אפשר לקיים מצותו מבלעדה והיינו דשלח ליה קיימת בנו רבינו וכו' כלומר מדעתי כי קשה ליהנות אך יומא הוא דקגרים שעל ידי תקיים המצוה וזכו השתכחת לי וז"ש קיימת בנו רבינו ולכן קבלתים ואתיא כדעת הרב פר"ח דאם קבל המתנות ומחלם לו לא יצא: (ז) א"נ. רמז לו דעתה דקבלם יצא וז"ש קיימת בנו שקבלנום דאם נגנבו או נאבדו לא יצא כמו שהסכים הרב מופת הדור מהר"ח אלפאנדארי בהגהתו לס' בני חיי:

הוו קרו ליה צלי קדר. פירוש שנותנין את הבשר בקדרה בלי שום משקה בעולם אלא מתבשל על ידי המשקה המתמצה ממנו. רבינו מנחם בר שלמה המאירי בפסחים. לקוטי רבינו בצלאל כ"י:

מחלפי סעודתייהו להדדי. פירש"י זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו וכו'. נ"ב קשה לי מנחם די לונזאנו אין גם אחד מקיים משלוח מנות. ומצאתי ברש"י ישן כ"י מהלפי סעודתייהו משדרי האי להאי לקיים משלוח מנות איש לרעהו. לקוטי מהר"א פליף כ"י. ועמ"ש מרן בבית יוסף ובס' בני חיי:

קם רבה ושחטיה לר' זירא למחר בעא רחמי ואחיה. נראה דהגם דר' זירא בלילה נשחט ומת כיון דעד שלא נקבר חי לא היה צריך לקדש לאשתו קדושים חדשים ובספרי הקטן ברכי יוסף א"ה בסי' טו"ב הבאתי קצת ראיה לזה ע"ש: וראיתי. למהר"א פליף בלקוטי ר"ב כ"י שכתב וז"ל למחר בעא רחמי מכאן משמע שהיו עושים הסעודה אחר מנחה וכן משמע ממ"ש לקמן נגה ולא אתו רבנן וכו' ומדקאמר אפשר למכלא באורתא וכו' משמע דהאי דאמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא י"ח פירוש בלילה שלאחר פורים. אחר ימים מצאתי בתלמוד ישן כ"י סעודת פורים שאכלה בלילה פירוש בלילה שלאחריו ונ"ל שיש לדקדק כן מדקאמר באורתא ולא קאמר מאורתא עכ"ל וכמדומה לי שהם דברי הרב המקובל מהר"ר מנחם די לונזאנו זלה"ה: ומריש. כי חזיתיה להרב החסיד הנז' פרי"ש מנח"ם גדול הדור האי פירוש' אמרתי ראו עתה יושב' שפי"ר תשובת רבינו האיי גאון שהביאה מרן בבית יוסף סימן תרצ"ה וז"ל נשאל רבינו האיי מי שנשבע להתענות בפורים והשיב אין כח בפורים לדחות שם שמים ואפשר לו לעשות סעודת פורים בלילה ויוצא ידי חובתו עכ"ל. ותהו עלה דדברי הגאון הפך תלמוד ערוך דהרי אמרינן סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו והיכי קאמר דאפשר לעשות סעודת פורים בלילה ויוצא י"ח. הגם הלום בס' תניא הביא תשובה זו וכתוב בגווה כלשון הזה יסעוד סעודת פורים בלילה אעפ"י שמצוה מן המובחר ביום יעשה מה שיוכל עכ"ל וגם לשון זה קשה כי מה הלשון אומרת מצוה מן המובחר ביום דמשמע דבלילה מצוה היא ויוצא ידי חובה אלא דמצוה מן המובחר ביום וזה אינו דהש"ס קרי בחיל דבלילה לא יצא י"ח: ולפי. דברי הרב הנזכר ואשר מצא כדבריו בתלמוד ישן כ"י בתחלת ההשקפה נחה שקטה האר"ש דשלש מדות בדבר. מצוה מן המובחר ביום פורים. ומצוה בליל פורים. ולא יצא ידי חובתו בלילה שלאחר פורים. ואתי שפיר מאמר הגאון דאפשר לעשות סעודת פורים בלילה ויצא י"ח. ויפה כתוב בתניא דמצוה מן המובחר לעשותה ביום כלומר דבלילה מצוה היא ונוטלין עליה שכר ויצא ידי חובתו: ואולם. קושטא דמילתא דהפירוש הזה אין לו שחר. ומה שמצא בתלמוד ישן כ"י פירוש בלילה שלאחר פורים ליתא וכבר כתב הרדב"ז דאין להשגיח בהגהה עד אשר ידענו מי בעל ההגהה היולדה והמחזיקה וגם זה הגהה היא שהוסיפו ואפילו נכתב בתוך התלמוד המעתיק עוית שהכניסו בפנים ואין להשגיח בה. חדא דכל הפוסקים ראשונים ואחרונים סברי להפך דעל ליל הפורים קאי ובודאי עלייהו סמכינן. ותו דמהיכא תיתי דסעודת פורים שאנו מחוייבים לעשות ביום פורים. נעשה אחר פורים דלאו זמניה הוא וכבר עבר פורים. ותו דרבא קאמר מ"ט ימי משתה ושמחה כתיב אלמא תלי ביום ולא בלילה. ומאי דדייק מדקאמר באורתא ולא קאמר מאורתא לאו דוקיא הוא כל עיקר ומה גם להפוך הקערה בשביל דיוק קל. ותו לדידיה אמאי רבנן לא עשאוה בליל פורים וביטלו סדר התמיד ומדוע לא קדמו בשערים המצויינים בהלכה. וגם לשון הרב שבלי הלקט שכתב בתשו' הגאון הנזכר מסתייה למעבד כרב כהנא קודם ששמע. מוכח נגד פירוש הנז' והגם שיש קצת לצדד. האמת יורה דרכו. ולתשובת רבינו האיי גאון הנזכר עמ"ש בעניותי בס' הקטן מחב"ר שם בס"ד:

תנא מיניה ארבעין זמנין. טעם המספר הזה נגד מ' יום שעמד משה רבינו לקבל התורה ובזהר חדש דף ס"ז ע"ג דפוס ויניציא נתן טעם למה שהוצרך משה רבינו ע"ה מ' יום ע"ש באורך ובמדבר רבה פ' ה' מלקות מ' על(ו) שעבר התורה שנתנה במ' ע"ש. ועוד אפשר טעם לזה במה שראיתי כתוב דשם ע"ב מועיל להצליח בתורה ומ' הם כנגד ד' יודין דשם ע"ב: