פתח עינים על מגילה טז:

שלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו. הראשונים רמזו כי יין ישן גימט' ת"ל וזהו ששלח לו לרמוז לאביו לקיים גזרת ת"ל שנה שדעת זקנים אברהם ויצחק נוחה הימנו ורוצים בגזרתו ית' עכ"ד גם אני בעניי אבחר דרכם לרמוז כי רש"י פ' ויגש כתב שלח לו יין ישן ומדרש אגדה גריסין של פול. ונקדים מה שמצאתי בספר רבינו אפרים כ"י על התורה ובסוף כל פרשה מביא מרבותנו רבני אשכנז הקדמונים ובפ' ויגש כתוב לרבני אשכנז שאמר הקב"ה ליעקב אבינו שלא יצטער שרד"ו שנה יהיו בקושי השעבוד שלא יהיו בשעבוד כי אם קי"ז שנה וזה רמז עמ"ו אנכי בצרה עמ"ו עם הכולל קי"ז עכ"ד ומוצא אני החשבון בדקדוק דכתיב ושני חיי לוי קל"ז ואמרו רז"ל שכל זמן שהיה א' מהשבטים קיים לא היה שעבוד כלל וכשתחשוב שנותיו של לוי ותסיר מ"ג שנה שהי"ל בבואם למצרים נשארו צ"ד שנים שלא היה שעבוד וצ"ד וקי"ז הם רי"א שאפשר שיש איזה שנים מקוטעות או לוי הי"ל מ"ד שנה כשבא למצרים ויבא החשבון הדק הטב. ואפ' שזה רמז לו יוסף ולאביו שלח יי"ן יש"ן גימט' ת"ל. ושלח גריסין של פול רמז שיהיה לחצאין כמו גריסין שהם חצאין והשעבוד לא יהיה אלא פו"ל גימט' קי"ז עם הכולל ודוק [ואפשר להרחיב יותר דשלח לו יין ישן גימט' ת"ל ושלח לו גריסין לרמוז שני חצאין הראשון מת"ל נעשו רט"ו. ומרט"ו נעשו (קי"ו) [קי"ז] גימט' פו"ל. וזה רמז בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים בחזק גימט' קי"ז שהיה צריך חזק יד לצאת בקי"ז שנים גימט' בחזק]:

אורה זו תורה וכו' וששון זו מילה. עמ"ש אני בעניי בס' הקטן דברים אחדים דף קמ"ז ע"ב וע"ד בס"ד עיין שם.

כל השירות נכתבו אריח ע"ג לבינה ולבינה ע"ג אריח. פי' אריח קורא הכתב וכו' וקשיא לי דהא שירת וידבר דוד אריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה כמלכי כנען ובני המן וי"ל כי כך היא צריכה ליכתב אריח ע"ג לבינה ושלא כדין אנו עושין כמו שאנו עושין שלא כדין בסדרן של כתובים דאמרו ס"פ השותפין ואנו משנים הסדר הזה לגמרי. רבינו ישעיה הגדול. לקוטי רבינו בצלאל כ"י:

אריח ע"ג לבינה. פירש"י אריח הוא הכתב לבינה חלק וכו' ואין נראה לרבינו תם אלא כמו שהאריה הוא מן הכתב כמו כן הלבינה מן הכתב שהלבינה ואריח שני מרובעים אלא שזה גדול וזה קטן וה"פ כל השירות כלן אריח ע"ג לבינה שהשיטה ארוכה קורא לבינה והקצרה אריח כעין שכתובות שירת הים ושירת דבורה חוץ משירה זו אריח על גבי אריח את שהיא תיבה קצרה קורא אריח והם זה למעלה מזה. והלבינה הם השמות זה על זה ותדע דהא שירת הים מפורש במדרש שהיא אריח ע"ג לבינה ולבינה ע"ג אריח וסתומה משני צדדין והטעם מפורש באגדה לפי שסגר הקב"ה למצרים לפניהם ולאחריהם. הרמב"ן ז"ל. לקוטי רבינו בצלאל כ"י ושוב ראיתי בהר"ן ובתוספי הרא"ש למכילתין ושם הביאו דברי רבינו תם וע"ש בסוף דבריהם ודוק:

שלא תהא תקומה למפלתן. והטעם כשהחומה שוה בשני ראשיה ואין בה בליטות אין להוסיף עליה ולחזקה כמו שהיו יכולין אם היה שם בליטות ושיני החומה שאז יכולים להוסיף על הבנין ולחזקו וכגון שירת הים משא"כ זו ושירת האזינו כיוצא מפני שיש בה מפלתן של רשעים כדכתיב מראש פרעות אויב וכן כי דם עבדיו יקום וכו'. גיליון. לקוטי ר"ב כ"י ואחרי כותבי ראיתי שכן כתב הר"ן וכמעט הוא לשונו ע"ש:

שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה. עמ"ש הרא"ש בתוספותיו ועמ"ש אנכי עפר דל בס' הקטן ברכי יוסף י"ד סי' פר"ח אות ה' בס"ד ובסוף קונטריס שיורי ברכה: